בני גנץ   מקור: דובר צה"ל

כמה מראשי המתנגדים לרפורמה משפטית קבעו היום כי בוועדה לבחירת שופטים חייב להיות חבר כנסת מהאופוזיציה אחרת נגיע ל-"מצב סכנה" ותתרחש פגיעה "באיזון העדין שהתגבש במשך למעלה מרבע מאה".

כמעט השתכנעתי מקריאות התבהלה האלו אבל אז נזכרתי כיצד ב-2020 דרשה מפלגת כחול לבן בהנהגת בני גנץ ששני נציגי הכנסת בוועדה לבחירת שופטים יהיו נציגי הקואליציה ואף התעקשה לקבוע זאת בהסכם הקואליציוני. הזה אותו בני גנץ שהתריע היום מפני "מצב סכנה שבו יש יותר ממועמד אחד לקואליציה"? כמובן, מה שמותר היה לגנץ לעשות – אסור ליריב לוין. אחרי הכל מדובר בזמנים אחרים ובאנשים אחרים.

היום גם פרסמו ארבעה משפטנים בעלי שם נייר עמדה שעוסק בנציגות חבר כנסת מהאופוזיציה בוועדה לבחירת שופטים. את נייר העמדה הזה חיברו פרופ' אמנון רייכמן, פרופ' ברק מדינה, ד"ר אורי אהרונסון וד"ר רונית לוין-שנור מטעם "פורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה" – גוף שהוקם כדי להיאבק ברפורמה המשפטית. אולם, נדמה שהעמדה הפוליטית של ארבעת המשפטנים אשר מתנגדים לרפורמה המשפטית, הביאה אותם לקבוע שורה של קביעות מעוררות תמיהה הנעות בין אמת אלטרנטיבית לאמת פיקטיבית.

כך, למשל, נטען בנייר העמדה כי "הקביעה שבוועדה לבחירת שופטים יכהנו לא רק נציגי הממשלה אלא גם נציגי הכנסת (שאינם חברים בקואליציה ולכן אינם כפופים למשמעת הקואליציונית שנגזרת מההסכמים להקמת הממשלה), נועדה להבטיח שגם עמדתה של הכנסת תקבל ביטוי בוועדה". ברם, אין שום "קביעה" כזו בחוקים המסדירים את הרכב הוועדה לבחירת שופטים.

בחוק יסוד: השפיטה נקבע כי "הועדה תהיה של תשעה חברים, שהם נשיא בית המשפט העליון, שני שופטים אחרים של בית המשפט העליון שיבחר חבר שופטיו, שר המשפטים ושר אחר שתקבע הממשלה, שני חברי הכנסת שתבחר הכנסת ושני נציגים של לשכת עורכי הדין שתבחר המועצה הארצית של הלשכה; שר המשפטים יהיה יושב ראש הועדה". בחוק בתי המשפט נקבע כי "הכנסת תבחר בבחירה חשאית את שני חברי הכנסת שיכהנו כחברי הועדה; הם יכהנו כל עוד הם חברי הכנסת, ואם תמה כהונת הכנסת – עד שהכנסת החדשה תבחר חברים אחרים במקומם" (בחוק בתי המשפט גם נקבע שלפחות אחד משני נציגי הכנסת תהיה אישה).

חוק יסוד השפיטה קובע אפוא שבוועדה יכהנו שני חברי כנסת אותם תבחר הכנסת וחוק בתי המשפט קובע שהכנסת תבחר אותם בבחירה חשאית ושהם יכהנו בוועדה כל עוד הם חברי כנסת. זהו. אין שום דרישה חוקית למנות חבר כנסת מטעם האופוזיציה לוועדה. יתרה מכך, בשבעים השנים בהם קיימת הוועדה לבחירת שופטים נבחרו רוב חברי הכנסת שכיהנו בה, מקרב הקואליציה.

הטענה של המשפטנים הנכבדים תמוהה במיוחד היות שהם עצמם מכירים בכך שהחוקים המסדירים את הרכב הוועדה "אינם קובעים במפורש כי קיימת חובה משפטית למינוי נציג האופוזיציה אחד מנציגי הכנסת בוועדה לבחירת שופטים".

אז "קביעה" אין. מה שיש זה מנהג למנות חבר כנסת אחד מהקואליציה וחבר כנסת אחד מהאופוזיציה לוועדה. אנו התחלנו במנהג הזה ב-1992, בממשלת רבין. אולם, זהו מנהג שקוים רק באופן חלקי ורק לפרקים לאורך שלושת העשורים שחלפו מאז. למרות זאת, ארבעת המחברים מתעקשים כי מדובר בנוהג "ארוך שנים" אשר סטייה ממנו "מעלה חשש של ממש לפגיעה באיזון העדין שהתגבש במשך למעלה מרבע מאה".

איני יודע אם מדובר בזיכרון סלקטיבי או בעובדות אלטרנטיביות של המשפטנים שחיברו את נייר העמדה, אבל מעולם לא היה נוהג מגובש, קל וחומר מחייב, בנושא. חשוב מכך, הכנסת סטתה שוב ושוב מהמנהג המדובר, כך שהאיזון העדין עליו מדברים המחברים הוא לגמרי פרי דמיונם הפרוע.

