פרשת פירוק מח"ש ופרשת הריגול המשטרתי אחר אזרחים – להקים ועדות בדיקה ממשלתיות עכשיו!

בתמונה עמית מררי, המשנה ליועצת המשפטי לממשלה לעניינים פליליים, ורוני אלשיך, מפכ"ל המשטרה לשעבר

בשבוע שעבר היו שני פרסומים שמעידים עד כמה זכויות האזרח בישראל נרמסות ברגל גסה על ידי המשטרה והפרקליטות. מבקר המדינה פרסם דו"ח על מצבה של המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) וועדת החוקה, חוק ומשפט דנה בפרשת הריגול הלא חוקי של המשטרה אחר אזרחים באמצעות רוגלות.

פירוק ארגון עוין ושמו מח"ש

הדו"ח של מבקר המדינה על מח"ש שב וחשף את הכשלים המבניים במח"ש, שהיו קיימים בארגון מרגע היוולדו, אבל בין השיטין הועברה ביקורת עזה על ראשת מח"ש, קרן בר-מנחם, שהלכה למעשה חיסלה את מח"ש כגוף חוקר. כך, למשל, כתוב בדו"ח המבקר כי "בשנתיים האחרונות קיימת חולשה תפקודית של צוות חשיפה, אשר אמור להיות חוד החנית של המחלקה". חולשה זו אינה מקרית. כאשר אורי כרמל עמד בראש מח"ש ומשה סעדה היה סגנו, פעל מח"ש ללא מורא נגד שוטרים מפרי חוק. ורב פקד דובי שרצר שעמד בראש צוות חשיפה, הצליח להוביל חקירות משמעותיות במשאבים מוגבלים ביותר.

אבל ההישגים המרשימים של מח"ש היו ניצחון פירוס שבסופו של דבר הביאו למפלתו של הארגון. ראש מח"ש כרמל הסביר כיצד חלק מהחקירות שנוהלו במחלקה, סימנו את מח"ש "כגורם עוין שניתן לתקוף אותו ואת בכיריו, בגלל שלהחלטות שמתקבלות בתיקי מח"ש יש פוטנציאל להביך שותפים בכירים במערכת אכיפת החוק".

החקירות של מח"ש בפרשת אום אל-חיראן ובפרשת ניצב רוני ריטמן, היו מבחינת המפכ"ל דאז – רוני אלשיך – הקש ששבר את גב הגמל. כידוע, אלשיך איים על כרמל שהוא "מומחה בפירוק ארגונים עוינים" והוא היה נחוש לממש את איומו (והאיש המסוכן הזה עוד מעז להטיף על דמוקרטיה בהפגנות נגד הרפורמה). היות שבאותה תקופה נמצאה הפרקליטות בעין הסערה הציבורית בגין תיקי נתניהו שעמדו להבשיל לכדי כתב אישום, היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט ופרקליט המדינה שי ניצן נזקקו לרצונו הטוב של המפכ"ל ומח"ש הייתה הקורבן שהועלה לעולה כדי לרצותו. סעדה המוכשר והמנוסה היה אמנם המועמד המוביל לתפקיד, אבל לפי דיווחים הטיל אלשיך וטו על מינויו וניצן נענה לכך. בסופו של דבר נבחרה פרקליטה ממחוז מרכז בשם קרן בר-מנחם שלא שירתה במח"ש, שלא היה לה שום ניסיון בתחומי הפעילות של המחלקה, ושלא שימשה קודם למינויה בשום תפקיד בכיר בפרקליטות.

הסיבה מאחורי מינויה המפתיע של בר-מנחם לתפקיד התבררה עד מהרה. זמן קצר לאחר שהחלה לכהן כראשת המחלקה, הסבירה בר-מנחם כי תפקידה של מח"ש הוא בעצם "לתת שירות למשטרה". ואכן, בר-מנחם הצטיינה כנותנת שירות למשטרה ובמהלך תקופת כהונתה ירד מספר כתבי האישום בכמחצית ומח"ש חדלה כמעט לחלוטין מליזום חקירות.

