האם המיעוטים מאמינים לטענה שבית המשפט העליון הוא מגן זכויות המיעוטים?

אחת הטענות השכיחות הנטענות כנגד הרפורמה המשפטית היא שריסון כוחו של בית המשפט העליון ושל היועצים המשפטיים יביא לפגיעה במיעוטים.

כבר בינואר השנה – זמן קצר לאחר ההכרזה על הרפורמה המשפטית – אמרה היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה כי "שלטון הרוב הוא אכן תנאי הכרחי לקיום דמוקרטיה, אך הוא אינו תנאי מספיק. הפרדת רשויות, שמירה על זכויות הפרט ומניעת הפעלת כוח שרירותי כלפי המיעוט, הם ערכי יסוד. בלעדיהם לא תתקיים דמוקרטיה מלאה". באותו החודש פרסם עיתון "הארץ" כתבה עם הכותרת "הפסיקות מלמדות: המיעוטים יהיו הראשונים להיפגע מהחלשת מערכת המשפט". זמן קצר לאחר מכן, פרסם עיתון "גלובס" מאמר דעה אשר בכותרת המשנה שלו נטען, בין היתר, כי "הדמוקרטיה הישראלית טרייה יחסית, שברירית ומותקפת, וחלק ממקבלי ההחלטות בה נעדרים תרבות דמוקרטית. אל מול זאת, צעדים אמיצים של בג"ץ לאורך השנים שמרו על צביונה הדמוקרטי של המדינה ועל זכויות מיעוטים".

היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה

כאשר הליך החקיקה של הגבלת עילת הסבירות היה קרוב לסופו, הסביר הפרשן המשפטי של כלכליסט, משה גורלי, כי ההצדקה להרחבת עילת הסבירות על ידי בית המשפט העליון לאורך השנים "היא ההגנה על הציבור, על זכויות אדם, על מיעוטים שעלולים להיפגע. זאת, מתוך החוזה החברתי שמנסח את היחסים בין הרשויות ונותן לרשות השופטת מעמד עודף בהגנה על זכויות מיעוטים בגלל הסכנה שהשלטון ינצל את כוח הרוב כדי לפגוע בהם. בעיני קואליציית לוין־רוטמן פסילת החלטה ממשלתית היא תמיד פגיעה מובהקת במשילות. אלא שדמוקרטיה שמתייחסת ברצינות לזכויות אדם חייבת רשות שופטת עצמאית שתגביל את כוחו של השלטון מלפגוע בזכויות אדם ומיעוטים."

בכנס "חירום" שארגנה לשכת עורכי הדין, אמרה נשיאת בית המשפט העליון לשעבר דורית ביניש כי "בית המשפט הוא הגוף היחיד שיכול למצוא איזון ולבקר את השלטון. להגן על מיעוטים בפני עריצות הרוב".

במאמר שפרופ' אלון הראל פרסם לאחרונה, ושבו נטען כי בית המשפט העליון צריך להכריז על "סמכותו הטבועה לפסול חוקי יסוד", הסביר המשפטן המלומד כי "אין זה נכון לומר כי הכנסת, משום שהיא נבחרת, היא המוסד היחיד או העיקרי המבטא את רצון העם. אחרי הכול חוקי הכנסת (כולל חוקי היסוד) הם ביטוי לרצון רוב העם ולא רצון העם כולו. אם העם הוא הריבון, מוסד (דוגמת הכנסת) המחליט החלטות באופן רובני איננו יכול להיות מוסד בעל כוחות בלתי מוגבלים משום שמוסד זה איננו מייצג את כל העם. המוסד השיפוטי הוא אחד המוסדות שנועדו להבטיח שהריבון איננו רוב העם אלא העם כולו. לפיכך הייצוג הדמוקרטי של רצון העם הוא בהכרח ייצוג המטיל מגבלות על מוסדות דוגמת הכנסת המחליטות באופן רובני. המוסדות המגלמים את רצון הריבון כוללים בהכרח מוסדות המגינים על מיעוטים מפני כוחות הרוב שאם לא יעשו זאת יינתן תוקף לא לרצון הריבון שהוא העם אלא לרצון של רוב העם" [הדגשות במקור, נ. ס.].

התפיסה שבית המשפט העליון הוא המגן הגדול על זכויות המיעוטים היא אפוא מוסכמה מקובלת בקרב התומכים בעליונותו המשטרית של בית המשפט העליון. אבל נשאלת השאלה האם גם המיעוטים מחזיקים בתפיסה זו?

