הניצחון על ההיגיון – סוגיית גיוס החרדים לצבא ותוצאותיה

בתמונה הפגנת החרדים כנגד גיוס בני ישיבות לצה"ל, ירושלים 2014

סוגיית הגיוס של צעירים חרדים לצה"ל המלהיטה את הרוחות חדשות לבקרים, שוב חזרה השבוע לתודעת הציבור.

כזכור, לאחר שבג"ץ פסל את החוק שהסדיר את אי גיוסם של מרבית החרדים לצה"ל (פרק ג'1 לחוק שירות ביטחון) ניסתה הכנסת לחוקק חוק גיוס חדש אך חברי הכנסת לא הצליחו להגיע להסכמה בנושא.

עקב המחלוקת העמוקה בכנסת, המדינה שבה וביקשה מבג"ץ לדחות את המועד שקבעו השופטים להשלמת החקיקה של חוק גיוס חדש שיחליף את החוק שנפסל. למרות דחיות חוזרות ונשנות הכנסת לא הצליחה לחוקק חוק גיוס חדש, ובפעם השמינית שהמדינה ביקשה לדחות את המועד שנקבע להשלמת החקיקה, סירבו שופטי בית המשפט העליון לקבל את הבקשה והוציאו צו מוחלט המבטל את חוק הגיוס הקיים.

שר הביטחון בני גנץ החליט שלא לבקש ארכה של מועד הצו ושלשום ביטול חוק הגיוס הישן נכנס לתוקף.

על פי סעיף 38 לחוק יסוד הכנסת, חוק שפקע לאחר שהכנסת החליטה להתפזר יעמוד בתקפו עד תום שלושת החדשים הראשונים לתקופת כהונתה של הכנסת הנכנסת. עם זאת, אני מסופק אם נראה תורים ארוכים של חרדים בלשכת הגיוס, גם שלושה חודשים אחרי שתתכנס הכנסת הבאה.

• להחזיר עטרה ליושנה – חידוש הברית ההיסטורית בין גוש השמאל-מרכז לבין המפלגות החרדיות

צבא גיוס לישיבות

בעניין גיוס החרדים לצה"ל אני שואל את עצמי לא פעם: עד כמה הציבור החילוני יכול להיות חסר היגיון?

השיטה הקיימת מובילה להוויה אבסורדית: צעיר חרדי שאינו רוצה להתגייס מחויב ללמוד בישיבה, גם אם אינו תלמיד חכם ואינו מתאים ללימודים תורניים. נאסר עליו לעבוד, והמדינה מפרנסת אותו באמצעות מלגות. ממשלות ישראל לדורותיהן הפכו את צה"ל לצג"ל (צבא גיוס לישיבות).

בארצות הברית, שבה חיים מאות אלפי חרדים, רוב בוגרי הישיבות התיכוניות יוצאים לעבוד לפרנסתם. רק 10% מהם ממשיכים ללמוד בישיבות. לעומת זאת, בישראל כמעט כל צעירי העדה האשכנזית החרדית ממשיכים ללמוד כדי להתחמק מגיוס, כמצוות רבניהם. רק מתי מעט, כ-6% מהצעירים החרדים, משרתים שירות משמעותי יותר – רובם בנח"ל החרדי.

התוצאה היא שרק מיעוט מהצעירים החרדים מוצא את דרכו לשוק העבודה. רוב הצעירים, בהיותם תלמידי ישיבה, נתמכים מתקציב המדינה, מה שמביא לחיי בטלה מעבודה ולעתים קרובות לעוני, וכמובן – לתרבות של פטור מנשיאה בנטל.