במאמר קודם שפרסמתי בבמה זו, הסברתי כיצד מספר כתבי האישום שהוגשו עקב חקירות מח"ש מלמד על נחישותה של בר-מנחם, הממונה לפירוק מח"ש מטעם אלשיך וניצן, שלא לחקור את המשטרה: "ב-2017, השנה האחרונה לכהונתו של כרמל, הוגשו 124 כתבי אישום נגד שוטרים. גם ב-2015 ו-2016 הוגשו יותר ממאה כתבי אישום בשנה. לעומת זאת, ב-2018, השנה הראשונה של בר-מנחם בתפקיד ראשת מח"ש, הוגשו רק 69 כתבי אישום נגד שוטרים, ב-2019 הוגשו 66 כתבי אישום ואילו ב-11 החודשים הראשונים של 2020 הוגשו 31 כתבי אישום בלבד. בחודש דצמבר 2020 הוגשו, באופן מפתיע, 30 כתבי אישום בבת אחת. לפי מקורות ששוחחו עם כתב 'הארץ' ג'וש בריינר, בנובמבר הנחתה בר-מנחם את פרקליטי מח"ש לעבור על כל התיקים שנותרו פתוחים כדי להימנע מביקורת על מיעוט כתבי אישום" (חיים רמון, "פרשת פגסוס – אנדרטת הניצחון של רוני אלשיך, שי ניצן ואביחי מנדלבליט"). דו"ח המבקר הנוכחי מלמד כי גם אחרי פרישתם של אלשיך ושל ניצן, המשיכה בר-מנחם בנאמנות בפירוקה של מח"ש וב-2021 הוגשו רק 68 כתבי אישום (מתוך 4,401 תלונות שהוגשו שהתקבלו במחלקה במהלך שנה זו).

וכל ההרס הזה נגרם רק בגלל שמח"ש בראשות כרמל וסעדה הגיעה לממצאים שעוררו את חמתו של אלשיך, ובגלל שמנדלבליט וניצן החליטו להקריב את מח"ש כדי לרצות את המפכ"ל המשתולל. אחרי הכל, הסביר ניצן לכרמל – אחרי שהלה ביקש ממנו שהפרקליטות תוציא תגובה להאשמות השקריות שהטיח אלשיך נגד מח"ש בתקשורת – "אם מתרוממים מעל האירוע ומסתכלים במבט על כלל מערכת יחסי הפרקליטות משטרה, להסלים כעת את המריבה, רק יעשה טוב למי שרוצה ברעת מערכת אכיפת החוק. וד"ל [ודי לחכימא ברמיזא]. המפכל אכן פעל פה באופן שערורייתי, אך יש אינטרסים של המדינה שצריך לשקול".

לאור הממצאים המדאיגים, חובה על שר המשפטים יריב לוין להקים ועדת בדיקה ממשלתית שתחקור את התנהלות המשטרה מול מח"ש בתקופת אלשיך, שתבחן מה הלה עשה כדי "לפרק" את הארגון העוין, ושתבדוק כיצד פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה דאז שיתפו איתו פעולה. כמו כן, יש לבחון את התפקוד של מח"ש בכלל, ואת תפקודה של המחלקה בתקופת המפרקת בר-מנחם בפרט. על בסיס סעיף 8א. בחוק הממשלה, על השר לקבוע כי לאותה ועדת בדיקה יהיו סמכויות של ועדת חקירה כגון זימון עדים, חיוב עדים בעדות בשבועה וכדומה.

כזכור, אמיר אוחנה כבר הקים ועדת בדיקה ממשלתית שבאה לבחון את התפקוד של מח"ש אך אז סיכל אותה מנדלבליט בתואנה שקיימת "מניעה משפטית" להקים ועדה כזו בתקופת בחירות, ובג"ץ סייע, כמובן, בלב שלם ובנפש חפצה ליועץ המשפטי לממשלה במאמציו לסכל את בדיקת מח"ש. הפעם אנחנו לא לפני בחירות אז המערכת החפצה להגן על עצמה כבר לא תוכל להיתלות בתירוץ הקלוש הזה.

