"אישה בעונת מעבר" מאת ענת לב-אדלר

ספרה של ענת לב-אדלר עוסק באישה בגיל המעבר ששגרת חייה מתנפצת לאחר שהמאהב שלה נפרד ממנה בהודעת סמס.

אביגיל שפר-סמרה היא מעצבת פנים במקצועה. נשואה לאיתן ואמא של מאיה התיכוניסטית ושל אביתר העומד לקראת גיוס. היא מלווה זוגות בתהליך השיפוץ של בתיהם, אבל לכאורה עושה יותר מכך: "שהרי עבור חלק גדול מהזוגות לא מדובר רק בשיפוץ דירה בו בבניית בית, אלא ביציאה למסע שתכליתו שימור וניעור הזוגיות השחוקה אחרי שנות רביצה עצלה. ויש מי שכל כך מתמסרים לניעור האבק מעל הזוגיות, עד שהם פשוט גוררים את תקופת השיפוצים הזאת עוד ועוד, רק שלא ייוותרו שניהם שוב בין קירות דוממים. לכן בסוף ההרצאה הם לוקחים כרטיס ביקור ואומרים שאני בכלל לא מעצבת של קירות וחדרים אלא מנטורית של אמצע החיים ושבזכותי הבינו שלא רק את הרצפות והקירות צריך למלא אלא גם את התהום שמעליה צועדת הזוגיות ארוכת השנים כמו רקדנית כבדת גוף על חבל המתוח בין שני עמודי חשמל גבוהים".

בהיעדר סערת הרומן בחייה, אביגיל חווה מערבולת של שינויים רגשיים, מיניים, פיזיולוגיים, זוגיים ומשפחתיים. אבל למרות שהפרידה מהמאהב, מייקי, היא הכוח המניע של העלילה, הסיפור בעצם לא מתקדם הרבה מעבר לכך. אחרי שהם נפרדים, אביגיל נפרדת גם מהחלקים היצריים והחייתיים שבתוכה, אותם אינה יודעת להחיות בכוחות עצמה. כאב הפרידה ממייקי כמו גם העמדה הקורבנית והחלשה של אביגיל הופכים את הגיבורה למשעממת ונטולת מעוף. הספר גדוש תיאורים, ובהם סצנות מיניות רבות, אולם הכל חזרתי, מכני וכתוב בגסות (ביותר ממובן אחד): "ידיו פתוחות ורחוקות וקרובות וגבוהות ונמוכות וקשות ורכות ומהירות וכבדות, ידי אש ומים, ברזל וקטיפה. 'כואב, כואב, כואב, אתה מכאיב לי', אני כל כך נוכחת פתאום, כאשר בידו האחת מייקי מותיר את ישבני מפולחים ונושף לתוכם אוויר חם ואז את אצבעות השנייה מחדיר באחת אל אחורי גופי, ומתוך להבות הבעיה ווהשפלה, שנינו יודעים שגם לכאבים אחרים התכוונתי... מייקי מושך ומייצב אותי באמצע המיטה, כשאני נצמדת באחורי אל חיית לשונו החמה, מתאמצת לשאוב ממנו מזור ונחמה".

נוכח השינויים בחייה אביגיל מרגישה מרוקנת, נטושה, נטולת שמחת חיים בזוגיות שלה ובכלל: "מייקי עזב, הכלבה צריכה למות, אביתר מתגייס לצבא – המשפחה שלנו משנה את פניה ומבטו הרך של איתנים הוא שמיכת אביב המוגשת לי בעיצומה של סופת שלגים. האם אי-פעם אחזור להסתפק בו? אזכר במילואו בתוכי? ואיך מה שגורם לנו סבל זאת לא המציאות עצמה אלא הניסיון שלנו להיאחז במה שכבר אבד לנו ולא יכול להמשיך להתקיים?"

יש בספר מספר עלילות משנה נוספות, כמו מעבר של אביגיל לבית דיור מוגן והצטרפותה לתוכנית ריאליטי, אולם הסיפור לא באמת זז לשום מקום. בסופו של דבר מדובר מונולוג פנימי, ארכני ומייגע אודות התלות הנפשית שלנו בכוחות חיצוניים. הדמות של אביגיל אינה מתפתחת כלל ונותרת שטוחה, כמעט חד-ממדית. הדמויות האחרות כולן סטריאוטיפיות – מבתה המתבגרת החצופה של אביגיל ועד שירי חברתה הטובה. בנוסף, הבחירה של הסופרת לכתוב בשפה יומיומית ובמשלב נמוך לא משתלבת היטב עם הדלות העלילתית – אם כבר מונולוג פנימי לפחות שיהיה בלשון גבוהה. ספר חלול ומיותר.

אישה בעונת מעבר / ענת לב-אדלר
ידיעות ספרים, 2021
288 עמודים

דניאלה ש. היא מבקרת הספרים של אתר דיומא