על חשיבותה של תעשיית הפינטק

בשנים האחרונות תעשיית הפינטק הישראלית משגשגת (FinTech היא תעשייה פיננסית המציעה פתרונות לשיפור הפעילות הפיננסית באמצעים טכנולוגיים כגון בנקאות דיגיטלית, מטבעות קריפטוגרפיים, ניתוח גופי נתונים גדולים בכלי בינה מלאכותית, אלגוריתמים לשיפור חיזוי סיכונים ועוד). חברות רבות העוסקות בקדמה טכנולוגית בסקטור הפיננסי מגייסות כספים ומתרחבות בקצב מהיר. אולם, ישנה אמונה שלהפתעתי גם נפוצה בקרב העובדים בחברות פינטק, שלפיה התרומה של חוקר או מתכנת אשר משפר תוצאות מודל חיזוי סיכוני אשראי בכמה אחוזים, או מייעל תהליך של אישור טרנזקציות פיננסיות, נופלת מהתרומה של מי שעובד בסקטורים אחרים, כגון בריאות, סייבר או מערכות ניווט לרכב.

נראה כי התדמית השלילית ההיסטורית בת אלפי השנים של תחום ההלוואות והבנקאות נדבקה גם לחברות הפינטק המודרניות והן נתפסות בעיני רבים כעוד נדבך בסקטור שכל מטרתו להעשיר את העשירים על חשבון העניים. בתור עובד בתחום, החלטתי לנסות ולהסביר במאמר זה מדוע המציאות שונה לגמרי. חברות פינטק משפרות את העולם לא פחות מחברות היי-טק בסקטורים אחרים, ואולי אפילו יותר. יש לכך שלוש סיבות עיקריות אותן אפרט להלן.

על החשיבות החברתית של הסקטור הפיננסי

הסקטור הפיננסי הוא קריטי עבור מוביליות חברתית ודינמיות כלכלית.

בנקים הם לא "קופות חיסכון" אלא מוסד המתווך בקנה מידה המוני בין אנשים שזקוקים לכסף ובין אנשים שיש להם כסף אבל הם לא זקוקים לו כרגע. האשראי המיוצר על ידי הבנקים הוא הדם הזורם בעורקי הכלכלה. ללא אשראי, עסקים לא יכולים להתרחב, יזמים לא יכולים להקים חברות חדשות ובני אדם פרטיים לא יכולים לקחת משכנתא או הלוואה לצורך לימודים. כלומר, ללא אשראי המוביליות החברתית והגיאוגרפית צונחת לאפס והדינאמיות הכלכלית גוועת. בעולם בלי מערכת פיננסית, רק ילדים להורים עשירים יכולים ללמוד באוניברסיטה, לקנות דירה או להקים עסק. לעומת זאת, ככל שהמערכת הפיננסית יותר משוכללת, כך גדלות ההזדמנויות עבור ילדים מוכשרים שהגיעו מרקע צנוע.

גם חברות ביטוח הן מוסד שתומך במוביליות חברתית, מכיוון שהן מאפשרות לאנשים להימנע מסיכונים פיננסיים שהם לא יוכלו לעמוד בהם. העשירים יכולים בקלות לרכוש רכב חדש אם הרכב שלהם נגנב או לממן לעצמם ניתוח יקר והכרחי, אבל אנשים אמידים פחות זקוקים לביטוח על מנת לישון טוב בלילה ולדעת שבמקרה חירום יהיה מי שישלם. מלבד זאת, חברות ביטוח משקיעות דרך קבע את כספי המבוטחים וכך תורמות לאספקת אשראי למערכת הפיננסית.

אין זה מקרי שבכל משבר כלכלי חמור ממשלות העולם מזדרזות להציל את הסקטור הפיננסי, בזמן שמפעלים רגילים קורסים. כלכלות מודרניות יכולות להסתדר בלי תעשיית רכב, תיירות, ביגוד, חקלאות, אפילו בלי היי-טק, אבל שום מדינה לא מסוגלת להסתדר בלי תעשייה פיננסית. עסקים פשוט לא יוכלו להתנהל ללא אשראי. על כן, שיפור ביעילות של הסקטור הפיננסי הוא חשוב הרבה יותר משיפור ביעילות של רוב הסקטורים, גם אלו שנשמעים מגניבים יותר.

על החשיבות של שיפור יעילות הסקטור הפיננסי

כשישנה תחרות, שיפור ביעילות מוביל לירידת מחירים.