ועדת הבדיקה הממשלתית שעל לוין להקים, תצטרך לבחון גם כיצד למנוע בעתיד מקרה בו מפכ"ל מסוגו של אלשיך, פרקליט מדינה מסוגו של ניצן ויועץ משפטי לממשלה מסוגו של מנדלבליט, יחברו יחד כדי להזיק למח"ש וכיצד למנוע מינוי של ראשי מח"ש מסוגה של בר-מנחם שבאים לתת "שירות למשטרה". מבקר המדינה התייחס בעקיפין לבעיה המוסדית הזו כשציין כי "ישנן השפעות לשיוך המוסדי של הגופים הנמנים עם המערך, בדגש על השיוך של מח"ש לפרקליטות המדינה ושל מחלקת משמעת במשטרה לאגף משאבי אנוש של המשטרה, על יכולתם להבטיח עצמאות תפקודית מלאה". לפיכך, ועדת הבדיקה הממשלתית תצטרך לבדוק, ולהמליץ, כיצד להקים את מח"ש מחדש מחוץ לפרקליטות ואולי אף להקימה כרשות עצמאית מחוץ למשרד המשפטים.

ראש מח"ש אורי כרמל, פרקליט המדינה שי ניצן והיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט

ריגול של המשטרה נגד אזרחים

בדיונים שנערכים בוועדת החוקה, חוק ומשפט בפרשת השימוש של המשטרה ברוגלות, שבים נחשפים פרטים מזעזעים חדשים על הריגול הלא חוקי של המשטרה אחר אזרחים ועל כישלונם של כל שומרי הסף בפיקוח על התנהלות המשטרה.

כבר בדיון הראשון הודה אלעזר כהנא, היועץ המשפטי של המשטרה, שהיו למעלה מאלף ניסיונות הדבקה ברוגלות לאורך השנים, ועמית מררי, המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, הודתה שבכל הדבקה נשאב מידע סמוי בניגוד לחוק. כלומר, המשטרה התנהלה באופן לא חוקי לאורך שנים ובמאות פעולות לא חוקיות נפרדות.

עוד נחשף באותה ישיבה כי היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט אסר על מח"ש לחקור את הפרשה ובמקום זה מינה את החתול – המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לעניינים פליליים האחראית על כל נושא האזנות הסתר – לבדוק את גניבת השמנת – הריגול של המשטרה אחר אזרחים. חבר הכנסת משה סעדה התייחס לכך בישיבה של ועדת החוקה, חוק ומשפט: "אזרחי ישראל נחשפו לשימוש שלא כחוק בפגסוס לפני כשנה. במדינה מתוקנת מיד הייתה מתבצעת חקירה במח"ש אבל מנדלבליט היה אחראי לפקח על הרוגלה יחד עם המשנה שלו לפי חוק והוא אסר על מח"ש לחקור את האירוע, החוקרים קיבלו הוראה לא לאסוף מידע, לא לבדוק או לחקור ולכן הוא מינה את המשנה שלו שתחקור את היועמ"ש עצמו, זו שהייתה אמורה לפקח איתו על הכשל צריכה לחקור. כדי לחקור נדרשים אמצעים מודיעיניים, סגירת עדי מדינה, זה לא ששואלים פקיד כזה או אחר אם שאב מידע. בתהליך אישור האזנת סתר מי שמאשר בתיקים בכירים זה פרקליט המדינה, המשטרה פונה לנשיא בימ"ש מחוזי או סגנו והם מאשרים, אך הם היחידים שלא פנו אליהם בצוות הבדיקה לדעת מה הציגה להם המשטרה".

אבל רק בישיבה שנערכה בשבוע שעבר התגלה עד כמה הפרקליטות, היועץ המשפטי לממשלה, ומררי עצמה מעלו בתפקידם. "אף אחד לא העלה בדעתו שהכלים של האזנות סתר עושים משהו שהוא מעבר להאזנות סתר" אמרה מררי בוועדה. ברם, בדו"ח שחיברה הוועדה בראשות אותה מררי, מוסבר כי יכולות הריגול של המערכת היו ידועות לייעוץ המשפטי למשטרה ולייעוץ המשפטי של חטיבת הסייבר כבר בשנת 2015, כאשר נבחנה האפשרות המשפטית של השימוש במערכת. למרות שיכולות הריגול הלא חוקיות היו ידועות בזמן בחינת המערכת, וכמובן בכל השנים בהן השתמשו בה, הפרקליטות, היועץ המשפטי לממשלה ומררי טוענים שהם לא יודעו על ידי המשטרה והייעוץ המשפטי למשטרה באשר ליכולות אלו. אם הפרקליטות, מנדלבליט ומררי אכן לא ידעו, הרי הם כשלו כישלון מחפיר בתפקידם. לעומת זאת, אנשי הסייבר שביצעו את פעולות הריגול, מפקדיהם שאישרו להם לעשות זאת, והייעוץ המשפטי לחטיבת הסייבר והייעוץ המשפטי למשטרה שידעו על שאיבת המידע הלא חוקית ושלא דיווחו על כך לייעוץ המשפטי לממשלה – עברו, לכאורה, עבירות פליליות.

