טביעת סיירת הטילים "מוסקבה" – על ההצלחה האוקראינית ועל הכישלון הרוסי

בתמונה סיירת הטילים "מוסקבה" אחרי שנפגעה, בוקר ה-14 באפריל

בליל ה-13 באפריל היה מזג אוויר סוער בים השחור. באותה העת, הפליגה סיירת הטילים "מוסקבה" – אוניית הדגל של רוסיה בים השחור – כ-65 מיילים ימיים (כ-120 קילומטרים) מחוף הים של העיר אודסה.

באותה העת על החוף האוקראיני, יצאו שני רכבים גדולים ממסתור. רכב אחד נשא מכ"ם ימי גדול ומתוחכם ומערכת שליטה ובקרה. הרכב השני היה רכב שיגור של טילי חוף-ים מדגם "נפטון" R-360. הסוללה נפרסה במהירות ותוך פחות משלוש דקות הוצבה במקומה.

אב טיפוס של רכב השיגור של טילי ה-"נפטון", 2020

בינתיים בים, איתרו מפעילי המכ"ם של ה-"מוסקבה" כלי טיס בלתי מאוייש (כטב"ם) אוקראיני. היה זה כטב"ם ה-"ביירקטאר" TB2 (תוצרת טורקיה) שכבר זה לפרסום רב במלחמה זו. לרוב, מסייע הביירקטאר לכוחות צבא היבשה האוקראיניים בגילוי ובזיהוי מטרות, כמו טנקים, רכבים משוריינים וריכוזי כוחות רוסים, אבל הפעם היה לו תפקיד אחר. הביירקטאר טס מעל הים, במה שנראה כמו משימת סיור. סביר להניח שרכב הבקרה האוקראיני הכווין את מפעילי הכטב"ם לעבר "מוסקבה", על מנת לקבל תמונה ברורה יותר אודות זהות המטרה, ואולי גם כדי לייצר הטעיה.

הרכב האוקראיני השני, רכב הטילים, החל בהכנות. המשגר הנושא ארבעה טילים התרומם והתייצב לכיוון המטרה. מפעיל מערכת הטילים קיבל את נקודת הציון המדויקת של "מוסקבה" מקרון הבקרה והחל בתהליך שיגור הטילים. התהליך היה קצר, ואחרי שלוש דקות שוגרו שני טילים לעבר המטרה. לאחר פחות משתי דקות פגעו שני הטילים בסיירת הטילים הרוסית. אש פרצה באונייה ותחמושת שהייתה על הסיפון התלקחה והתפוצצה. הרוסים שלחו כוח חילוץ אולם במהלך גרירתה לעבר נמל סבסטופול, טבעה "מוסקבה" במימי הים השחור.

סרטון בו נראית האונייה מוסקבה אחרי שנפגעה

ההצלחה הרוסית

לצי הרוסי נקבעו שלוש משימות עיקריות במלחמה באוקראינה. המשימה הראשונה הייתה להציב סגר ימי על אוקראינה ולמנוע ממנה אספקה ממדינות העולם. המשימה השנייה הייתה להפעיל את כלי השיט הרוסים כפלטפורמות ארטילריה ולטווח מטרות איכות ביבשה. המשימה השלישית הייתה לאפשר שיט חופשי ובטוח של אוניות סוחר רוסיות בים השחור, לרבות מכליות המובילות נפט וגז. ישנה גם משימה רביעית שאולי תופעל ביום פקודה: הנחתת נחתים רוסים באמצעות נחתות כחלק מפעולת איגוף נגד הכוחות האוקראינים.

מאז ראשית המערכה באוקראינה ביצע הצי הרוסי את שלוש המשימות העיקריות שהוטלו עליו, בהצלחה רבה. הצי הרוסי הציב סגר ימי על אוקראינה בים השחור, טיווח מטרות בחוף האוקראיני, ואיפשר לספינות הסוחר הרוסיות לנוע בים השחור בלי הפרעה. יתרה מזאת, נוכחותו של הצי הרוסי בים השחור הביאה לדילול משמעותי של הכוחות הימיים של נאט"ו ושל האיחוד האירופי שלא רצו להסתכן בעימות עם רוסיה.

