האם עדיין צריך את הבנק העולמי?

בתמונה המטה של הבנק העולמי, וושינגטון די.סי

הבנק העולמי נוסד ב-27 בדצמבר 1945 בעקבות ועידת ברטון-וודס שנערכה בניו המפשייר ביולי 1944. הייתה זו ועידת פסגה כלכלית בינלאומית שכונסה כחלק מהלקחים שנלמדו משתי מלחמות העולם. התפיסה המקובלת הייתה שהמשבר הכלכלי הגדול של 1929 והשפל הכלכלי הגדול שהגיע לאחר מכן, תרמו לאי היציבות הכלכלית שהובילה למלחמה.

השלכות המשבר הכלכלי הגדול הועצמו כתוצאה מחוסר שיתוף הפעולה הכלכלי בין המדינות וההנחה שעמדה ביסוד ועידת ברטון-וודס הייתה ששיתוף פעולה בינלאומי בעניינים כלכליים יגביר את היציבות של הסדר העולמי.

קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי

בעקבות הוועידה הוקמו שני מוסדות עיקריים – קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי. המטרה הראשונית של קרן המטבע הבינלאומית הייתה לספק מלוות למדינות המצויות בבעיה קשה במאזן התשלומים שלהן. למרות שהתווספו עוד מטרות לקרן לאורך השנים ולמרות שדרך הפעולה שלה השתנתה, היא עדיין מסייעת למדינות המצויות בקשיים במאזן התשלומים שלהן כפי שסייעה, למשל, במשבר החוב של יוון.

הבנק העולמי הוקם כדי לסייע למדינות אירופה לשקם את כלכלותיהן שנפגעו במהלך מלחמת העולם השנייה, באמצעות מתן הלוואות ואשראי. אחרי הפעלת תוכנית מרשל הפנה הבנק העולמי את המיקוד של פעילותו למדינות מתפתחות שהתקשו לגייס הלוואות בשוק הפרטי. עם הזמן שם לו הבנק העולמי למטרה למגר את העוני הקיצוני בעולם, בעיקר באמצעות מתן הלוואות לפרויקטים שתורמים לפיתוחן של מדינות, ולאורך השנים הוסיף לעצמו מטרות נוספות ושאפתניות.

מעניין לציין שרוב נשיאי הבנק העולמי הגיעו מארצות הברית (13 מתוך 14 נשיאי הבנק היו אזרחי ארצות הברית) בעוד כל הדירקטורים המנהלים של קרן המטבע העולמית הגיעו מאירופה.

תופעת המשימה הזוחלת

למרות שבעשרות השנים האחרונות הייתה יציאה מעוני של מיליארדי אנשים ברחבי העולם – כיום יש כ-700 מיליון אנשים שחיים בעוני מרוד (מתוך אוכלוסייה של שמונה מיליארד איש) לעומת כשני מיליארד איש ב-1990 (מתוך אוכלוסייה של 5.3 מיליארד איש) – הרי גם אם הבנק העולמי שיחק תפקיד בכך, נדמה שהיה זה תפקיד שולי בלבד. ומכאן עולה השאלה – האם (עדיין) צריך את המוסד הזה?

כאשר קראתי את האוטוביוגרפיה של ג'יימס וולפנזון, בנקאי אוסטרלי-אמריקאי ממוצא יהודי, שכיהן כנשיא הבנק העולמי בין 1995 ל-2005, קשה היה להתעלם ממופרכות היעדים של הבנק העולמי. במהלך כהונתו הוא קבע, מעבר למלחמה בעוני, שלל יעדים נוספים ומרחיקי לכת לבנק העולמי, ביניהם מאבק בשחיתות, באיידס ובשינויי אקלים, תמיכה בזכויות אדם ובגלובליזציה וסיוע לאנשים בעלי מוגבלויות. כשקראתי את רשימת היעדים הגרנדיוזיים נזכרתי בתגובה של ראש ממשלת צרפת ז'ורז' קלמנסו כששמע על תוכנית 14 הנקודות של הנשיא האמריקאי וודרו וילסון: "ארבע עשרה? אפילו לאלוהים הטוב היו רק עשר".

התרחבות המטרות של הבנק העולמי לאורך השנים היא דוגמא מובהקת לתופעה המכונה "המשימה הזוחלת" (Misson creep) קרי הנטייה של גופים (או פרויקטים או משימות) להתרחב מעבר למטרות המקוריות שלהם, ולאמץ עוד ועוד מטרות חדשות ושאפתניות יותר המתרחקות באופן גובר והולך מבסיס המיומנות שלהם (מונח זה שימש בתחילה לתיאור משימות קרביות אבל משמש כיום גם לתיאור התנהלות של מוסדות בירוקרטיים).

בניגוד בולט ליעדים השאפתניים שהציב, הדרך בה וולפנזון מתאר את עבודתו כנשיא הבנק העולמי לא מלמדת על תפקיד יעיל במיוחד מבחינה ניהולית. במקום ישיבות מטה וניהול יומיומי מייגע, וולפנזון מספר בעיקר על סיורים במדינות העולם ועל מפגשי פסגה עולמיים. עמוד טיפוסי באוטוביוגרפיה מספר על הגעה למדינה כלשהי, פגישה עם מנהיג המדינה, מפגש עם אנשים באזור מצוקה כלשהו באותה מדינה, ביקור זריז באיזשהו פרויקט שהבנק העולמי מימן, ואז מעבר ליעד הבא. ייתכן שוולפנזון העדיף שהאוטוביוגרפיה שלו תספר על ביקורים אקזוטיים במקום על עבודת הניהול הסיזיפית אבל מתיאוריו עולה שתפקידו היה יותר של שגריר מאשר של מנהל. בכל אופן, עם השנים הפך הבנק העולמי למפלצת בירוקרטית ענקית. כיום, הבנק העולמי מעסיק יותר מ-12 אלף עובדים ומחזיק משרדים ב-130 מדינות. בנוסף, בבנק יש 25 מנהלים בכירים ו-29 סגני נשיא.

כמעט שמונים שנה אחרי שנוסד, ובעולם שונה לחלוטין מזה שחזו יוצריו, לדעתי ראוי לחשוב מחדש על הבנק העולמי. בהחלט ייתכן שהרפורמה הנדרשת ביותר במוסד זה היא סגירתו לאלתר.