בתמונה רוב סטארק וקייטלין סטארק בסדרה "משחקי הכס"

קייטלין

התופים הלמו, הלמו, הלמו, וראשה כאב. חלילים ייללו וחליליות סלסלו מיציע המוזיקאים בקצה האולם. חלילים צרחו, קרנות תקעו, חמת החלילים ניגנה מנגינה מלאת חיים, אבל התופים הובילו בראש. הצלילים הדהדו מקורות הגג, בעת שהאורחים אוכלים, שותים וצועקים זה על זה מתחת. ואלדר פריי חייב להיות חירש כאבן אם הוא מכנה זאת מוזיקה. קייטלין לגמה כוס יין וצפתה בפעמוני המרקד לצלילי "אליסאן".

"אמור (ארוס) ופסיכה" של לואי ז'אן פרנסואה לאגרנה

פסיכה המיתולוגית

פסיכה הקדומה מהמיתוס של "ארוס ופסיכה", שכתב לוקיוס אפוליוס בספרו "חמור הזהב" במאה השנייה לספירה, התחתנה עם דרקון איום ונורא שאפילו האלים פחדו ממנו כי רק מוות הביא עמו. אביה המלך הוא זה שביקש את הנחיית האלים, שמע את הנבואה על חתונת בתו היפה עם דרקון שמזעזע את שאול תחתיות והקריב לו את בתו

קבוצה של חמישה חוקרים מהאוניברסיטה העברית בירושלים פרסמה בשבוע שעבר נייר עמדה תחת השם "חיסונים, התניות ונשיאה בעלויות", אודות מדיניות ההבחנה בין מתחסנים ולא-מתחסנים בכניסה למקומות ציבוריים וההגבלות שניתן להשית על לא-מתחסנים נוכח מגפת הקורונה. ,

בכתיבת נייר העמדה השתתפו חמישה חוקרים מהפקולטה למשפטים ומהחוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית – פרופ' דוד אנוך, ד"ר נטע ברק-קורן, פרופ' מיכל שור-עופרי, פרופ' דוד הד וד"ר עופר מלכאי.