"לפעמים מותר לחסום" – דיקטטורת המשפטנים ואכיפת החוק על פי זהות פוליטית וחברתית

מפגינים נגד הרפורמה חוסמים את נתיבי איילון, 4 במרץ 2023

הממשלה הנוכחית, כמו קודמותיה, טרם הפנימה כי בשיטת המשטר הישראלית נמצא היועץ המשפטי לממשלה מעל הממשלה ומעל שלטון החוק. פרופ' שלמה אבינרי הסביר כבר מזמן שהיועץ המשפטי לממשלה הוא "האישיות בעלת הסמכות הרחבה ביותר בעולם הדמוקרטי", יותר מנשיא ארצות הברית, ראש ממשלת בריטניה ונשיא צרפת.

פרופ' אמנון רובינשטיין אמר פעם "שהיועץ המשפטי לממשלה דומה ללואי ה-14, מכיוון שאין שום מגבלה על סמכותו, והוא בעצמו קובע את גבולות סמכותו" אבל אז רובינשטיין נזכר שללואי ה-14 "היתה מועצת אצילים, שמדי פעם הוא היה מתייעץ איתם. וסיכם בצער כי "ליועץ המשפטי אין אפילו את זה".

אפילו גדעון סער הסביר ב-"תכנית סער לתיקון מערכת המשפט" כי "מודל היועץ המשפטי לממשלה בישראל הוא יחיד מסוגו בעולם. הוא מעניק לאדם שאינו נבחר ציבור כוח קיצוני" (התוכנית של סער נמחקה לאחרונה מאתר "תקווה חדשה" אולם אפשר למצוא עותקים שלה דרך אתר Internet Archive).

הממשלה שעדיין לא מבינה מהי המציאות המשטרית בישראל, העזה לבקש מהיועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, נתונים ומידע על המדיניות של גורמי האכיפה אל מול הפרות החוק שנעשו במהלך המחאה כנגד הרפורמה המשפטית, וביחס לחסימות כבישים, הפגנות בנמל התעופה בן-גוריון, עידוד סרבנות, קריאות לאי ציות לחוק ולמרי אזרחי, ואיומים כנגד נבחרי ציבור.

בהרב-מיארה מיד העמידה את הממשלה על מקומה והזכירה לה מי באמת שולט במדינת ישראל. במכתב ששלחה לראש הממשלה, היא הודיעה שאין לה שום כוונה למסור שום מידע קונקרטי לממשלה ולא לחשוף בפניה את מדיניות האכיפה לפרטיה.

לא בכדי היועצת המשפטית לממשלה מסרבת לחשוף פרטים על מדיניות האכיפה משום שהיא יודעת היטב שקיים פער אדיר בין ההתעלמות הכמעט מוחלטת של רשויות האכיפה מהפרות חוק חוזרות ונשנות של מתנגדי הרפורמה לבין האכיפה הנוקשה שהופעלה במקרים דומים כנגד ציבורים של "אנשים אחרים" – מתנחלים, חרדים, ערבים ואתיופים.

במהלך חודשים האחרונים, מפגינים נגד הרפורמה חוסמים את נתיבי איילון שוב ושוב, מבעירים מדורות וצמיגים בכבישים ופוצעים שוטרים – ובתגובה המשטרה והפרקליטות עושים כל אשר לאל ידם שלא להביא את מפרי החוק לדין.

כולנו זוכרים כיצד הכוח הרב שהפעילה המשטרה נגד הפגנת החרדים בבני ברק לפני שנתיים, את ההפעלה התכופה של בואש ופרשים לפיזור הפגנות חרדים בירושלים, את השימוש בגז מדמיע, ברימוני הלם ובכדורי גומי בהפגנה באום אל פחם לפני כשנתיים וחצי ואת הפצועים הרבים בהפגנות האתיופים.