סיירת הטילים "מוסקבה", 2012

הכישלון הרוסי

להערכתי, ההצלחות הרבות שקצר הצי הרוסי במהלך השבועות הראשונים למלחמה הייתה בעוכריו. אני סבור כי בצי הרוסי התפתחה בשבועות הראשונים למלחמה תפיסה מבצעית ומודיעינית על פיה האוקראינים אינם מהווים איום משמעותי וכלי השיט הרוסים יכולים להמשיך ולפעול בים השחור בביטחון יחסי. לדעתי, הייתה עוד סיבה להצלחה של האוקראינים לפגוע בספינה הרוסית – ריבוי מטרות באוויר. מפעילי המכ"ם האווירי ב-"מוסקבה" התרגלו לראות שמיים רוויים במטרות ולא התרגשו כאשר זיהו מגע לא מוכר בגלל שלא כל כלי הטיס שטסו מעל הים השחור טרחו להפעיל מערכת הזיהוי עמית-טורף שלהם. גם כך קשה לזהות את טילי ה-"נפטון" הטסים במהירות גבוהה ובגובה נמוך (15-10 מטרים מעל פני הים).

מניתוח תמונות הפגיעה ב-"מוסקבה", אפשר להסיק שהאונייה הפנתה את הדופן שלה לחוף ולא את חרטומה.. מאחר שחרטום האונייה לא היה מופנה לכיוון מקור הירי, הכיסוי ההגנתי של מערכת התותחים נגד טילים AK-630 אינו מיטבי. אמנם, לספינה יש מערכות הגנה נוספות נגד טילים אבל אין עדות לכך ש-"מוסקבה" הפעילה איזו מהן. יתר על כן, ייתכן שמערכות הלוחמה האלקטרונית של האוניה היו כבויות משום שצוותה פעל תחת ההנחה כי אין איום משמעותי על "מוסקבה" במרחק של יותר ממאה קילומטרים מהחוף. וזה מעביר אותנו אל מה שלהערכתי היה הסיבה המרכזית לכישלון הרוסי – הערכה מודיעינית שגויה של יכולות האויב.

כטב"ם ה-"ביירקטאר" שאולי שימש להטעיית מפעילי המכ"ם של האונייה "מוסקבה"

ההצלחה האוקראינית

אין ספק שהטבעת ה-"מוסקבה" היא הישג אסטרטגי משמעותי של האוקראינים. הטבעתה של אוניית הדגל של רוסיה בים השחור מייצרת הרתעה כלפי כל ספינות הצי הרוסי הפועלות מול חופי אוקראינה ויכולה להקשות על הצי הרוסי בביצוע משימותיו. אבל כיצד הרוסים לא נזהרו מפני טיל ה-"נפטון" האוקראיני מכתחילה?

האוקראינים החלו בפיתוח טיל ה-"נפטון" שנים רבות לפני המלחמה. ב-2015 כבר הוצג הטיל בתערוכת נשק באוקראינה. אין מדובר בהמצאה אוקראינית יש מאין, אלא בטיל המבוסס על הטיל הרוסי Kh-35. הטיל Kh-35 הוכנס לשירות בצי הרוסי כטיל ים-ים בשנת 2003, וגרסת חוף-ים הוכנסה לשירות בשנת 2004. עוד קודם לכן מכרה רוסיה גרסאות ייצוא של הטיל לחילות הים של הודו ושל וייטנאם. במהלך השנים עבר הטיל שדרוגים רבים, בעיקר בראש הביות שלו המבוסס על טכנולוגיות מתקדמות יחסית. הדגם הבסיסי של הטיל הרוסי טס במהירות של 0.8 מאך לטווח מקסימלי של 130 קילומטרים, ונושא ראש קרב במשקל של כ-145 קילוגרם. דגמים מתקדמים יותר של הטיל יכולים להגיע לטווח מקסימלי של 260 קילומטרים. טיל ה-Kh-35, מכונה במערב "הרפונסיקי" לאור דמיונו הרב לטיל האמריקאי "הרפון".

ב-2016 החלו האוקראינים לערוך ניסויים בטיל ה-"נפטון". ב-15 במרץ 2021 קיבל חיל הים האוקראיני סוללת אימונים של הטיל. בדצמבר 2021 דווח שחברת לוץ' (Luch) מתכננת לספק סוללה מבצעית ראשונה כבר ברבעון הראשון של 2022.

