מדוע פרשת "ילדי תימן" לא תרד מסדר היום הציבורי גם לנוכח התגברות הביקורת התקשורתית עליה?

 בתמונה חברי ועדת החקירה הממלכתית שחקרה את פרשת ילדי תימן, 1997 – משמאל לימין: אלוף (מיל') דוד מימון, שופט בית המשפט העליון יהודה כהן והשופטת דליה קובל

לאחרונה ניכר שינוי משמעותי בהתייחסותם של כלי תקשורת מרכזיים לפרשת "ילדי תימן". בעבר הופגנה בתקשורת נכונות רבה לקבל את ההאשמה שהילדים נחטפו – וזאת למרות שמעולם לא נמצאה הוכחה לכך אפילו ביחס לילד תימני אחד. נדמה שההפרכות המחקריות החוזרות ונשנות של תזת החטיפות הגבירו באופן משמעותי את הביקורת של התקשורת על טענה זו ואף על טועניה.

"עלילת הדם בדבר חטיפת ילדי תימן (והבלקן!)"

את סבב הביקורת האחרון על טענת החטיפות פתחה נעמה ריבה בתחילת אוגוסט כשציינה ללא כחל ושרק כי "פרשת חטופי תימן שלא היתה. לא היתה בין היתר כי לא נמצא ולו ילד אחד שהוריו התלוננו שנעלם ושנמסר להם שנפטר, ושנמצא חי אצל משפחה מאמצת. פעילי עמותות שונות, עיתונאים, והיסטוריונים חובבים ממשיכים לטעון לנראטיב החטיפות, תוך התבססות על עדויות שניתנו שנים אחרי האירוע ועם תיעוד דל עד לא קיים מזמן אמת. גם שלוש ועדות וחצי שלא מצאו שום עדות לחטיפות וגם מסמכים ספציפיים שמסבירים לאן נעלם 'חטוף' – שלרוב לצערנו נפטר ונקבר ללא יידוע הוריו – לא משכנעים את תומכי נראטיב החטיפות שממשיכים בשלהם".

ימים ספורים לאחר מכן פרסם אורי משגב מאמר בו מתח ביקורת נוקבת על חברת הכנסת נעמה לזימי וזאת משום שאחד התחומים הקרובים לליבה הינו "עלילת הדם בדבר חטיפת ילדי תימן (והבלקן!) בידי הממסד המפא"יניקי, ומסירתם לאימוץ לידי משפחות אשכנזיות". הוא הוסיף וכתב כי "גם שלוש ועדות חקירה, הקמת מאגר גנטי גדול והעדרה של דוגמה אחת ויחידה למקרה מוכח של תינוק שנחטף מהוריו ונמסר לאשכנזים לא יניחו את דעתם של מקדמי עלילת הדם. חלקם כאמור גם מתפרנסים מזה". יום לאחר פרסום מאמרו של משגב בעיתון "הארץ" ביקר גם נחום ברנע את חברת הכנסת לזימי על רקע יחסה לסוגיה זו: "היא צירפה את קולה לקמפיין ההזוי בעניין חטיפתם כביכול של ילדי תימן. חטופים לא נמצאו, אבל הסתה עדתית, דמגוגיה שקרית ומשחק ציני באבלן של המשפחות יש בשפע".

במאמר נוסף מספטמבר תקף משגב את עמותת עמר"ם העוסקת ב-"פרשת חטיפתם והיעלמותם של אלפי פעוטות מקרב משפחות עולים חדשים, בעיקר מתימן אך גם מעיראק, תוניס, מרוקו, מדינות הבלקן ועוד, בעיקר בשנות ה-50" (מתוך אתר האינטרנט של העמותה). משגב האשים את עמותת עמר"ם כי "בכך שהיא ממשיכה לטעון ביודעין ל'חטיפות' ו'מסירה לאימוץ', היא מקדמת עלילת דם זדונית שלא נמצא לה בדל הוכחה".

במאמר שכתבה אודות הביקורת שנמתחה במחנה השמאל על מהלכיה של יושבת הראש של מפלגת העבודה, ציינה רוית הכט את סלידתם של חלק ממצביעי השמאל מהשיח הפרוגרסיבי בכלל ומטענת החטיפות בפרט: "בני דור ה־X ומעלה (ילידי שנות ה-80 ומעלה), המביעים עייפות, ויותר מכך, מיאוס של ממש, ממה שנחשד בעיניהם כעריצות אלימה, אטומה ועדרית במסווה צבוע של תיקון עולם... הם אינם מוכנים שיפלילו אותם או את הוריהם ויכנו אותם גזענים, אלימים או חוטפי תינוקות". הכט חזרה על תמה זו גם במאמר שפרסמה שבוע לאחר מכן: "צאצאי תנועת העבודה עולים להתקפה מול ההאשמות שמטיחים בדור המייסדים בעניין הפרשה הבלתי נגמרת של ילדי תימן". גם אם הכט בעצם מבקרת את הדור המבוגר בשמאל, ניכרת בדבריה ביקורת מרומזת הן כלפי טענת החטיפות והן כלפי הדרך בה התומכים בטענה זו בוחרים לקדמה.

