"חיי פיי" מאת יאן מרטל

הרומן "חיי פיי" בנוי משלושה חלקים נפרדים. אחרי "הקדמת המחבר" שהיא בעצם חלק מהסיפור, אנו מתחילים לקרוא את סיפורו של פיסין מוליטור פאטל הידוע בשם פַּיי.

בחלק הראשון של הספר אנו למדים על חייו של פיי כנער מתבגר בהודו. פיי מספר על מקור שמו ועל הדרך בה החל לאהוב שחייה. הוא מספר על לבטיו באשר לזהותו הדתית, על אהבתו להינדואיזם, לאסלאם ולנצרות כאחד ועל ההתנגדות של סביבתו לפלורליזם הדתי שנטל לעצמו. פיי מוסיף ומספר על אהבתו לבעלי חיים ועל הקשר העמוק שלו עמן, בהיותו בן של מנהל גן חיות. החלק הראשון מסתיים בהחלטתם של הוריו להגר לקנדה. בני המשפחה מתעתדים להפליג על סיפון ספינת מטען יפנית בשם "צמצום", והאב לוקח עמם לקנדה חלק מהחיות מגן החיות.

החלק השני והארוך ביותר בספר נפתח לאחר שהספינה נטרפת באוקיינוס השקט. בחלק זה מסופר על 227 הימים בהם הפליג פיי בסירת ההצלה בלב האוקיינוס. ופה אנו מגיעים לחלק הייחודי בספר – מלבד פיי היו בסירה גם טיגריס בנגאלי הקרוי "ריצ'רד פרקר", צבוע, קופת אורנג-אוטן וזברה פצועה. פיי מספר כיצד הצבוע טרף את הזברה ואחרי זה הרג את האורנג-אוטן, לפני שהטיגריס הרג את הצבוע וטרף אותו. לאחר מכן, פיי ממשיך ומספר בפרוטרוט את החוויות של הטיגריס ושלו על הסירה – חלקן נשמעות לא הגיוניות בעליל. ברגע הצלתו, בורח הטיגריס ונעלם.

בחלק החותם את הספר פיי מספר לשני חוקרים יפניים מטעם האגף הימי במשרד התחבורה היפני את סיפור קורותיו בים [זהירות, יש ספוילר משמעותי בפסקה הזו. אפשר לדלג לפסקה הבאה]. החוקרים אינם מאמינים לסיפורו של פיי, אי לכך הוא מספר להם גרסא שונה של התרחשות האירועים. על סירת ההצלה היו ארבעה ניצולים: פיי, אמו, מלח יפה תואר וטבח רע מזג. למלח הייתה רגל שבורה והטבח משכנע את האחרים שיש לכרות אותה כדי להצילו. אחרי שהמלח מת, הטבח מתחיל לאכול את גופתו. בשלב מסוים הטבח רוצח את אימו של פיי, וזמן מה לאחר מכן פיי הורג את הטבח ואוכל חלקים מגופתו. החוקרים מדברים ביניהם ומבינים שהזברה היא המלח, קופת האורנג-אוטן היא אימו של פיי, הצבוע הוא הטבח והטיגריס הוא פיי עצמו. אחרי שהחוקרים מסיימים את התחקיר פיי שואל אותם: "איזה סיפור אתם מעדיפים? מהו הסיפור הטוב יותר, הסיפור עם החיות או הסיפור בלי החיות?". השניים משיבים שהסיפור עם החיות הוא הסיפור העדיף. את הספר חותם הדו"ח שחיברו שני החוקרים בו הם מגיעים למסקנה שאי אפשר לקבוע את הסיבות לטביעת הספינה ומוסיפים כי סיפורו של פיי "הוא יחיד במינו בתולדות היטרפות הספינות. ניצולים מעטים מאוד יוכלו לטעון כי שרדו זמן רב כל כך בלב ים כמו מר פאטל, ואף לא אחד עשה זאת במחיצתו של טיגריס בנגאלי בוגר".

למרות שמדובר בספר יוצא דופן, השתעממתי מאוד מקריאתו. החלק הראשון מהנה לקריאה, אבל החלק השני, על אף מקוריותו, מייגע למדי. הקורא צריך לעקוב אחר רצף התודעה ההישרדותי של פיי בים השומם, יום אחר יום, שעה אחר שעה. חלק זה שופע תיאורים טכניים ארכניים של פעולות משמימות כגון קשירת קשרים מורכבים, דיג דגים, ייבוש בשרם, מזג האוויר, אילוף הטיגריס, תצפיות על הטיגריס וכיוצא באלו. חלק מהתיאורים קשים לקריאה: "דג שקפץ מהמים נתקל בנער רעב. המאבק היה מהיר וסוער. הדגים היו חלקלקים ונואשים, ואני הייתי רק נואש. לו רק היו לי זרועות מרובות כמו לאלה דורגה. אך נאלצתי להסתפק בשתיים. תחבתי אצבעות לעיניים, ידיים לזימים. מעכתי בטנים רכות בברכי, נשכתי זנבות בשיניי – עשיתי את כל מה שנדרש כדי להצמיד את הדג לקרקע עד שאוכל להגיע לקרדום ולקצוץ את ראשו"

בחלק הראשון של הרומן דמותו של פיי עמוקה ומסקרנת. הוא מתחבט בסוגיות רוחניות והקורא חש שפיי יכול להמשיך ולהתפתח. ואז מגיע החלק השני ופיי מצטצמם לדמות חייתית העוסקת רק בהישרדות ובמחשבות על הארוחה הבאה. . את קריאת החלק השני של הספר צלחתי בקושי רב ואני סבורה שאם היה קצר במחצית, הספר היה פחות לא קריא והזרימה בין החלק הראשון לשני הייתה יותר מאוזנת. כך או כך, הגילויים בחלק השלישי לא שינו את דעתי על השיממון של החלק השני. למרות שהרומן "חיי פיי" זכה לשבחים רבים, לא נהניתי מחוויית הקריאה ואיני ממליצה עליו.

חיי פיי / יאן מרטל
כנרת, 2003
תרגום מאנגלית: עופר שור
319 עמודים

דניאלה ש. היא מבקרת הספרים של אתר דיומא