בורח מאחריות – אהרן ברק והרפורמות של יריב לוין

לנוכח כוונתו של שר המשפטים החדש יריב לוין להעביר שורה של רפורמות משפטיות-משטריות משמעותיות, יצא נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק בבליץ של ראיונות והופיע במקביל בערוץ 11, בערוץ 12 ובערוץ 13. ברק פרש באופן מפורט את התנגדותו הנחרצת לרפורמות של לוין, אבל דבר אחד בלט בדבריו מעל הכל – חוסר היכולת שלו להפנים שהוא האחראי העיקרי למשבר החוקתי, המשטרי והציבורי בו אנו מצויים עתה.

פרופ' אהרן ברק הוא אדם משכמו ומעלה. מדובר בגאון יוצא דופן ובאיש חרוץ בצורה יוצאת מגדר הרגיל. אנשים שמכירים אותו באופן אישי, מעידים כי הוא גם אדם טוב לב. יש להוסיף ולציין כי ברק הקדיש שנים ארוכות לשירות המדינה ועל כך הוא ראוי לכל שבח.

יחד עם זאת, ברק הוא גם אנטי דמוקרט קיצוני. מרגע שדרכה רגלו בבית המשפט העליון הוא הקדיש את כל מרצו וכשרונו להתקפה מתמשכת ועקבית על הדמוקרטיה הישראלית. שלל ההפיכות השיפוטיות שחולל חיזקו את עוצמתו השלטונית של בית המשפט העליון שאין לו אח ורע בשום מדינה אחרת ובמקביל הטילו עוד ועוד מגבלות על הרשויות הנבחרות.

להלן רשימה קצרה וחלקית ביותר של ההפיכות השיפוטיות שקידם ברק במהלך כהותנו: שינוי "עילת הסבירות" באופן שהעביר את שיקול הדעת של נבחרי הציבור ברשות המנהלית, הרשות המוסמכת, לידי השופטים; הרחבה קיצונית של עילות הסף "שפיטות" ו-"זכות העמידה" באופן שאפשר לבית המשפט להתערב בכל סוגיה ציבורית, גם אם לעותר אין שום קשר לסוגיה הנידונה וגם כאשר מדובר בסוגיה שאינה בת הכרעה משפטית (כך, למשל, מחלוקות פוליטיות או ערכיות, סוגיות שאינן מעוררות שאלה משפטית ונושאים שלבית המשפט אין מומחיות בהם); המצאת "העמדה המחייבת" של היועץ המשפטי לממשלה שהכפיפה את הממשלה למרות היועץ המשפטי שלה; המצאת "מונופול הייצוג" שאפשרה ליועץ המשפטי לממשלה לא לייצג את הממשלה ואף לשלול ממנה ייצוג משפטי בדיון משפטי; הגברת ההתערבות השיפוטית בריבונות הכנסת; החלשת מחויבותו של בית המשפט לפירוש לשון החוק על פי משמעותו המילולית; מתן עליונות לפרשנות חוק על פי "התכלית האובייקטיבית" – כלומר רצונותיו וערכיו של השופט – על פני לשון החוק וכוונת המחוקק; הסמכה של בית המשפט לפסול חקיקה כנגד חוקי יסוד בלי שהסמכה כזו ניתנה על ידי הכנסת; וכמובן, כינון חוקה באמרי פיו – מעלל שאין לו שום מקבילה בהיסטוריה העולמית.

בפועלו השיפוטי הפך ברק את בית המשפט העליון לרשות-על מבצעת, מחוקקת ואפילו מכוננת ועל הדרך הוא רמס כמו די-ניין לא רק את שלטון העם אלא גם את שלטון החוק ואת הפרדת הרשויות. זה לא מקרה שברק דיבר על "דמוקרטיה מהותית" ולא על "דמוקרטיה ליברלית", משום שהדמוקרטיה הליברלית אשר במסגרתה יש הגבלות על כל רשויות השלטון, כולל בית המשפט העליון, עמדה בדרכו לכונן בישראל עריצות יוריסטוקרטית. וזו המשמעות האמיתית של אותה "דמוקרטיה מהותית" אותה ניסה ברק להשליט – שלטון עריץ של משפטנים "נאורים".

ואם כל זה לא מספיק, החריב ברק ביהירות אין קץ את המבנה המשפטי המפואר שיצרו שופטי בית המשפט העליון שקדמו לו. הוא האמין כי תפקידו הוא לא רק להנדס את המשטר הישראלי אלא גם להנדס מחדש את כל היצירה המשפטית שנוצרה לפני תקופתו.

על אף כל חוכמתו, ברק לא מסוגל להפנים שהמשבר החוקתי-משטרי שמגיע עתה לשיאו הוא תוצאה ישירה של ההפיכות השיפוטיות האנטי דמוקרטיות שקידם. בניגוד לשופט משה לנדוי המעמיק ממנו, ברק התעקש שלא להבין שהחתירה שלו תחת יסודות הדמוקרטיה הישראלית תביא בסופו של דבר לתגובת נגד עזה.

במהלך שנותיו הארוכות כשופט בית המשפט העליון וכנשיאו הצליח ברק להביס את כל יריביו, מתנגדיו ומבקריו – שופטים, פוליטיקאים וחוקרי משפט – אבל אולי בגלל זה הוא לא הבין את גודל האיום שנשקף להפיכה המשטרית שניסה לקדם, מצד העם הריבון.

ההנדסה המשטרית של ברק הביאה לשחיקה משמעותית ומתמשכת באמון הציבור בבית המשפט העליון. הוא אחראי לא רק לפגיעה האנושה באמון של הציבור בבית המשפט העליון אלא גם לפוליטיזציה של האמון הציבורי כאשר ימנים, דתיים וחרדים (ובמידה מסוימת גם ערבים) רוחשים חוסר אמון עמוק למוסד זה ואילו שמאלנים ואנשי מרכז רוחשים לו אמון כמעט דתי. הרפורמות שמציע עתה שר המשפטים הן לא תולדה של האדם יריב לוין אלא של הציבור הגדול שמתנגד בכל מאודו לשלטון המשפטנים הברקיסטי.

ברק שלוקה בתפיסה חלולה של המשטר הדמוקרטי, לא הבין שניסיון לבנות עריצות יוריסטוקרטית בתוך מסגרת של דמוקרטיה ליברלית לא יצלח, כי הדמוקרטיה הליברלית היא שיטת משטר רבת עוצמה הנשעת על הסכמה נרחבת מצד הנשלטים מחד גיסא ועל יסודות משטריים יציבים מאידך גיסא. הרפורמות של לוין הן אפוא תגובת הנגד של הדמוקרטיה הליברלית למפעל חייו האנטי דמוקרטי של ברק. וגם אם הרפורמות האלו לא תתממשנה מסיבות כאלו או אחרות, אחרות תבואנה במקומן כי מי שיוצא עתה נגד העריצות היוריסטוקרטית זה הריבון האמיתי בדמוקרטיה – העם שהלך לבחירות ושקיבל הכרעה דמוקרטית – ואת העם ברק לא יצליח להכניע.

ניסים סופר הוא פובליציסט ועורך אחראי באתר דיומא