האמנם יריב לוין הודה שתוכניתו הייתה דיקטטורה?

לפני כחודש התראיין שר המשפטים יריב לוין לערוץ 14. זמן מה לאחר הריאיון, החלו מתנגדי הרפורמה להפיץ בתפוצה רחבה סרטון עם קטע מהריאיון ולטעון כי בסרטון זה "יריב לוין מודה: התכנית הייתה דיקטטורה". זאת משום שלוין אומר בריאיון שטענה מסוימת של המתנגדים לרפורמה היא "אמיתית" ושהחשש שהובע בטענה היה "נכון". ברם, האופן בו הציגו מתנגדי הרפורמה את הדברים נראה אולי כמו אמת מרחוק אבל כשמתקרבים מגלים שהוא רחוק מהאמת.

הסרטון שהפיצו מתנגדי הרפורמה עם קטע מהריאיון של יריב לוין בערוץ 14

הבה נבחן אפוא מה יריב לוין אמר בקטע הרלוונטי בריאיון:

"הייתה טענה אחת – יש הרבה טענות באמת חסרות בסיס שנשמעות מצד מתנגדי הרפורמה – אבל הייתה טענה אחת שבעיניי היא טענה אמיתית. באים ואומרים: 'הרי בשיטה שבה ברוב קואליציוני אפשר למנות מספר בלתי מוגבל של שופטים, אנחנו נימצא במצב שקואליציה מסוימת שגם ככה יש לה שליטה גם בממשלה וגם בכנסת, תשתלט באותה קדנציה על בית המשפט העליון, למעשה תביא למצב שבו כל שלוש הרשויות תהפוכנה לרשות אחת'. הטענה הזו, שהיא באמת טענה שיכולה גם להביא בסופו של עניין למשבר חוקתי, בטענה שאי אפשר להתעלם ממנה, שדבר כזה לא יכול להתקיים במדינה דמוקרטית – אני חושב שהיה צריך לשמוע אותה. ולכן מה שעשינו הוא פשוט לבוא ולהגיד רבותי, לחשש הזה, הנכון הזה, לו אנחנו נותנים מענה". ואז לוין המשיך והסביר את ההצעה המרוככת של הקואליציה לשיטת בחירת השופטים דרך הוועדה לבחירת שופטים.

גרסא ארוכה ולא ערוכה של הדברים שיריב לוין אמר בריאיון בערוץ 14

אז מה יש בדבריו של לוין? שר המשפטים אומר שהייתה ביקורת אחת על התוכנית שהייתה אמיתית בעיניו, והיא שאם שופטים ימונו ברוב קואליציוני, אז ייתכן שתהיה קואליציה מסוימת שתצליח להשתלט באופן הזה על בית המשפט העליון, וכך ייווצר מצב שבו הממשלה שולטת הן בכנסת והן בבית המשפט העליון, מה שלא יכול להתקיים במדינה דמוקרטית.

ומה אין בדבריו של לוין? הודאה שהרפורמה היא תוכנית המכוונת לדיקטטורה או לשיטת משטר א-דמוקרטית אחרת. יתר על כן, אם הייתה ללוין כוונה כזאת, למה לו לשנות הרפורמה ולהרוס בכך את "התוכנית"? ואם נניח שהשינוי שנעשה ברפורמה הוא בניגוד לרצונו, למה לו להודות בכך שהיו לו כוונות זדוניות? זוהי טענה מופרכת, אם להתבטא בעדינות.

מה שלוין אמר באמת הוא שהמבקרים הצביעו על ליקוי ברפורמה: אם תהיה קואליציה שתוכל למנות את כל 15 השופטים בעליון, או למצער למנות את רוב חברי ההרכב, אז תיווצר סכנה של שליטה מלאה של הקואליציה על בית המשפט. זו אכן סכנה שאין לזלזל בה, אך יש לזכור שכנסת ממוצעת ממנה כארבעה שופטים לבית המשפט העליון, מה שאומר שהסכנה המדוברת רלוונטית רק בתרחיש תיאורטי ולא סביר בעליל. לפיכך, אין בהצעה המקורית של לוין לשיטת בחירת השופטים ראיה לכך שמדובר ברעיון אנטי דמוקרטי ביסודו.

יש להוסיף ולציין כי ההנמקה שלוין הביא כדי להסביר מדוע ריכך את ההצעה לבחירת שופטים היא לא משכנעת במיוחד. למה הוא צריך לשנות את ההצעה בגלל תרחיש תיאורטי ולא סביר? סביר להניח שזהו רק תירוץ שמאפשר ללוין להסביר את הריכוך ברפורמה באופן שלא ייראה כהתקפלות מצידו.

כך או כך, מה שמתנגדי הרפורמה היו אמורים לעשות הוא לתמוך במהלך ריכוך הרפורמה על ידי לוין. הרי לשיטתם, שינה שר המשפטים את הצעתו "הלא-דמוקרטית" להצעה מזיקה פחות. ואפילו אם לוין ביצע את השינוי לא בגלל ששוכנע שטעה, אלא רק בגלל המחאה נגד הרפורמה, הרי מבחינת המוחים מדובר לכל הפחות בצעד בכיוון הנכון. וגם אם צעד זה אינו מספיק מבחינתם, הם היו צריכים להתעודד מנכונותו של שר המשפטים להתפשר ולתמוך בהידברות מולו. במקום זה, בחרו מתנגדי הרפורמה להשתמש בריכוך הרפורמה כדי להתנגח בלוין וכדי לתאר את דברי הפשרה שאמר בריאיון בערוץ 14 בתור "הודאה" בכך שתוכניתו הייתה "דיקטטורה" – וכך להקטין משמעותית את הסיכוי שלוין יסכים לפשרה נוספת בעתיד. התנהלות זו מרמזת שהבעיה של מתנגדי הרפורמה מעולם לא הייתה סעיף כזה או אחר ברפורמה – מדובר במאבק על הגמוניה ותו לא.