דרו סילבר, גרוש בן 44, מגלה שהוא עומד למות אלא אם יעבור ניתוח לב דחוף אבל הוא לא יודע אם הוא רוצה להמשיך לחיות או למות. וכך הוא מסביר זאת לאחיו: "הם יכולים להיכנס פנימה ולתקן אצלי מה שצריך, אבל כשאני אתעורר מצבי לא יהיה יותר טוב. בשנים האחרונות, מאז שאני ודניס התגרשנו, אני מתייחס אל החיים שלי כמו אל איזה תחנת ביניים, כאילו אני איכשהו מתארגן לפני שאמשיך בדרך. אבל עברו שבע שנים, ולא המשכתי לשום מקום. לא עשיתי שום דבר. פשוט... הפסקתי."
סילבר חש רע עם עצמו ומרגיש כלוא במקום אליו הגיע בחייו. בעברו סילבר היה מתופף בלהקת "הסביונים השפופים" שלמשך קיץ אחד זכתה לפרסום ותהילה ולאחר מכן התפרקה. כיום הוא מנגן בחלטורות ולעתים הוא מצליח "להשיג זיון. אם לא הזיע יותר מדי, אם הם ניגנו טוב והאנרגיות חיוביות. אם כל זה קורה אז יש לפניו מבחר של זמרות ליווי, מלצריות או רקדניות. הכל תלוי בסקאלה סבוכה ותלולה של מידת חוסר החשק של הנוגעים בדבר לחזור הביתה". סילבר מתגורר בדירה שכורה בקומפלקס דירות עלוב המשמש אבות גרושים רבים ויוצא לשתות בימי ראשון בלילה עד אובדן חושים עם חבריו ג'ק ואוליבר. דניס, גרושתו, עתידה להתחתן בקרוב עם גבר מקסים שהוא מעריך ואפילו רואה בו אב טוב יותר לקייסי, בתו היחידה.
לאחר שנים ארוכות של ניכור, קייסי מגיעה לדירתו כדי לספר לו שהיא בהריון אחרי רומן קצרצר. בכל פעם שהיא קוראת לו אבא ולא "סילבר" הוא מתרגש עד עמקי נשמתו. באופן מעט מתעתע, דווקא חזרתה אל חייו מדגישה בפניו את מה שהחמיץ וגורמת לו לצער עמוק ולרגשי חרטה.
על אף יחסיו המעורערים של הגיבור עם סביבתו, טרופר מצליח להעמיד בפנינו דמות אנושית ושובת לב מאין כמוה. סילבר ניצב מול חייו בעיניים מפוכחות ובאומץ. הוא לא מנסה לייפות את הדברים והוא אינו שוקע ברחמים עצמיים. הוא שוקל ברצינות אם המשך חייו כדאי כאשר הישירות והכנות בהן הוא בוחן את עצמו מרעננות ומרגשות. ההומור הרב המשולב בעלילה מסייע לקורא להתמודד עם הרגשות המורכבים של סילבר ועם עצבותו. הטקסט קולח, מצחיק ואמיתי והספר נקרא בנשימה אחת. תענוג צרוף.
רק עוד דבר אחד / ג'ונתן טרופר
כנרת זמורה-ביתן דבר, 2013
304 עמודים
דניאלה ש. היא מבקרת הספרים של אתר דיומא
Report