בארצות הברית רק מיעוט קטן מהגברים החרדים ממשיכים ללמוד בישיבות (בתמונה משפחה חסידית בברוקלין)

לחתוך את הקשר הגורדי

ב-2003 הגשתי הצעת חוק במטרה לשנות את המציאות הזאת. הצעתי היא לתת פטור מצה"ל לכל חרדי שאורח חייו ואמונתו אינם מאפשרים לו לשרת בצבא, בדומה לפטור הניתן לצעירים ערבים ולבנות דתיות. יש לנהוג בצעירים החרדים שמסרבים להתגייס כמו בצעירים חילונים שפטורים מגיוס מסיבה כזאת או אחרת: בגיל 18 יקבלו פטור ויוכלו לעשות ככל העולה על רוחם – לימוד בישיבה, כניסה לשוק העבודה, לימודים – אך לא יקבלו סיוע מהמדינה.

מימוש התוכנית יוסיף לתקציב המדינה כשני מיליארד שקלים בשנה. סכום זה יופנה לתשלום בגובה השכר הממוצע במשק לכל חייל בשירות חובה בשנת שירותו השלישית. חייל שיחסוך את רוב תשלומי השכר ישתחרר מצה"ל כשבחשבון הבנק שלו למעלה מ-120 אלף ש"ח.

החרדים לא יוכלו להתנגד לתוכנית כזאת מאחר שתביעתם המרכזית – לא לחייב חרדים להתגייס לצבא – תתקבל. לפי הערכתי, כאשר יוסר איום הגיוס מהצעירים החרדים, כשני שלישים מהם לא יפנו ללימודים בישיבות, אלא לשוק העבודה או להכשרה מקצועית. בד בבד יגדל הלחץ לשבץ לימודי ליבה בישיבות שבהן המקצועות החיוניים האלה אינם נלמדים. בנוסף, יעלה שיעור המתנדבים לשירות צבאי מלא ושיעור המתנדבים לשירות לאומי.

מי שיבחרו ללמוד בישיבה יזכו לאותם תנאים שהם מקבלים היום. מצד שני, הישיבות יקבלו תקציבים לפי מספר התלמידים שיחליטו ללמוד בישיבה מרצונם החופשי, ולא מפחד הגיוס.

עסקנים חרדים אמרו לי לא פעם: "אתה הכי מסוכן מבחינתנו". בעיתון "יתד נאמן" אף פורסם מאמר שטנה נגדי, שלפיו אני מזלזל בחרדים וסבור שאפשר לקנותם בממון, ושאם לא ייתנו להם כסף – הם יתגייסו לצה"ל. כותב המאמר אף הגדיל לעשות וטען שהפתרון שאני מציע אנטישמי ומזכיר את האמירות שקראו להכות את היהודים בכיסם.

תשובתי אז כעתה היא כדלהלן: אינכם רוצים להתגייס לצה"ל? אל תתגייסו. אתם רוצים ללמוד בישיבה? זה עניין פנימי שלכם, והוא לא מעניין אותי. מי שירצה, שילך ללמוד בישיבה. מי שלא ירצה ללמוד בישיבה, שילך לעבוד ולהתפרנס.

ישיבת קול תורה

האמנם שוויון בנטל?

בכל פעם שעולה הרעיון לתת פטור לחרדים מגיוס לצה"ל, כפי שהוא ניתן לערבים, קמה צעקה דווקא מצד ארגונים שמזוהים עם השמאל, וכולם חוזרים על המנטרה: "שוויון בנטל". הם טוענים כי מתן פטור לחרדים יפגע בעיקרון, שלפיו חובת השירות הצבאי חלה על כל אזרחי המדינה, אם כי בפועל העיקרון הזה אינו קיים, ומאז קום המדינה לא גויס אף צעיר חרדי בכפייה. כיום, מתוך כלל בני ה-18 פחות מ-50% מתגייסים. השאר – לא מעט נשים, וכן ערבים וחרדים – אינם משרתים. עקרון השוויון בנטל קיים אפוא רק מן השפה ולחוץ.

יתרה מזאת: אותם ארגוני שמאל הקוראים לשוויון, מגלים הבנה מוחלטת לפטור לצעירים ערבים, ומקצתם מקבלים בהבנה את התנגדות ההנהגה הערבית לשירות לאומי. ואני שואל: הרי הצעירים הערבים מחויבים להתגייס לצבא לפי אותו חוק שמחייב את החרדים. מדוע החרדים צריכים להתגייס והערבים לא? ואם תוגש לבג"ץ עתירה מטעם החרדים לגייס את הצעירים הערבים, האם בג"ץ, המחייב לגייס את החרדים, יחייב לגייס גם את הערבים?

