כמי שתמך בממשלת השינוי והיה מרוצה מפעולותיה, אני כמובן מאוכזב מתוצאות הבחירות. עם זאת, תחושת הקטסטרופה שפשתה בקרב רבים במחנה השמאל-מרכז אינה במקומה. השמיים לא נפלו. אפשר להניח שמרוב הבחינות, ממשלת הימין שיקים בנימין נתניהו לא תשפיע לרעה בצורה דרמטית על חיינו. נכון, בנוסף להפסד הצורב צריך להכיר בכך שמחנה השמאל-מרכז סובל מבעיות קרדינליות, אבל זה לא אומר שחברי המחנה צריכים לשקוע במרה שחורה.
ממשלת נתניהו – השד לא נורא כל כך
סביר להניח שההשפעה המשמעותית ביותר של ממשלת נתניהו הבאה על חיינו תהיה דווקא במישור הכלכלי. באופן אירוני משהו, ממשלת השינוי בה מילא השמאל תפקיד מרכזי, הייתה ממשלה "ימנית" מאוד מבחינה כלכלית. הממשלה האחרונה קידמה שלל רפורמות ליברליות בכלכלה הישראלית. לעומת זאת, הממשלה החדשה בהשתתפות המפלגות החרדיות ובראשות נתניהו, שנדמה שהמיר דתו לפופוליזם כלכלי, כנראה שלא תמשיך ברפורמות ליברליות, אלא תחזור למדיניות הפופוליסטית שאפיינה את ימי משה כחלון וישראל כ"ץ. הליברלים הכלכליים המעטים בקואליציה (כגון חבר הכנסת שמחה רוטמן) מן הסתם ייזכרו שיש להם דברים חשובים יותר מכלכלה לעסוק בהם.
הממשלה החדשה לבטח תערוך רפורמות אשר יחלישו את כוחה של מערכת המשפט. אני מניח שיושתו מספר הגבלות על בית המשפט העליון, כגון פסקת התגברות, דבר שכבר מעורר היסטריה רבתית בשמאל. לדעתי, זה לא סוף העולם. צריך לזכור שלחוק יסוד: חופש העיסוק כבר הוספה פסקת התגברות והדמוקרטיה הישראלית לא קרסה. מדינת ישראל תשרוד גם אם פסקת התגברות תוחל על כלל הביקורת השיפוטית על חקיקת הכנסת. רפורמה נוספת צפויה בוועדה לבחירת שופטים. רפורמה שתגדיל את כוח הפוליטיקאים בוועדה גם גורמת לחרדה עמוקה בשמאל אבל כדאי לזכור שבעשור האחרון כיהנו כשרי משפטים, לצד איילת שקד ואמיר אוחנה, גם ציפי לבני, אבי ניסנקורן, וגדעון סער. ייתכן שלבית המשפט העליון ימונו יותר שופטים ימנים, אבל אין להניח שכל השופטים יהיו כפיליהם של נעם סולברג ואלכס שטיין.
מהבחינות הביטחונית והמדינית, עם כל הכבוד לשר הביטחון ולשר לביטחון הפנים הנכנסים, יהיו מי שיהיו, ראש הממשלה הוא מי שמנווט את הספינה בזירות אלו. נתניהו הוכיח את עצמו כמנהיג זהיר ושקול מבחינה ביטחונית ואין להניח שיהיו שינויים דרמטיים בהתנהלות צה"ל. יתרה מכך, בשנתיים הקרובות לפחות, כל עוד הנשיא ג'ו ביידן נמצא בבית הלבן, יש להניח שארצות הברית תהווה גורם שירסן את התנהלות ישראל כלפי הפלסטינים.
שתי הבעיות הקרדינליות של מחנה השמאל-מרכז
לכאורה, הבעיה של מחנה השמאל-מרכז בבחירות הנוכחיות הייתה טקטית ביסודה – יותר מדי מפלגות התמודדו בבחירות ולכן חלקן נכשלו במעבר אחוז החסימה. אבל הבעיות של מחנה השמאל-מרכז עמוקות יותר. כהכללה, ישנן שתי בעיות קרדינליות שמקשות על מחנה השמאל-מרכז להגיע לשלטון ו/או להישאר בו.
ראשית, להבדיל ממחנה הימין-חרדים שמגובש מבחינה פוליטית ושיש בו הסכמות אידיאולוגיות רחבות, גוש "רקלאביבי" הוא קואליציה רופפת של מפלגות ושל קבוצות שמתנגדות אחת לשנייה כמעט באותה המידה שהן מתנגדות לצד השני. כך, למשל, הקמתה של ממשלת שמאל-מרכז אינה אפשרית עקב חוסר המוכנות של המרכז הפוליטי לשבת בקואליציה אחת עם המפלגות הערביות – לא רק עם בל"ד אלא אפילו עם חד"ש ותע"ל המתונות באופן יחסי. בבחירות הנוכחיות השיגו גוש נתניהו והגוש המתנגד לנתניהו מספר שקול של קולות – אבל גם אם מרצ ובל"ד היו עוברות את אחוז החסימה ומחנה השמאל-מרכז היה מקבל 61 מנדטים עדיין הוא לא היה מסוגל להקים קואליציה בה יישבו המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו, חד"ש-תע"ל ובל"ד יחדיו. התקווה הפוליטית של מנהיגי מחנה השמאל-מרכז הייתה ששליטתם בהגאי שלטון – יאיר לפיד בראשות ממשלת המעבר ואביגדור ליברמן במשרד אוצר – תאלץ מפלגה אחת או יותר ממחנה הימין-חרדים להצטרף לקואליציית שינוי חדשה. אולם, עם ניצחונו הגורף של נתניהו, גם תקווה זו נמוגה. אם בבחירות הבאות יצליח מחנה השמאל-מרכז למנוע ממחנה הימין-חרדים להקים ממשלה, הוא לא יוכל לשאוף להרבה מעבר למשבר פוליטי ולשרשרת בחירות נוספות.
