פוליטיקה של ערבות הדדית

אחדות לאומית היא ערך מכונן וראוי שתהיה מטרה שהמערכת הפוליטית תחתור אליה. אחדות אינה אחידות. זו אחדות של אנשים וקבוצות שיש להם דעות עצמאיות. זו אחדות בה מכבדים את ההשקפות השונות של האזרחים ואיש אינו צריך לבטל את דעתו או לאמץ את דעת רעהו. אבל אחדות היא הרבה יותר מכיבוד הזולת. היא החתירה להסכמה רחבה, באמצעות הידברות. לא כיפוף ידיים, לא הכנעה, לא הכרעה. הסכמה.

ויש ערך גבוה אף יותר מאחדות לאומית – ערבות הדדית. זה הערך הנעלה ביותר ביהדות. "כל ישראל ערבים זה בזה". פסגת הערבות ההדדית היא במלחמה – בנכונות של הלוחמים לחרף את נפשם למען הכלל, למען הזולת, למען החבר, כאשר החבר יכול להיות בעל השקפה פוליטית הפוכה.

אבל מה ביום שאחרי המלחמה? ומה בחיים האזרחיים בשעת המלחמה? האם מי שאתמול סיכנתי את חיי כדי להצילו – היום אלחם בו וארצה להכניעו? האם יכולה להיות גם פוליטיקה של ערבות הדדית?

אני מאמין שכן. זוהי פוליטיקה שבה אני רואה את היריב האידיאולוגי שלי, את מה שחשוב לו ואת מה שכואב לו, ואני חותר שלא לפגוע ביקר לו. ואני יודע שהוא לא יפגע ביקר לי. ואם לשם כך עלי ללכת כברת דרך לקראת השקפתו ודעותיו, אדרבא. גם הוא ילך לקראתי. וכך, הערבות ההדדית תביא להסכמה לאומית רחבה.

"אנחנו כאן כדי לשלוט. יש לנו סוף סוף רוב קטן ועכשיו נשנה את כללי המשחק ונשתלט על כל הרשויות, כי זה רצון הרוב" – זו פוליטיקה של הכנעה אשר בזה לזולת, רומסת אותו ורוצה להכניעו.

"אנחנו כאן כדי לשבור את הכלים. במאבק שלנו, לא נתפשר ולו על קוצו של יו"ד. במאבק שלנו, הכול כשר – גם לפגוע במדינה, גם להטיף לסרבנות ולפגוע בכשירות המבצעית של צה"ל, גם לפגוע בכלכלת המדינה וגם לפעול בחו"ל נגד המדינה ("הממשלה"). יש לנו כוח ולא נהסס להשתמש בו. לא תהיה 'להם' כלכלה ולא יהיה 'להם' צבא" – זו פוליטיקה כוחנית וחסרת אחריות שרוצה להכניע את השלטון.

עלינו להשאיר את האש הזרה הזאת מאחורינו, אי שם בשישה באוקטובר לפני הספירה. אחרי שבשבעה באוקטובר נוכחנו בברית הגורל בינינו, מן הראוי שנבנה את ברית הייעוד שלנו, ואבן הראשה שלה היא הערבות ההדדית.

אורי הייטנר הוא איש חינוך, חקלאי ופובליציסט