אמון המיעוטים בבית המשפט העליון – תמונת מצב

כהכללה ניתן לומר כי יש בישראל שלושה מיעוטים חברתיים גדולים – ערביי ישראל, דתיים וחרדים. מידת האמון שנותנים מיעוטים אלו בבית המשפט העליון יכולה לענות באופן עקיף על השאלה המוצגת לעיל.

בסקר "מדד הדמוקרטיה הישראלית" של המכון הישראלי לדמוקרטיה לשנת 2022 נמצא כי רק 18 אחוזים מכלל הדתיים-הלאומיים שנסקרו, נותנים אמון רב או רב מאוד בבית המשפט העליון. אצל החרדים שנסקרו, התוצאות היו גרועות עוד יותר כאשר רק 6 אחוזים נותנים אמון רב או רב מאוד במוסד זה ("מדד-דיומא – אמון הציבור בבית המשפט העליון לפי מיקום על הרצף חילונים-חרדים (בקרב נסקרים יהודים) על פי מדד הדמוקרטיה הישראלית של המכון הישראלי לדמוקרטיה לשנת 2022").

כפועל יוצא מחוסר האמון שלהם בבית המשפט העליון, אפשר למצוא בקרב המיעוט החרדי והמיעוט הדתי תמיכה נרחבת בריסון כוחו של בית המשפט העליון. בשנת 2018 נשאלו הנסקרים במדד הדמוקרטיה השנתי של המכון הישראלי לדמוקרטיה האם יש לשלול מבית המשפט העליון את הסמכות לבטל חוקים שחוקקה הכנסת. התשובות לשאלה זו פולחו לפי הצבעת הנסקרים בבחירות לכנסת בשנת 2015 (כלומר במערכת הבחירות האחרונה דאז). 72 אחוזים מהנסקרים שהצביעו ש"ס תמכו בשלילת הסמכות לבטל חוקים מבית המשפט העליון, 77 אחוזים מהנסקרים שהצביעו הבית היהודי, ו-89 אחוזים מהנסקרים שהצביעו יהדות התורה – וזה בניגוד חד ל-20 אחוזים מהנסקרים שהצביעו יש עתיד, 12 אחוזים מהנסקרים שהצביעו המחנה הציוני ו-10 אחוזים מהנסקרים שהצביעו מרצ ("מדד-דיומא – התמיכה בשלילת הסמכות של בית המשפט העליון לבטל חוקים של הכנסת (בפילוח לפי ההצבעה בבחירות), על פי מדד הדמוקרטיה הישראלית של המכון הישראלי לדמוקרטיה לשנת 2018").

היות שהמפלגות שמייצגות את הדתיים ואת החרדים, הן שותפות בקואליציה ובממשלה לעיתים קרובות אפשר לטעון כי חוסר האמון של בוחריהן נובע מלעומתיות של בית המשפט העליון לשלטון. ברם, אם בית המשפט העליון אכן היה מגן המיעוטים, האמון של המיעוט הדתי ושל המיעוט החרדי במוסד זה היה גבוה למרות ההישגים הפוליטיים של נציגיהם, ולא כך הדבר. יתר על כן, כאשר בוחנים את אמון הציבור הערבי, שהוא לא רק מיעוט חברתי אלא גם מיעוט פוליטי שכמעט ולא זוכה אף פעם לייצוג בקואליציה ובממשלה, רואים כי חוסר אמון של מיעוטים בבית המשפט העליון הוא תופעה רווחת.

בסקר "מדד הדמוקרטיה הישראלית" של המכון הישראלי לדמוקרטיה לשנת 2022 נמצא כי אמון הציבור הערבי בבית המשפט העליון עומד על 40 אחוזים בלבד ("מדד-דיומא – אמון הציבור בבית המשפט העליון לפי קבוצת לאום על פי מדד הדמוקרטיה הישראלית של המכון הישראלי לדמוקרטיה לשנת 2022"). מדד אמון הציבור במערכות החוק והמשפט שמנהל פרופ' אריה רטנר מאז שנת 2000 מלמד כי חלה שחיקה ניכרת באמון הציבור הערבי בבית המשפט העליון: מ-66 אחוזים בשנת 2000 ל-39 אחוזים בשנת 2022 ("מדד-דיומא – שיעור המביעים אמון רב בבית המשפט העליון (נסקרים ערבים) על פי מדד אמון הציבור במערכות החוק והמשפט"). כלומר, האמון של המיעוט הערבי בבית המשפט העליון נשחק חרף העלייה בכוחו של מוסד זה.