ניסוי בטיל ה-"נפטון", 2019

לפני שפרצה המלחמה, עדיין לא הייתה הכרזה אוקראינית על ה-"נפטון" כמערכת מבצעית. אולם, נראה שעקב הפלישה הרוסית החליטו האוקראינים להאיץ את ההשמשה המבצעית של הסוללה ולהכניס אותה לקרב.

להערכתי, שירות המודיעין של צבא רוסיה לא הצליח לזהות את יכולתה של תעשיית הנשק האוקראינית להשמיש את מערכת הטילים תוך כדי מלחמה. המודיעין הרוסי כנראה העריך שאוניות הצי יכולות לפעול מול החוף האוקראיני בבטחה כל עוד הן מפליגות מחוץ לטווח הארטילריה האוקראינית ולא לקח בחשבון איום מצד טילי חוף-ים. ראוי לציין כי ב-3 לאפריל, כעשרה ימים לפני הפגיעה ב-"מוסקבה", טענו האוקראינים לפגיעה בפריגטה הרוסית "אדמירל אסן" באמצעות טיל "נפטון". אם טענה זו נכונה, הרוסים היו צריכים לבצע הערכה מחודשת של איום טילי החוף-ים האוקראינים.

טיל ה-"נפטון" בתצוגה ביריד צבאי, 2021

לקחים

מבחינת האוקראינים, מדובר בהישג רב ממדי: השמשה מבצעית של מערכת טילים מתקדמת תוך כדי מלחמה בה נגרם הרס עצום לתעשייה הביטחונית האוקראינית; ניהול מבצע הטעייה מוצלח באמצעות שימוש בכטב"ם; הוצאה אל הפועל של תקיפה חשאית, מהירה ומוצלחת והחזרת סוללת ה-"נפטון" למסתור בלי שנפגעה מאש רוסית.

מבחינת הרוסים, מדובר בכישלון כפול: המודיעין הרוסי לא העריך נכונה את יכולת ההשמשה המבצעית של טיל ה-"נפטון"; העליונות הימית הברורה של הצי הרוסי בים השחור (בנוסף לכשל המודיעיני) הביאו אותו לפעול תחת התפיסה המבצעית כי אין איום אוקראיני משמעותי על כלי השיט הרוסים למעט ארטילריה ומיקוש.

הפגיעה באונייה "מוסקבה" מזכירה את הפגיעה באח"י חנית במהלך מלחמת לבנון השנייה. כזכור, היחידה הימית של חזבאללה ירתה טיל סיני מדגם C-802 שקיבלה מאיראן, אל עבר האונייה הישראלית. אח"י חנית, קורבטה מדגם "סער 5", נפגעה קשה וארבעה לוחמים נהרגו. בניגוד לאונייה הרוסית, אח"י חנית לא טבעה והיא נגררה בחזרה לבסיס חיל הים בחיפה. ישנם קווי דמיון רבים בין שתי התקריות, הן במהלך האירועים והן בסיבות שהובילו לפגיעה בשתי האוניות.

האונייה אח"י "חנית" בתיקונים לאחר הפגיעה

כמו במקרה של אח"י חנית, גם פגיעת הטיל האוקראיני בספינה הרוסית מוכיחה כי המודיעין נכשל לא פעם בהערכת יכולות היריב וכי תפקיד המפקד בשטח הוא לבצע הערכת מצב מבצעית גם אם המסקנות של הערכה זו מחמירות יותר מההערכה המודיעינית או אף סותרות אותה. הלקח העיקרי מצוי אפוא בחשיבות העליונה שצבאות צריכים להקנות לחקר הפתעות מודיעיניות ולניהול סיכונים מבצעיים במצבי הפתעה.

ד"ר אייל פינקו הוא סגן אלוף במילואים, מתמחה באסטרטגיה צבאית, במודיעין ובסייבר, שירת בתפקידים בכירים בצה"ל ובמערכת הביטחון, זוכה פרס ביטחון ישראל, חוקר ומרצה באוניברסיטת בר אילן ונשיא אירגון International institute for Migration and Security Research