היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה   מקור: לע"מ (נתן ווייל)

אם יש את נפשכם לדעת את ההנמקה האידיאולוגית לדיקטטורה המשפטנית ששולטת במדינת ישראל מאז ההפיכה השיפוטית שחולל אהרן ברק לפני שנות דור, קראו את הדברים שאמרה אמש היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה בנאומה בוועידת המשפט של לשכת עורכי הדין:

"יש להבחין בין משילות פורמלית או טכנית לבין משילות מהותית. משילות פורמלית עשויה להסתכל על זווית ראייה אחת ויחידה – האם הממשלה אפקטיבית במימוש יעדיה. או במילים אחרות: האם עולה בידי הדרג הנבחר לממש את רצון הרוב. משילות מהותית, לעומת זאת, אוחזת בתפיסה לפיה הכוח השלטוני אינו מופעל בחלל ריק, אלא בתוך מסגרת ערכית".

מובן מאליו שהמשילות המהותית, הערכית, מצויה מעל המשילות הפורמלית, הטכנית, שמתמקדת בזוטות כמו מימוש רצון הרוב. המשילות הערכית נקבעת על ידי הבירוקרטיה המשפטית ולכן גם המשפטנים-המושלים מצויים מעל הדמוקרטיה ורצון הרוב.

בהרב-מיארה, כמו תומכים אחרים בדיקטטורה המשפטנית, כופרת במהות של הדמוקרטיה הליברלית – מאבק אזרחי בין פלגים שמחזיקים בערכים שונים ושמנסים לשכנע את האזרחים לתמוך בעמדותיהם. יש הרוצים סוציאל-דמוקרטיה, ויש התומכים בכלכלה ליברלית, ישנם אלו המשתוקקים לארץ ישראל השלמה, ואחרים כמהים להפסקת השליטה על עם אחר, יש החפצים לקדם ערכים דתיים, ויש המשתוקקים לקדם ערכים חילוניים וכך הלאה והלאה. אפילו רקלאביביזם, עם כל דלותו הרעיונית, הוא סוג של ערך שכן רבים בעם סבורים שבנימין נתניהו אינו ראוי לשלוט מסיבה ערכית כזו או אחרת. גם התומכים בנתניהו היוצאים חוצץ נגד רקלאביביזם, מביעים עמדה ערכית הגורסת שרק הם יקבעו מי יעמוד בראשם, ולא המחנה הפוליטי היריב.

על רקע המאבק בין ערכים נערכות הבחירות. אלו שזוכים בבחירות ומקימים קואליציה, מבצעים מדיניות ומחוקקים חוקים על פי עמדותיהם הערכיות והאידיאולוגיות. זו תמצית נשמתה של הדמוקרטיה. וכפי שהבחירות הן מאבק בין ערכים שונים, כך הקואליציה היא תערובת של ערכים. קידומם של חלק מהערכים הופך ליעד קואליציוני ואילו ערכים אחרים נדחקים אחורה בשם הפשרה בין חלקי הקואליציה. גם האופוזיציה מנסה לקדם ערכים, ולעתים היא מצליחה בכך, אם בכוחות עצמה ואם בשיתוף פעולה עם חלקים מהקואליציה, כמו שראינו בשנה האחרונה (כך, למשל, בחקיקת חוק האזרחות).

הכנסת והממשלה, הרשויות הנבחרות על ידי העם (הכנסת במישרין והממשלה בעקיפין דרך אמון הכנסת בה) מופקדות על יישום הערכים שהעם חפץ בהם (הכנסת בחקיקה והממשלה בהחלטות ביצועיות). יישום הערכים מתבצע, הן בכנסת והן בממשלה, תוך שיח ופשרות בין קבוצות שונות ותוך היזון חוזר עם הציבור.

אבל בהרב-מיארה בזה לעצם הרעיון של מאבק בין ערכים במסגרת דמוקרטית, לא כל שכן לתפיסה של שלטון העם. היא וחבריה ל-"מפלגת" המשפטנים משליטים את ערכיהם בלי שנבחרו לכך, באמצעות השתלטות על השלטון, ודרך הפעלת כוח שלטוני נטול מגבלות ורסנים. בפשטות, זוהי ההגדרה של דיקטטורה.

לצערי הרב, גם לאחר הבחירות הקרובות לא יושם קץ לדיקטטורה המשפטנית על ידי אף אחת מהמפלגות המתמודדות בכנסת.

חיים רמון כיהן כחבר כנסת וכשר בממשלות ישראל

 

dddddd

users: חיים רמון

מוש
מי שהביא עלינו את אהרון ברק היא מפלגת העבודה ובהמלצה של שר המשפטים חיים צדוק.זוכר חיים רמון?עברו 50 שנה מאז ויש אנשים שעדיין חיים וזוכרים.מה לך כי תלין חיימקה.

לא עוד
העם דורש לבחור את נציגיו בבית המשפט העליון !!!
העם דוחה את הפרשנות של האנשים בגלימות שחורות שנימצאים בהיכל ללא דגל ישראל, שמכונה בית המשפט העליון.

אתם לא מייצגים את העם.
אתם מקבלים על דעתכם החלטות שפוגעות בעם הציוני היהודי הערכי.
לכו!!!

אה... לא. דמוקרטיה היא רצון הרוב, הא ותו לא.
ההמצאה של "הגנה על זכויות המיעוט" היא... המצאה שנועדה לשרת פסיקה נגד הכרעת הרוב.
מכך, דמוקרטיה המציבה את זכויות המיעוט לפי רצון הרוב אינה דמוקרטיה.
דמוקרטיה היא עריצות הרוב, היא כפייה של ערכי הרוב ורצונו על המיעוט. זו מהות שלטון העם, ביטוי לרצונו הקולקטיבי.

חלאס עם קשקושים פסאודו משפטיים.
אגב, לישראל אין חוקה.,

טיעון לוקה בחסר
דמוקרטיה, כל אחת מאלה שאנחנו מכירים בעולם, מושתתת לא רק על רצון הרוב אלא גם על זכויות המיעוט. אלה מעוגנות בחוקה שמעמדה על וכוחה גובר על רצון רוב רגיל.
הטיעון של חיים רמון לקוי, משום שהוא מפספס את האיזון הזה. איזון בין זכות הרוב לשלוט לבין זכויות המיעוט להגנה.
ההגנה על המיעוט איננה רק במתן אפשרות להתבטא, לשבות, לנוע וכו' אלא גם במתן אפשרות להשתתפות במשחק הדמוקרטי, באפשרות להחליף את הרוב.
ולכן משילות יכולה בקלות להפוך לשם קוד לדיקטטורה.
לזה יש להניח שגם חיים רמון לא שואף

משה היודע
חיים רמון, חכם וישר-דרך, שגה קשות בכך שלא ערער על פסק הדין השערורייתי שבו הורשע - לדעתי ללא אשם: על הכרעת הדין ועל גזר הדין. לאורך השנים הוא מתבטא כאדם גשעתו חופשית, המחפש את ההגיון והאמת ומצליח למצאםב במקרים רבים, גם אצל בעלי דיעה מנוגדת לדעתו הפוליטית (כמוני) ואינו נרתע מלהתבטא כאדם חופשי. הייתי ממנה אותו לנציב לימודי האזרחות והממשל בישראל.

עוד בנושא

אולי יעניין אתכם

הנקראים ביותר

המלצת העורכים

החדשים ביותר