כאשר בזכות חברת פינטק ישראלית בנקים או חברות ביטוח יכולים להתנהל באופן יעיל יותר, או לעשות שימוש מיטבי בנתונים ולחזות טוב יותר את רמת הסיכון של לקוחותיהם, הם יכולים להעניק ללקוחות הטובים שלהם מחירים נמוכים יותר. במקום שכל הלקוחות ישלמו מחיר לביטוח רכב או ריבית על הלוואה אשר משקפים איזשהו סיכון ממוצע של קבוצת אוכלוסייה לתאונה או לפשיטת רגל, הלקוחות "הטובים" שעבורם הסיכון נמוך ישלמו מחירים נמוכים יותר, ואילו הלקוחות הפחות טובים, שעבורם הסיכון גבוה, יאלצו לשלם בהתאם להתנהגות שלהם, ואולי יעדיפו שלא לרכוש מוצרים פיננסיים שאינם יעילים עבורם. הסבסוד הצולב שבמסגרתו לקוחות פחות מסוכנים משלמים מחיר גבוה ומסבסדים את הלקוחות היותר מסוכנים, יהיה נמוך יותר. מכיוון שרוב הלקוחות הם בעלי סיכון נמוך, עבור רובם המחיר יהיה נמוך יותר, ואם הלקוחות בעלי הסיכון הגבוה לא יקנו את המוצר גם אז המחיר הממוצע יהיה נמוך יותר.

לכך מתחבר הנושא של הוגנות: כאשר הניצול של הנתונים הוא חלקי, בנקים וחברות ביטוח נאלצים להשתמש בקריטריונים כגון מגדר, גיל או מקום מגורים כדי להסיק על רמת הסיכון של לקוחותיהם, מה שנתפס כלא הוגן. אנחנו הרי לא בוחרים את המגדר שאליו נולדנו. מסיבה זו, למשל, האיחוד האירופי אינו מאפשר להשתמש במגדר כדי לתמחר ביטוחי רכב, מה שמעלה את הפרמיות עבור נשים צעירות, שהן נהגות בטוחות יותר מגברים צעירים. אולם, בזכות חברות הפינטק, חברות ביטוח מסוגלות להשתמש בנתונים התנהגותיים מדויקים יותר, כגון נתונים מבוססי טלמטריה, כדי להסיק ישירות על רמת הסיכון האינדיבידואלית. כך, גם האפליה בין צרכנים על בסיס מאפיינים מולדים יכולה להיות נמוכה יותר, ונשים זוכות למחיר נמוך יותר לא בגלל שהן נשים, אלא בגלל אופן הנהיגה שלהן.

אמידה טובה יותר של סיכונים תפחית גם את התופעה של לקוחות המתמכרים לאשראי ומסתבכים בחובות הולכים וגדלים שאין ביכולתם להחזיר. בנקים אינם מרוויחים מלקוחות עניים שהתמכרו לאשראי – הם נאלצים להשקיע מאמצים רבים בגבייה והתעסקות משפטית עם מקרים כאלו, בלית ברירה, כי אם הם לא ישקיעו את המאמצים האלו אז לקוחות אחרים ישתמטו מחובותיהם. ניצול טוב יותר של נתונים לאמידת סיכונים יעזור לבנק לחזות מראש שזה יהיה המצב, והוא פשוט לא יעניק להם את ההלוואה מלכתחילה. מצב כזה יהיה win-win, גם עבור הבנק וגם עבור הלקוחות שלא יסתבכו עם הלוואות שאין להם סיכוי להחזיר.

המשמעות המיידית של מחירים נמוכים יותר בסקטור הפיננסי היא פחות אנשים המשועבדים לחובות, צמיחה כלכלית מהירה יותר, גידול במוביליות החברתית והגיאוגרפית ובשוויון ההזדמנויות, יותר יזמות ויותר דינמיות כלכלית. אני לא חושב שקיים עוד סקטור שבו שיפור של כמה אחוזים במודל חיזוי יכול להוביל להשלכות כל כך רחבות.

אבל רגע, חלקכם בוודאי שואלים, למה שמלכתחילה שהבנקים או חברות הביטוח יפחיתו מחירים למישהו? אז מה אם המודלים שלהם טובים יותר, למה שהם לא ישמרו את הכסף לעצמם? ובכן, הם יפחיתו מחירים כדי לגנוב לקוחות ממתחריהם. הנחת המפתח כאן היא תחרות. וכן, במדינות שבהן התחרות בסקטור הפיננסי חלשה יותר, כמו במשק הישראלי מוכה הוועדים והקרטלים, צעדי ייעול אולי יתרגמו בעיקר ליותר כסף לעובדים או לבעלים של החברות, ופחות ישפיעו על המחיר ללקוח. במדינות כאלו בדרך כלל אין תמריץ לחדשנות טכנולוגית במגזר הפיננסי. לא במקרה רבות מחברות הפינטק הישראליות כלל אינן מוכרות לשוק המקומי, ומתמקדות במדינות שבהן יש תחרות אמיתית בסקטור הפיננסי, והטכנולוגיות החדשות נדרשות.

