אם קואליציית השינוי חפצת חיים עליה להוריד את אחוז החסימה

גורלה של קואליציית בנט-לפיד בכנסת הנוכחית כבר נחרץ, אבל גם העתיד שלה לא נראה ורוד במיוחד. מהסקרים האחרונים עולה שכמה ממפלגות הקואליציה נמצאות קרוב מאוד לאחוז החסימה. מעבר לסיכון למפלגות אלו, התרסקות של אחת מהן מתחת לאחוז החסימה, כנראה תבטיח את ניצחון הגוש בראשות בנימין נתניהו. לפיכך, אם הנהגת הקואליציה רוצה לשמור על הסיכוי להקים קואליציית שינוי חדשה אחרי הבחירות, עליה לפעול באופן מיידי להורדת אחוז החסימה.

אחוז החסימה קובע את סף הייצוג אבל לכשעצמו אין הבדל "דמוקרטי" של ממש בין 3.25 אחוזים לבין 2.25 אחוזים או לבין 4.25 אחוזים. העלאת אחוז החסימה ל-3.25 אחוזים לא הייתה הישג לדמוקרטיה ולא הייתה אסון לדמוקרטיה. זאת משום ששינויים מינוריים באחוז החסימה משפיעים על דפוסי ההצבעה ועל תוצאות הבחירות, אבל אין להם השפעה עקרונית על שיטת המשטר. לפיכך, היחס של המפלגות לאחוז החסימה הוא תמיד אינסטרומנטלי. לשון אחר, מפלגות קובעות את עמדתן לגבי אחוז החסימה לפי התועלת אד הוק שהן יכולות להפיק משינויו.

נכון לעכשיו יש ארבע מפלגות המצויות על סף אחוז החסימה – ימינה, רע"מ, תקווה חדשה ומרצ – אבל גם העבודה וישראל ביתנו קרובות לקו האדום. כלומר, יש שש מפלגות, כולן מפלגות קואליציה, שיכולות ליפול מתחת לאחוז החסימה. לאור תוצאות הסקרים בחודשים האחרונים לפיהם גוש הימין-חרדים מצוי במרחק של מנדט או שניים מ-61 מנדטים, סביר להניח שאפילו אם רק מפלגת "שינוי" אחת תרד מתחת לאחוז החסימה, יובטח לנתניהו הרוב בכנסת.

תוצאות סקרים אחרונים, נכון ל-21 ביוני 2022

לפיכך, היות ששינוי מינורי באחוז החסימה אינו פגיעה במשטר הדמוקרטי והיות שכל מפלגה קובעת את עמדתה בסוגיה זו בהתאם לצרכים פוליטיים, תנהג קואליציית בנט-לפיד בחוכמה אם תפעל להורדת אחוז החסימה. אולם, כדי להעביר שינוי כזה, מן הראוי לחוקקו לפני שמחוקקים את חוק פיזור הכנסת.

במידה שקואליציית בנט-לפיד תשאיר את אחוז החסימה הנוכחי על כנו, היא מעניקה בכך מתנה פוליטית לגוש ימין-חרדים שאף אחת ממפלגותיו אינה קרובה לאחוז החסימה. רק התועבה האנטי דמוקרטית הקרויה "חוק הנאשם", שכמה ממפלגות הקואליציות מנסות לקדם, תהיה מתנה פוליטית גדולה יותר לגוש בהנהגת נתניהו. אם קואליציית בנט-לפיד תצליח להעביר את החוק לחיסול נתניהו, היא לא רק תבטיח את ניצחונו בבחירות, אלא גם תיתן לו את מלוא הלגיטימציה לחוקק חקיקה פרסונלית ורטרואקטיבית נגדית – ובראש ובראשונה חוק צרפתי. יתרה מזאת, גם אם החקיקה נגד ראש האופוזיציה תעבור רק קריאה ראשונה או קריאה טרומית ותיכשל בהמשך, נתניהו יוכל לטעון, ובצדק, שגוש השינוי ניסה לחסל את האופוזיציה בדרך לא דמוקרטית, להגביר את המוטיבציה בקרב מצביעי הימין, ולהעביר חוק צרפתי רטרואקטיבי אחרי הבחירות. אגב, גם חוק נאשם שאינו פרסונלי ורטרואקטיבי הוא שערורייתי ואנטי דמוקרטי משום שהוא נותן לפקיד את הכוח לחסל פוליטיקאים שאינם נושאים חן בעיניו – וזה לא משנה אם הכוח ניתן ליועץ המשפטי לממשלה או ליושב ראש ועדת הבחירות.

מדהים אותי שמפלגת העבודה שהצביעה ב-2001 בעד חוק יסוד: הממשלה, תומכת עתה ב-"חוק הנאשם". כזכור, בחוק יסוד: הממשלה שנחקק לפני 21 שנה, נקבע כי רק לאחר פסק דין חלוט – כלומר פסיקה הבאה בסופו של הליך משפטי בו יש מיצוי של ההליך ההוגן – ראש הממשלה חייב להתפטר. ועתה, בשם אלוהי הרקלאביביזם, רוצות מפלגות מקואליציית השינוי לדלג על ההליך המשפטי ולתת לפקיד את היכולת לחסל מועמדים לראשות הממשלה.

אם קואליציית בנט-לפיד רוצה הזדמנות נוספת בשלטון, עדיף לה להימנע מחקיקה פרסונלית ורטרואקטיבית נגד ראש האופוזיציה, יוזמה שרק תתפוצץ לה בפרצוף, ובמקום זה להוריד את אחוז החסימה – מהלך שהוא נבון מבחינה פוליטית ולגיטימי מבחינה דמוקרטית.

חיים רמון כיהן כחבר כנסת וכשר בממשלות ישראל