חוסר היגיון כעמדה פוליטית

עמדתו של מחנה השמאל-מרכז בסוגיה זו לוקה בחוסר היגיון, וטבעי שבעקבותיה נוצר נתק בינו לבין החרדים. בפועל, מספר החרדים שאינם מתגייסים הולך וגדל, ותקציב הישיבות הולך ותופח.

האחרון שהניף את דגל השוויון בנטל היה יאיר לפיד, שב-2013 אף העביר בכנסת חוק במטרה לכפות על החרדים גיוס לצה"ל או לשירות לאומי. כבר ב-2015 החוק בוטל ונזרק לפח. ביוני 2018 תמך לפיד בהצעת חוק הגיוס שהציג שר הביטחון אביגדור ליברמן, בטענה כוזבת שהצעת ליברמן זהה לחוק של 2013. כל בדיקה שטחית של שתי ההצעות תוכיח שיש הבדלים גדולים ביניהן.

בדצמבר 2018 שוב שינה לפיד את עמדתו והודיע שהוא מתנגד ל-"חוק ליברמן", בתואנה שהממשלה התחייבה לפצות את החרדים על "הנזקים" שעלולים להיגרם להם בעקבות החוק. עם זאת הודיע שלאחר הבחירות הוא ישוב ויתמוך בחוק.

יש להודות על האמת: עד היום כל הניסיונות לגייס חרדים לצה"ל עלו בתוהו. זה יהיה גם גורלו של חוק ליברמן. גם בעקבותיו לא יתגייס לצה"ל אף חרדי שאינו חפץ בכך.

ב-2017 פרסם צה"ל נתונים שלפיהם מספר המתגייסים מקרב החרדים נמוך מהסף שנקבע על ידי הצבא, ומספר החרדים הנמצאים בדחיית שירות זינק ל-37,200. מ-2015 עד 2018 חלה ירידה בשיעור התעסוקה של חרדים מ-51% ל-50%, ובקצב הירידה הנוכחי נראה שיעד התעסוקה, העומד על 63% עד 2020 לא יושג לפני 2030. יתרה מכך, באותן שנים נרשמה עלייה במספר האברכים מ-64,700 ל-84,000, עלייה של 29% (מדובר באברכים אזרחי ישראל, מקבלי קצבאות שאינם עובדים).

נראה שהמספרים מדברים בעד עצמם. הפתרון האמיתי היחיד הוא מתן פטור מלא לחרדים על פי הצעת החוק שהגשתי ב-2003. לצערי, אין סיכוי שהצעה ברוח זו תתקבל כיום, כיוון שהמצב הנוכחי נוח ומועיל לשני הצדדים הנִצִּים. הרבנים והפוליטיקאים החרדים נהנים מהזרמות של מיליארדי שקלים. הצעירים החרדים תלויים בראשי הישיבות לקבלת הפטור מגיוס. הגורמים האנטי-חרדיים, כמו לפיד וליברמן, יכולים להבטיח הבטחות חסרות כיסוי כאילו יש ביכולתם להביא לגיוס החרדים.

חרף הכישלון החרוץ של חוקי הגיוס השונים, קוצר הראות של רוב מחנה השמאל-מרכז, חוסר ההבנה של בית המשפט העליון והסטנדרט הכפול של רבים בציבור החילוני ביחס לעיקרון השוויון בנטל, ממשיכים לנצח את ההיגיון. "בזכות" הניצחון על ההיגיון – מפסידה החברה הישראלית כולה.

חיים רמון כיהן כחבר כנסת וכשר בממשלות ישראל

* המאמר מבוסס על חלקים מהפרק "חרדים לגורלנו" מתוך הספר נגד הרוח מאת חיים רמון