סקרי אמון הציבור מלמדים אפוא כי המיעוטים החברתיים הגדולים במדינת ישראל דווקא רוחשים חוסר אמון עמוק בבית המשפט העליון.

ייצוג המיעוטים במחאה נגד הרפורמה

למרות המלל הרב שנשמע של החשש מפגיעה של הרפורמה המשפטית במיעוטים, המחאה נגד הרפורמה התעצבה מבחינה תדמיתית כמחאה ששייכת בעיקרה לקבוצה החזקה ביותר במדינת ישראל – קבוצה שהיא שמאל-מרכז בעיקרה, יהודית בעיקרה, חילונית בעיקרה, אשכנזית בעיקרה, מבוגרת בעיקרה. קבוצה שמחזיקה בעמדות הכוח המרכזיות במדינה, ושיש לה נוכחות דומיננטית בכל האליטות מלבד האליטה הפוליטית. פרופ' מני מאוטנר תיאר אותה בתור קבוצת "ההגמונים לשעבר הליברלית".

לא זאת בלבד, השיח של המחאה נגד הרפורמה עבר תוך זמן לא רב משיח פוליטי ממוקד בהתנגדות לרפורמה לשיח חברתי של שנאה כלפי המיעוט החרדי והמיעוט הדתי ואילו המיעוט הערבי כמעט שלא נזכר בשיח המחאה, ונדמה כי הודר ממנה לחלוטין.

כאשר בודקים מי לוקח חלק פעיל במחאה נגד הרפורמה, למדים כי התדמית שיצאה לה, והשיח החברתי שלה, משקפים היטב את הרכב המשתתפים בה. כבר בתחילת המחאה נגד הרפורמה בדק המכון הישראלי לדמוקרטיה מי משתתף בה לפי מספר פילוחים חברתיים: מקרב כלל המשתתפים במחאה נמצא כי 93 אחוזים הם יהודים ורק 7 אחוזים הם ערבים (ונזכיר כי מאוכלוסיית ישראל, היהודים הם 73 אחוזים והערבים הם 21 אחוזים); מקרב המשתתפים היהודים במחאה נמצא כי 75 אחוזים הם חילונים, 22 אחוזים מסורתיים ורק 3 אחוזים דתיים ו-0 אחוזים חרדים (ונזכיר כי מהאוכלוסייה היהודית בישראל, החילונים הם 45 אחוזים, המסורתיים 25 אחוזים, הדתיים 16 אחוזים והחרדים 14 אחוזים); מקרב המשתתפים היהודים במחאה 51 אחוזים הם אשכנזים, 26 אחוז מזרחים, 14 אחוזים מעורב, ו-9 אחוזים אחר (ונזכיר שאשכנזים שהם או שני הוריהם נולדו באירופה או בארצות הברית, הם 30 אחוזים מהאוכלוסייה היהודית בישראל).

תגידו,
אם בגץ הוא "מגן המיעוטים והחלשים"
למה חצי מהעם, זה היותר "חלש" רוצה את הרפורמה?
החרדים, הדתיים, המזרחים, הפריפריה, המסורתיים, הצעירים, למה הם לא באים להפגנות?
למה רק החזקים תומכים בבגצ במתכונתו הנוכחית?
הייטקיסטים, רופאים, טייסים, סיירת מטכ"ל, שופטים, בעלי הון וכו
מוזר לא? pic.twitter.com/RF1YsNG0mE

— ינון מגל (@YinonMagal) February 5, 2023

אם בית המשפט העליון הוא באמת המגן הגדול על מיעוטים וקבוצות מוחלשות, מתבקש כי יהיה ייצוג יתר למיעוטים במחאה נגד הרפורמה המשפטית, וייצוג חסר לקבוצות חברתיות חזקות. אבל מה שבולט בסקר זה ובסקרים אחרים שנערכו מאז, הוא שבמחאה הציבורית הנרחבת שהתפתחה כנגד הרפורמה שבאה לרסן את כוחה של המערכת המשפטית, יש ייצוג חסר באופן משמעותי למיעוטים ולקבוצות מוחלשות כגון דתיים, חרדים וערבים וייצוג יתר לקבוצות בעל כוח חברתי רב כגון חילונים ואשכנזים.