פרשת יוסף מלמד

ערעור משמעותי יותר על "טענת החטיפות" נמצא עם פרסום הממצאים מבדיקת שרידיו של הפעוט יוסף מלמד. כידוע, שרידי גופתו של הפעוט בן השנתיים הוצאו מהקבר כדי שאפשר יהיה לבדוק בבדיקת די.אנ.איי צולבת מול אמו ואחותו אם אכן זהו יוסף שנקבר. בכתבה ארוכה ששודרה ב-24 בספטמבר, בפריים טיים של ערוץ 12, נחשף כי שרידי הילד הקבור מתאימים מבחינה גנטית ליוסף מלמד.

איתי רום, שותפו של רביב דרוקר לכתבת תחקיר של תכנית "המקור" בערוץ 13 על פרשת ילדי תימן (המקור: חטיפת ילדי תימן, 19 בדצמבר 2019), תקף את תגובתם של מנהלי עמותת עמר"ם לתוצאות בדיקת שרידיו של מלמד: "מכיוון שבאתר עמותת עמר"ם מוסיף סיפורו של מלמד ז"ל להופיע כדוגמה לילד חטוף ('שנת החטיפה', נכתב שם, היא 1948), שאלתי את מנכ"ל העמותה, תום מהגר, האם בכוונתם לתקן את הדברים. תשובתו היתה מהממת: 'נכון ל-1948, הילד חטוף'. הנימוק: 'משפחתו לא ראתה שהוא אכן מת'. יו"ר העמותה, נעמה קטיעי, הגדילה עשות וכתבה שעמר"ם בעצם מעולם לא טענה ש''חטיפה' היא חטיפה לצורכי אימוץ'".

ייחודה של פרשת ילדי תימן

לנוכח הביקורת הגוברת בתקשורת על טענת החטיפות ולנוכח העובדה שעד היום לא נמצא ולו ילד תימני חטוף אחד, ניתן היה להניח שסוגיה זו תרד מסדר היום הציבורי של מדינת ישראל, אולם לדעתי לא סביר שכך יקרה, לפחות לא בשנים הקרובות. כדי להבין מדוע טענת חטיפות ילדי תימן תישאר בשיח הציבורי והפוליטי, ולא משנה כמה הפרכות נוספות תימצאנה לה, יש שני מישורים חשובים שצריך להתייחס אליהם.

ראשית, פרשת ילדי תימן שונה מבחינה היסטורית מכל פרשה אחרת שהעסיקה את החברה והפוליטיקה הישראלית בעבר. אין עוד פרשה היסטורית אחת שהעיסוק בה החל בשנים הראשונות של מדינת ישראל ונמשך עד ימינו. אין גם שום פרשה אחרת שנחקרה בידי שלוש ועדות חקירה שונות (האחרונה שבהן – ועדת חקירה ממלכתית). שלוש הוועדות לא הצליחו למצוא ילדים חטופים, או ילדים שאומצו בניגוד לחוק או ילדים שנחטפו לצורך עריכת ניסויים רפואיים. בנוסף לוועדות אלו פעלה ועדת פרלמנטרית בראשותה של חברת הכנסת נורית קורן בין השנים 2017 ל-2019 וגם ועדה זו לא הצליחה למצוא ילדים תימנים חטופים. אף על פי כן, פרשת ילדי תימן ממשיכה וחוזרת כל כמה זמן לסדר היום הציבורי והפוליטי וסביר להניח שכך יקרה גם בעתיד לבוא.

שנית, בשנים האחרונות התווסף למוטיבציה לשמר את הפרשה בסדר היום הציבורי והפוליטי גם ממד כספי. כך, למשל, קרנות כגון "הקרן החדשה לישראל" ו-"קרן רוזה לוקסמבורג" הגרמנית מממנות מידי שנה בסכומים ניכרים את המאבק הציבורי של התומכים בטענת חטיפת הילדים. כך, למשל, בשנת 2020 תרמה קרן רוזה לוקסמבורג לעמותת עמר"ם 40,457 שקלים ובשנת 2021 הגדילה את תרומתה ל-58,800 שקלים. הקרן החדשה לישראל תרמה לעמותת עמר"ם 111,812 שקלים בשנת 2020 ו-166,190 שקלים בשנת 2021. תרומות אלו אפשרו לעמר"ם להחזיק מנכ"ל במשרה מלאה (בשנת 2021 שולם למנכ"ל שכר ברוטו שנתי בסך 123,024 שקלים). כמו כן, בתחילת שנת 2021 החליטה הממשלה על מתווה לתשלום חד-פעמי לבני משפחות הילדים הנפטרים והעלומים בהיקף של 162 מיליון שקלים (החלטת הממשלה מס' 821, 22 בפברואר 2021).

הכנות של עמותת עמר"ם מתרומות ותמיכות

לאור הניסיון ההיסטורי המצטבר, המימון הנכבד מקרנות זרות והסכום הניכר שהקציבה המדינה כפיצויים גם בלי שנמצאו ילדים חטופים, אני סבור שפרשת ילדי תימן תמשיך להיות חלק מסדר היום הציבורי גם בעתיד לבוא.

ד"ר דב לויטן מכהן כראש החוג הרב-תחומי במדעי החברה במכללה האקדמית אשקלון