מררי הוסיפה וציינה כי רק החשיפה של עיתונאי כלכליסט תומר גנון "גילתה" לפרקליטות, לאגף הייעוץ, ולה עצמה, על הריגול הלא חוקי של המשטרה. כלומר, אם לא החשיפה של גנון, מי יודע עוד כמה שנים הריגול המשטרתי אחר אזרחים היה נמשך. בשולי הדברים נזכיר כי כלי התקשורת ששעבדו עצמם לפרקליטות ולמשטרה – בעיקר עיתוני "הארץ" ו-"דה מרקר" – תקפו אחרי חשיפת הפרשה את גנון! עיתונאי חוקר אחד קבע כי מדובר ב-"תחקיר מדומה" שמסתמן "כאחד הפלופים הגדולים של התקשורת בישראל מאז הקמת המדינה" וקשר את הפרסום, כמובן, לתיקי נתניהו. עיתונאי חוקר אחר קבע כי דו"ח מררי "הוא תעודת הפטירה הרשמית של התחקיר המפוברק" וטען כי תחקיר זה ייזכר כ-"פרשת כלכליסט". כתבי טלוויזיה (?) ופובליציסטים התגייסו לכתוב כיצד הם לא מאמינים לגנון ואף דרשו ממנו לחשוף את מקורותיו. ולמרות שבחודשים האחרים נחשפו עוד ועוד פרטי מידע שמלמדים על ההיקף הבלתי נתפס של הריגול הלא חוקי של המשטרה אחר האזרחים, אותם "עיתונאים" טרם התנצלו בפני תומר גנון.

צר לי להגיד, אבל תומר גנון לחלוטין איבד את זה.

תגובת הפרקליטות מפריכה את התחקיר שלו. כל השמות שטען שנפרצו - לא נפרצו.

לא פרצו גם לאזרחים, ועכשיו הוא טוען שהתכוון לחשודים כי "גם חשוד הוא אזרח".

זו אכן "פרשת כלכליסט" יותר מכל דבר אחר. pic.twitter.com/7NCmgOpnmW

— Gur Megiddo גור מגידו (@GurMegiddo) February 16, 2022

לאור הדברים החמורים שהתגלו עד עתה לגבי הריגול הלא חוקי של המשטרה אחר אזרחים ולאור ההנחה הסבירה שישנם דברים חמורים שלא ניתן לגלותם אלא בחקירה מקיפה, אין מנוס אלא להקים ועדת בדיקה ממשלתית עם סמכויות של ועדת חקירה, גם לפרשת הריגול המשטרתי.

מהלך ממשלתי בהסכמה ציבורית רחבה

בעוד הרפורמה המשפטית מעוררת מחלוקת ציבורית עזה, אין שום סיבה שהקמת ועדות בדיקה ממשלתיות שתבדוקנה את פירוקה של מח"ש ואת הריגול הלא חוקי של המשטרה אחר אזרחים, לא תתקבלנה בהסכמה רחבה.

מח"ש היא המגן של האזרחים מול התנהלות לא חוקית של המשטרה ופירוקה צריך להדאיג כל אזרח שומר חוק. הריגול הלא חוקי של המשטרה אחר אזרחים מזכיר דפוסי התנהלות של משטרה חשאית בדיקטטורות, ומהווה איום ממשי על הדמוקרטיה הישראלית. לפיכך, כל מי שהדאגה לדמוקרטיה, לשלטון החוק ולזכויות הפרט בראש מעייניו חייב לתבוע מהממשלה שתקים ועדות בדיקה ממשלתיות אשר תחקורנה פרשות אלו לעומקן ותגשנה המלצות לתיקון המצב. אני משוכנע שגם חברי האופוזיציה ומפגינים שזועקים ד-מ-ו-ק-ר-ט-י-ה בגרון ניחר בהפגנות נגד הרפורמה, יתמכו בכל לב ביוזמה כזו של הממשלה.

חיים רמון כיהן כחבר כנסת וכשר בממשלות ישראל