על חשיבות חידוש פניו של הסקטור הפיננסי

יש הרבה מאוד לאן להתקדם בפיננסים.

הסקטור הפיננסי הוא אחד הסקטורים המאובנים והאיטיים ביותר, גם בגלל הרגולציה הכבדה המוטלת עליו, וגם בגלל שבהרבה מדינות הוא היה בעבר ריכוזי ולא תחרותי במיוחד (ובחלקן נשאר כך). חלק מהרגולציות בתחום הכרחיות בגלל כשלי שוק שונים, אבל חלקן גם מובילות לסרבול, למחירים גבוהים יותר ולחסימת מתחרים חדשים.

התוצאה היא שיש הרבה מאוד אבק שאפשר לנער. בעוד שבתחומים אחרים הושקעו מאמצים אדירים בלנצל כל טבלת נתונים אפשרית כדי להתייעל, בשרתים של ארגונים פיננסיים שוכבות להן מיליארדי רשומות שאף אחד לא נוגע בהן, מחלקות רבות עדיין תקועות ברמה של גליונות אקסל, והחדירה של מודלים מבוססי למידת-מכונה היא איטית וחלקית. יש הרבה פירות נמוכים שאפשר לקטוף, וכאמור, לכל פרי שכזה תהיה השפעה משמעותית על הכלכלה.

מוצר שבני אדם זקוקים לו

ההערכה הסובייקטיבית של רוב האנשים לגבי "התרומה לאנושות" של מקצועות שונים או סקטורים שונים היא שגויה. אנחנו נוטים להתלהבות יתר ממוצרים מוחשיים שאפשר לראות ולגעת בהם, ולחשדנות כלפי מוצרים מורכבים וערטילאיים כמו פוליסות ביטוח והלוואות. אנחנו מחבבים חקלאים שעבודתם מתבצעת בשדה פתוח כשהם לובשים סנדלים ומכנסיים קצרים ומזיעים, למרות שפרנסתם מבוססת על ניהול עובדים זרים וחסימת יבוא מתחרה מצד חקלאים במדינות עניות, ואנחנו סולדים מחוכמולוגים שלובשים חליפות ויושבים בבנייני משרדים גבוהים, גם כאשר המיסים שהם משלמים מחזיקים את מערכות הבריאות, החינוך והביטחון שלנו.

אין זה אומר שסקטורים מזיקים אינם קיימים כלל. אפשר להתווכח בנוגע ליצרני סיגריות או חברות הימורים, וישנם סקטורים שעצם קיומם נובע מחסמים לתחרות, קרטלים ומונופולים. הטיעון שלפיו סקטור הוא חיובי רק כי הוא מעסיק אנשים ומעניק להם פרנסה הוא שגוי – כאשר הפרנסה שלכם באה על חשבון פגיעה באנשים אחרים, בין אם על ידי יצירת התמכרות ובין אם בניצול קשרי הון-שלטון שהעניקו לכם חסינות מתחרות, אתם לא תורמים לעולם.

אבל תעשיית הפינטק ממש לא שם. התרומה שלה לעולם נובעת ישירות מכך שהיא מייצרת ביעילות גבוהה ובשווקים תחרותיים מוצר שבני אדם באמת זקוקים לו, מוצר שתורם למוביליות חברתית ודינמיות כלכלית. העובדים בתחום הפינטק יכולים להרגיש גאווה אמיתית מכך שהם הופכים את העולם למקום טוב יותר, הוגן יותר ועשיר יותר, גם אם קשה מעט להסביר את תרומתם לדודה בארוחה משפחתית.

גילוי נאות: כאמור, אני עובד בחברה מתחום הפינטק. הדעות המובעות במאמר מייצגות רק אותי, אני יזמתי את כתיבתו, לא התבקשתי לכתוב אותו ולא קיבלתי עבור כך שום תגמול.

אורי כץ הוא דוקטור לכלכלה, מתמחה בצמיחה כלכלית ובמוביליות חברתית, עובד בחברת פינטק, בעל הבלוג דעת מיעוט

* אין לראות בכתוב המלצה לפעולה כלשהי בניירות ערך או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא ולייעוץ השקעות כהגדרתו בחוק. במידע עלולות ליפול טעויות ולכותב או לחברות הקשורות בו עשויה להיות פוזיציה או עניין אישי שלו או של מי מטעמו, בנכסים, בחברות או בשווקים המוזכרים במאמר