בית המשפט העליון לא נתפס אפוא כמגן המיעוטים אלא כמגן על הקבוצות החזקות בחברה הישראלית – וקבוצות אלו גומלות לבית המשפט העליון בהתגייסותם להגן על חתירתו לעליונות שלטונית בעוד המיעוטים החברתיים הגדולים כמעט ולא משתתפים במחאה נגד הרפורמה

בית המשפט העליון כאמצעי לדיכוי מיעוטים

בחינת הפסיקה מראה כי בית המשפט העליון משמש פעמים רבות כאמצעי לדיכוי מיעוטים – וליתר דיוק, בית המשפט מגן על מיעוטים מסוימים ורומס מיעוטים אחרים, בהתאם לרצונות הפוליטיים של קבוצת ההגמונים לשעבר.

וכך, בית המשפט העליון יגן על מי שקבוצת ההגמונים לשעבר חפצה ביקרם – כגון מסתננים או פלסטינים בשטחים הכבושים. והגנה זו תינתן בעיקר בסיטואציות לגביהן יש הסכמה רחבה בקרב קבוצת ההגמונים לשעבר – כגון פסילת חוקי המסתננים או ביטול האיסור על פלסטינים להיכנס לטקס יום העצמאות האלטרנטיבי. וכאשר מדובר במיעוטים שקבוצת ההגמונים לשעבר חפצה לפגוע בהם, בית המשפט העליון יעשה זאת עבורה.

כך, למשל, בית המשפט העליון שב ומתעקש לבטל את זכות היתר שהממשלה והכנסת (המייצגות את הכרעת העם) מעניקות למיעוט החרדי בסוגיית הגיוס לצבא. ואיפה נשמע כדבר הזה שבית משפט מבטל זכות יתר שהרוב הפוליטי נותן למיעוט? אין זו באמת הגנה על עיקרון השוויון כפי שהשופטים מתיימרים לטעון, אלא התגייסות של בית המשפט העליון לכפות על המיעוט את רצונה של עריצות "הרוב הנאור", קרי קבוצת ההגמונים לשעבר. קבוצה זו מתרעמת על הפטור משירות חובה הניתן למיעוט החרדים, ורבים מחבריה אף שוטמים את החרדים, אבל אין לה רוב אמיתי בציבור והיא אינה מסוגלת למממש את רצונה הפוליטי בדרך דמוקרטית. ולכן, בית המשפט העליון הוא שמממש את רצונותיה הפוליטיים, גם במחיר של דריסת המיעוט. אגב, בפסיקותיו בנושא הגיוס, לא קרא בית המשפט העליון לגייס ערבים וקבוצות אחרות שקיבלו פטור משירות חובה מהמערכת הפוליטית, ולא טען שיש באי גיוסם משום פגיעה בעיקרון השוויון – מפתיע, נכון?

אפשר להביא עוד דוגמאות רבות נוספות לפגיעה במיעוטים חברתיים או במיעוט פוליטי בהתאם לרצונותיה של קבוצת ההגמונים לשעבר – מביטול החוק שהכשיר את ערוץ 7 שפנה לאוכלוסייה הדתית-לאומית ועד ההכשר שנתן בית המשפט העליון לדיכוי המחאה נגד ההתנתקות, אבל באמת שאין צורך בכך. האמון הנמוך שנותנים המיעוט החרדי והמיעוט הדתי בבית המשפט העליון מעיד כאלף עדים שהם אינם תופסים אותו בתור מגן על זכויותיהם. האמון הנמוך שנותן המיעוט הערבי מלמד שאפילו מיעוט שבית המשפט העליון פסק מדי פעם לטובת האינטרסים שלו, לא רואה בו מגן נאמן על זכויותיו.

אלו שמפיצים את התפיסה שבית המשפט העליון הוא "מגן זכויות המיעוטים" הם כמעט תמיד אלו שמשתייכים לאותה קבוצת הגמונים לשעבר. והסיבה לכך היא ברורה – באמצעות האצטלה המזויפת של הגנה על מיעוטים, קבוצת ההגמונים לשעבר רוצה לשמר את כוחו של המוסד המסייע לה לממש את רצונותיה הפוליטיים בלי כל הסרבול הדמוקרטי של לשכנע את הציבור, לנצח בבחירות ולהעביר החלטות באמצעות פרוצדורות רובניות מכבידות. התפיסה שבית המשפט העליון הוא מגן המיעוטים היא אגדה יפה, אבל את הסיפור האמיתי על התנהלותו של מוסד זה מספר העדר האמון של המיעוטים בו.

מעתה אמור: בית המשפט העליון הוא מגן קבוצת ההגמונים לשעבר מפני מורא הדמוקרטיה, ואילו המיעוטים מתוגמלים או נרמסים בהתאם לרצונותיה ולשיגיונותיה של קבוצה זו.

ניסים סופר הוא פובליציסט ועורך אחראי באתר דיומא