ממשלת אחדות לאומית עם נתניהו – הרע במיעוטו

ממשלת אחדות לאומית אינה הממשלה האידיאלית. המצב האידיאלי בדמוקרטיה פרלמנטרית הוא ממשלה יציבה ומולה אופוזיציה חזקה המציגה אלטרנטיבה לשלטון. אולם, במצבים מסוימים ממשלת אחדות היא הפתרון הראוי. כך, למשל, בעתות חירום, כמו ממשלת האחדות בבריטניה במלחמת העולם השנייה או ממשלת האחדות הלאומית (או כפי שנקראה אז – ממשלת הליכוד הלאומי) שקמה בישראל ערב מלחמת ששת הימים. לחלופין, כשיש קרע בעם, המאיים על החברה, נכון להקים ממשלת אחדות שתפעל לאיחוי השסעים והורדת הלהבות. מצב שלישי הוא מקרה של תיקו פוליטי משתק.

כיום, ישראל מצויה במצבים השני והשלישי, ולכן נכון להקים ממשלת אחדות. אולם יש בעיה – בנימין נתניהו שמה. נתניהו אינו הפתרון, אלא יסוד הבעיה. הוא הגורם העיקרי לשסע בעם והתנהלותו רק מעמיקה אותו. ממשלת אחדות עם נתניהו אינה מתכון לאיחוי השסע, וכבר ראינו זאת בממשלת האחדות האחרונה. לא זו בלבד שנתניהו חתם על הסכם בשעה שתכנן מראש לעקוץ את שותפיו ולגנוב את רוטציית החילופים, ולא די שביצע פשע נגד כלכלת ישראל כשלא העביר תקציב כדי להתחמק מההסכם, הרי גם בהתנהלותו בסוגיות אחרות הוא רק העמיק את השסע. כך, למשל, במופע האימים במסדרון בית המשפט, שם הניף יד גסה ומרושעת על מדינת החוק. האירוע החמור הזה נערך ימים אחדים לאחר הקמת הממשלה, והיה בגדר איתות שפניו אינם לאיחוי השסעים אלא להעמקתם. סביר להניח שגם אם תקום ממשלת אחדות אחר הבחירות, נתניהו לא יהיה שותף נורמטיבי וקואופרטיבי.

אם כך, מדוע אני בכל זאת תומך בהקמת ממשלת אחדות?

החלופות לממשלת אחדות לאומית

בעת הזו, כל החלופות לממשלת אחדות לאומית גרועות יותר.

חלופה אחת היא 61 מנדטים לגוש נתניהו והקמת ממשלה עם הכהניסטים ועוזריהם שהשתלטו – השתלטות עוינת – על המותג "הציונות הדתית". ממשלה כזו תילחם במדינת החוק ותחוקק חוקי מגה-שחיתות ארדואנוקרטיים שמטרתם להעמיד את המנהיג העליון מעל החוק, כדוגמת הרפורמה שהציג השבוע סמוטריץ', שמשמעותה – הפיכת ישראל ממדינת חוק למדינת שחיתות. עצם שותפותו של איתמר בן גביר הכהניסט בממשלה, היא כתם בל ימחה על תולדות העם היהודי. הכהניזם הוא הבן הממשיך של תנועות דומות לה באירופה שרדפו את עמנו ואיני מאמין לבן גביר הטוען שאינו ממשיך דרכו של מאיר כהנא.

אם לא יהיו לנתניהו 61 מנדטים, לא תהיה לגוש השינוי כל אפשרות להקים קואליציה, אלא אם היא תתבסס על רצונה הרע של חד"ש-תע"ל. לא ראיתי ולו סקר אחד הצופה 61 מנדטים למפלגות גוש השינוי. רחוק מכך. ממשלה שתלויה בחד"ש-תע"ל היא לא רק פסולה מוסרית, אלא גם לא תוכל לשרוד זמן רב. זאת בשל ניגוד עניינים בליבת מהותה – מטרת ממשלת ישראל היא לקדם את מדינת ישראל ואת האינטרסים הלאומיים שלה, בעוד מטרת מפלגות חד"ש ותע"ל (לא כל שכן בל"ד) היא להחריב את מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. זה לא יכול לעבוד וזה לא יעבוד. תמיכה מבחוץ, בלי להיכנס לקואליציה, חמורה ובעייתית יותר מחברות בקואליציה, כי כוח הסחטנות של שותפה-מבחוץ גדול יותר, ויחייב מדי שבוע משא ומתן על כל הצבעה והצבעה בכנסת ובוועדותיה.

ביחס לשתי החלופות דלעיל, יש לציין כי קשה מאוד להנהיג מדינה בקואליציה המבוססת על 61 חברי כנסת, בוודאי עם שותפים בעייתיים, בלשון המעטה, כמו הציונות הדתית או חד"ש-תע"ל.

ואם, נניח, תהיה הפתעה גדולה וגוש השינוי, בניגוד לכל הסקרים, יזכה ב-61 מנדטים – גם אז עדיפה ממשלת אחדות, מן הטעמים הבאים:

יציבות – המקסימום שניתן לצפות לו, וגם זה רק בחלומות הוורודים ביותר, הוא שגוש השינוי יצליח להקים ממשלה של המבוססת על 61 חברי כנסת. כאמור, קשה להנהיג מדינה עם קואליציה כה צרה והשנה האחרונה לימדה אותנו עד כמה שברירית קואליציה כזאת.