בואש בהפגנת חרדים בירושלים, 2017

במחאה נגד ההתנתקות נעצרו 6,000 אזרחים, רבים מהם עד תום ההליכים, והוגשו 700 כתבי אישום. במהלך שבוע אחד בחודש מאי 2005, נעצרו 414 מפגינים נגד ההתנתקות, כמחציתם קטינים, 205 עצורים הובאו להארכת מעצר, 65 כתבי אישום הוגשו בהליך מזורז והמשטרה שקדה על גיבוש 104 כתבי אישום נוספים. עד 9 באוגוסט 2005, שבוע לפני תחילת פינוי היישובים ברצועת עזה, נעצרו 688 קטינים, אך שי ניצן, אז המשנה לפרקליט המדינה, הסביר כי "מדיניות המעצרים של התביעה הכללית בכל הקשור בתהליך ההתנתקות, בכלל, ובפרט בכל הנוגע למעצרם של קטינים, היא מדיניות מרוסנת". במהלך המחאה נגד תהליך אוסלו, הוגש כתב אישום על המרדה כנגד משה פייגלין והוא נשפט ונידון למאסר, משום שקרא למרי אזרחי. גם במחאה נגד ההתנתקות הואשמו מארגני הפגנות בהמרדה.

לעומת זאת, בארבעת חודשי ההפגנות הראשונים נגד הרפורמה הוגשו רק ארבעה כתבי אישום, וכמעט כל מי שנעצר, שוחרר בו ביום, בדרך כלל לאחר שעות ספורות. איש מהמפגינים לא נעצר מעצר בית, מעצר יישוב או מעצר עד תום ההליכים, ומבין אלו שקראו בריש גלי למרי אזרחי ולאי ציות לחוק, לא זומן אפילו אחד לחקירה במשטרה.

זוהי אכיפה בררנית על סטרואידים. הרי העדר האכיפה ביחס לחסימות כבישים מנוגד להנחיות הפרקליטות עצמה שם נקבע כי "חסימה מכוונת ומתמשכת של צרי תנועה ראשי יכולה להוות נסיבה מחמירה המצדיקה הגשת כתב אישום גם בגין התקהלות אסורה לכשעצמה, ובוודאי אם נלווית לכך עבירה נוספת" (הנחיית פרקליט המדינה 2.40). אבל, מה שחברי הממשלה מסרבים להבין זה שהשלטון בישראל לא מסור לממשלה ולכנסת כמקובל בדמוקרטיות אחרות. בישראל יש דיקטטורה של משפטנים, והריבון ונציגיו הנבחרים הוכפפו למרותה.

רק בשבוע שעבר הבהירה בהרב-מיארה לממשלה מי באמת שולט במדינה, כאשר בתשובה לשאלת ראש הממשלה כיצד רשויות האכיפה מאפשרות חסימות כבישים, היא הטיחה בפניו כי "יש שיקול דעת מתי אפשר לאפשר חסימות ומתי לא. לפעמים מותר לחסום".

היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה: "לפעמים מותר לחסום"

היועצת המשפטית לממשלה בעצם אמרה לממשלה, ברגע של כנות נדירה, ששיקול הדעת של המשפטנים הוא הסמכות השלטונית היחידה הקיימת בישראל. והמשפטנים הגיעו להחלטה שיש אנשים שמותר להם לחסום כבישים ויש אנשים אחרים (בזמנים אחרים) שאוי להם ואבוי להם אם יעזו לחסום כבישים או אפילו לקרוא לחסימת כבישים.

אכיפה בררנית ברמה קיצונית כזו שהופגנה בישראל במהלך החודשים האחרונים, היא ביטוי מובהק של משטרים דיקטטוריים. במשטרים כגון אלו אזרחי המדינה לא נידונים על פי מעשיהם, אלא על פי זהותם הפוליטית והחברתית. ומה עם עיקרון השוויון בפני החוק, אתם שואלים? ובכן, עיקרון זה לא חל על "אנשים אחרים" וחסידי עריצות המשפטנים – פשוט שווים יותר.

חיים רמון כיהן כחבר כנסת וכשר בממשלות ישראל