כבר הזכרתי כיצד בני גנץ התעקש – וכאמור הדבר אף נקבע בהסכם הקואליציוני – כי שני חברי הכנסת שיכהנו חברים בוועדה לבחירת שופטים ייבחרו מקרב הקואליציה. בין 2013 ל-2015 אירע מקרה הפוך ולוועדה נבחרו שני חברי כנסת מקרב האופוזיציה – יצחק הרצוג מהעבודה ויצחק כהן מש"ס. ב-2009 נבחרו אורי אריאל מהאיחוד הלאומי ודוד רותם מישראל ביתנו. סיעת האיחוד הלאומי אמנם הייתה אז באופוזיציה אבל עקב בחירה זו היו לימין שני נציגים בוועדה במשך ארבע שנים. ביולי 2015 נבחר לוועדה חבר הכנסת רוברט אילטוב מסיעת ישראל ביתנו שהייתה אז באופוזיציה. אחרי עשרה חודשים הצטרפה ישראל ביתנו לקואליציה, אבל אילטוב המשיך לשרת בוועדה. כלומר, במשך רוב תקופת כהונתה של הממשלה ה-36, בין 2016 ל-2019 (ובפועל עד 2020), כיהנו שני נציגי קואליציה בוועדה. זאת לא הייתה פעם ראשונה שדבר כזה קרה. במאי 2004 נבחר ידידי אברהם "בייגה" שוחט לכהן בוועדה לבחירת שופטים מסיעת העבודה שהייתה אז באופוזיציה. אבל בינואר 2005 החלטנו להצטרף לממשלת שרון. בייגה המשיך לכהן בוועדה כך שעד פרישתנו מממשלת שרון בנובמבר 2005 כיהנו שני חברי כנסת מטעם הקואליציה בוועדה לבחירת שופטים (לרשימה המלאה של חברי הכנסת שכיהנו בוועדה לבחירת שופטים מהכנסת השנייה ועד הכנסת ה-20, ראו באתר הכנסת).

יוצא אפוא כי הנוהג החוקתי "ארוך השנים" של בחירת חבר כנסת אחד מהקואליציה וחבר כנסת אחד מהאופוזיציה לוועדה לבחירת שופטים, התקיים בפועל רק במשך כ-15 שנים מתוך 30 השנים שעברו מאז נוצר לכאורה. למעשה, הנוהג החוקתי ארוך השנים האמיתי היה זה שהתקיים בין 1953 ל-1992 אז נבחרו שני נציגי קואליציה לוועדה לבחירת שופטים (אגב, חלק מאותם נציגים שנבחרו במשך 39 השנים הללו, הפכו לנציגי אופוזיציה אחרי שסיעתם פרשה מהקואליציה).

ושוב אפשר לראות כיצד מתנגדי הרפורמה המשפטית – ולא משנה אם מדובר בפוליטיקאים המתיימרים להציג עמדה ערכית או במשפטנים שלכאורה מציגים עמדה מחקרית – לא בוחלים בהונאה, בהולכת שולל ובשכתוב ההיסטוריה כדי לקדם את שלטון היוריסטוקרטיה.

חיים רמון כיהן כחבר כנסת וכשר בממשלות ישראל

users: חיים רמון

כשהשר לוין אמר שבמקרה נדיר הקואליציה יכולה למנות את כל השופטים הוא התכוון ש:
היה תמים לחשוב שהצד השני מתנהל לפי עקרונות דמוקרטיים.
למעשה, אי אפשר להוציא מגבולות הסבירות את האפשרות שממשלת ריפוי עם שליטה מוחלטת בועדה, תוציא לנבצרות את כל השופטים הלא אקטיביסטיים שמונו בעבר.
זה יכול להתחיל בסדרת תחקירים עיתונאים שיחשפו פגמים במינויים במהלך הממשלה הקודמת.
(שוחד כלשהו - מיני או אחר, זיוף המלצות לתפקיד, המלצה תוך ניגוד עניינים וכו'). הלחץ התקשורתי הבלתי פוסק, חשיפה נוקבת בעקבות חשיפה מזעזעת, הדלפה ועוד אחת, יגרום לציבור שוחרי הדמוקרטיה לצבוא על בתיהם של חברי הועדה למינוי שופטים, ולהפעיל לחץ יעיל שיגרום לועדה להתכנס, ולהחליט בצער רב על הדחת השופטים החשודים לנבצרות זמנית. כמובן עד אשר מערכת הצדק תברר את עניינם ויוכיחו את חפותם מעל לכל ספק.
כך ממשלת ריפוי תוכל ליצור רוב אקטיביסטי ודמוקרטי בבית המשפט. הוצאה לנבצרות של 3 או ארבעה שופטים ומינוי ממלאי מקום ובאמצעות החלפת שופטים שפרשו במועדם. סה"כ כשמונה שופטים בקדנציית ריפוי אחת.

עוד בנושא

אולי יעניין אתכם

הנקראים ביותר

המלצת העורכים

החדשים ביותר