לכך מתווספת הבעיה הקרדינלית השנייה של מחנה השמאל-מרכז – הדמוגרפיה. הריבוי הטבעי של הציבור החרדי ושל הציבור הדתי-לאומי מאיץ את הדהרה של ישראל ימינה. מחנה השמאל כבר איבד כל סיכוי לשלוט בישראל ומחנה המרכז צפוי לחבור אליו בעתיד הלא רחוק.
האם אריה דרעי הוא התקווה של מחנה השמאל?
על מי תמלצנה מפלגות השמאל-מרכז לראשות הממשלה? להערכתי רק חברי הכנסת של יש עתיד ימליצו על יאיר לפיד. כל מנהיגי המפלגות בשמאל-מרכז רואים את עצמם כראשי ממשלה בפוטנציה, וכולם רואים את לפיד כיריב פוליטי – אולי אף היריב העיקרי.
מפגן חוסר האחדות שתשדר האופוזיציה עם הקמתה, אינו מבשר טובות לעתיד. אופוזיציה מתפקדת פועלת באופן מאוחד. גם ללא שימוש בטקטיקות הניהיליסטיות של האופוזיציה בראשות נתניהו, שהתנגדה גם לחוקים שתמכה בהם, אופוזיציה יעילה צריכה שיתוף פעולה הדוק כדי שיהיה לה איזשהו סיכוי לסכל את תוכניות הקואליציה שאינן מקובלות עליה. אופוזיציה מפולגת ומסוכסכת תתקשה מאוד לעשות זאת.
אם נזכור את הנקודה עליה עמדנו לעיל – שלמחנה השמאל-מרכז אין פוטנציאל אמיתי להקים ממשלה בגלל הפערים האידיאולוגיים בין המפלגות החברות בו – צריך אסטרטגיה אחרת. אם לא ניתן להביא את כל מחנה השמאל-מרכז לשתף פעולה בקואליציה עתידית, יש לקדם אסטרטגיה שמטרתה פיצול מחנה הימין-חרדים. אסטרטגיה זו של "הפרד ומשול" כבר הוכיחה את עצמה. ללא הסכמתו של נפתלי בנט לנטוש את מחנה הימין, מחנה השמאל-מרכז לא היה מסוגל להקים ממשלת שינוי. לפיכך, מחנה השמאל-מרכז צריך להתמקד בחיפוש אחר הבנט הבא.
הצעתי היא שכל מפלגות מחנה השמאל-מרכז (מלבד ישראל ביתנו) תמלצנה על אריה דרעי כמועמדן לראשות הממשלה. אם מחפשים עריקים במחנה הימין-חרדים, מי מועמד טוב יותר מאשר יושב ראש ש"ס? דרעי תמך במידה זו או אחרת בהסכם אוסלו וש"ס בהנהגתו נמנעת מהקמפיינים הגזעניים המכוערים שרווחו בתקופת אלי ישי. דרעי גם תמך במתווה הפליטים של האו"ם ומאז ומעולם הוא נחשב לאחד מהקולות השקולים והמתונים מבחינה ביטחונית בקבינט.
כיצד תשפיע המלצה של מחנה השמאל-מרכז על דרעי לראשות הממשלה על הממשלה החדשה? מן הסתם היא לא תמנע את הקמתה, אבל היא תתקע טריז בין חבריה. עם הפראנויה של נתניהו (ושל משפחתו), תמיכה של יריביו הפוליטיים בדרעי תזרע ספקות חוסר אמון בקרב הנהגת גוש הימין-חרדים. ומה לגבי דרעי עצמו? אם תיפתח לו הדרך לראשות הממשלה, האם הוא לא יתפתה ללכת בה? בנוסף, אם דרעי יחשוב שבבחירות הבאות יהיה לו סיכוי לקבל את תמיכת השמאל-מרכז לראשות הממשלה, בהחלט ייתכן שהוא ינקוט צעדים על מנת לשמר את האופציה הזאת, וינסה להוות גשר לציבור החילוני בממשלה החדשה. בסופו של דבר, אם השמאל-מרכז העלה את בנט, מנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר, לראשות הממשלה, האם לא ניתן לחזור על מעלל דומה גם ביחס לשר האחרון שנותר מממשלת רבין?
Report