רע"ם – התנגדתי להקמת הממשלה עם רע"ם. ברם, עם הזמן שיניתי את דעתי לנוכח העובדה שחברותה של רע"ם בקואליציה לא הפריעה לממשלת השינוי להגשים דרך ציונית יותר משל קודמותיה ואף ביטחונית-ניצית יותר מהן. אבל זה לא היה פשוט. למרבה הצער, סיעת רע"ם לא הצליחה להתעלות לחזונו האמיץ ומרחיק הראות של מנסור עבאס. רוב חברי הכנסת של רע"ם לא התחברו לחזונו ולאורך הקדנציה הם תקעו, לא אחת, מקלות בגלגלים. כך, למשל, כאשר התחוללו מהומות בהר הבית "הקפיאה" רע"ם את חברותה בקואליציה. אמנם זו הייתה "הקפאה" בקריצה, כאשר הכנסת מצויה בפגרה, אך היה זה תמרור אזהרה באשר לבאות. אשמח לראות את רע"ם בממשלה הבאה וחשוב מאוד לעודד את רוח ההשתלבות במדינה שהמפלגה הזאת מייצגת תחת הנהגתו של עבאס, אך עדיף שתצטרף לממשלה שיש לה רוב גם בלעדיה ושלא תלויה בה.

מרצ – מרצ של זהבה גלאון ומוסי רז, אינה מרצ של ניצן הורוביץ ותמר זנדברג. גלאון ורז אינם פרגמטיים כמו קודמיהם. קשה לי לדמיין את המפלגה הזו מעניקה לממשלה חדשה חופש פעולה דומה לזה שהעניקה לממשלתו של נפתלי בנט שהוביל מדיניות הפוכה למדיניות של מרצ. בקדנציה הבאה זה יהיה כמעט בלתי אפשרי.

ראש הממשלה – בממשלה היוצאת, ראש הממשלה הראשון היה בנט. בנוסף, הייתה זו ממשלה פריטטית שבה עמד בנט בראש גוש ניצי מובהק שכלל את ימינה ותקווה חדשה. יש לזכור שגם ישראל ביתנו שהייתה חלק מהגוש של יאיר לפיד, היא בעצם מפלגת ימין מובהקת. מי שהתווה את המדיניות היה ראש הממשלה בנט ואם הממשלה הייתה ממשיכה לפעול גם אחרי החילופים, עדיין היה לו כוח וטו. אולם, בנט וימינה נעלמו מן הנוף ותקווה חדשה היא עתה חלק מהמחנה הממלכתי. לפיד אינו בנט וממשלה בראשות לפיד לא תהיה ממשלת בנט-לפיד.

בשל כל הסיבות האלו, אני מעדיף ממשלת אחדות לאומית על החלופות האחרות, הגרועות יותר לדעתי.

כן לממשלת אחדות – אבל לא בכל מחיר

למרות שאני תומך בממשלת אחדות, זו תמיכה מותנית.

ממשלת האחדות חייבת להיות רוטציונית והראשון ברוטציה חייב להיות לפיד (או בני גנץ, אם לפיד יסרב להצטרף גם הפעם). אם נתניהו יהיה הראשון ברוטציה – לא תהיה רוטציה. אין להתיר לציונות הדתית עם בן גביר להיות חלק מן הממשלה. תיקי המשפטים, ביטחון הפנים והתקשורת לא יהיו בידי גוש נתניהו ובתמורה יוותר גוש השינוי על תיקי הביטחון, החוץ והאוצר. לא יחוקקו חוקים הנוגעים למערכת המשפט, אלא בהסכמת שני הצדדים.

לכאורה, קיימת גם אופציה לממשלה בראשות גנץ בהשתתפות המפלגות החרדיות, אולם זו פנטזיה. המפלגות החרדיות מקובעות כיום בגוש נתניהו, כי זה מה שהציבור שלהם רוצה. אם מנהיגי מפלגות החרדים ילכו כנגד הציבור שלהם ויצטרפו לממשלה בראשות גנץ, המחיר שידרשו עבור כך עלול להיות כזה שאף ראש ממשלה ציוני אחראי לא יוכל לשלם אותו.

ממשלת אחדות – הרע במיעוטו

תמיכתי בממשלת אחדות, אם כן, אינה נובעת מכך שאני רואה בה את הממשלה האידיאלית. רחוק מכך. אולם, למרבה הצער אין שום היתכנות לקואליציה טובה לאחר הבחירות הקרובות. ממשלת אחדות לאומית היא הרעה הפחותה מבין הרעות, כי החלופות גרועות ומסוכנות לאין ערוך יותר.

מן הראוי ליצור אפוא קונצנזוס לאומי רחב על פסולי החיתון – המפלגות שבשום אופן אינן ראויות להיות חלק מאף קואליציה ואין להקים ממשלה הנשענת עליהן. המפלגות הללו הן חד"ש-תע"ל (וכמובן בל"ד, אך כפי הנראה מפלגה זו לא תעבור את אחוז החסימה) והרשימה הכהניסטית השולטת במפלגת הציונות הדתית. אם איננו רוצים בסיבוב בחירות שישי, שגם הוא לא יישא בשורה אחרת, ואם איננו רוצים ממשלת פיגולים עם פסולי החיתון, הפתרון הראוי הוא ממשלת אחדות לאומית. עם כל הבעיות הכרוכות בממשלת אחדות עם נתניהו – זה הרע במיעוטו.

אורי הייטנר הוא איש חינוך ופובליציסט