מלקחי שבעה באוקטובר – לא לצבא קטן וחכם ולא לסרבנות

אחד הלקחים המרכזיים מהשבעה באוקטובר הוא שבפני ישראל עומדת בחירה בינארית – להילחם או להישחט. לפיכך, חובה עלינו להעניק לביטחון המדינה מעמד של קדושה. החשיבות הקריטית של השמירה על ביטחון המדינה מציבה בפני החברה הישראלית שתי תביעות עיקריות – החזקה של צבא לוחם גדול וחזק ושלילה מוחלטת של שימוש בסרבנות במאבקים ציבוריים.

תושבי הצפון עקורים מבתיהם זה כמעט ארבעה חודשים וירי הרקטות וטילי הנ"ט לעבר היישובים ומוצבי צה"ל בצה"ל אינו נפסק. למרות זאת, צה"ל טרם יצא למערכה למיטוט שלטון החזבאללה בלבנון או לכל פחות לסילוקו אל מעבר לנהר הליטני, בהתאם להחלטת מועצת הביטחון 1701.

אני משער שהסיבה העיקרית שישראל טרם החלה במערכה צבאית נרחבת נגד החזבאללה, מקורה בקושי הטמון בניהול מלחמה בלבנון ומלחמה ברצועת עזה במקביל. והרי גם ברצועה צמצם המטכ"ל את היקף הכוחות הלוחמים והוריד את עצימות המלחמה באזורים מסוימים (כפועל יוצא, יש חזרה של החמאס לאזורים שכבר נכבשו בידי צה"ל, בעיקר בצפון הרצועה).

הבעיה העיקרית היא גודלו של צה"ל. תחת הסיסמא הקליטה של "צבא קטן וחכם" נערך תהליך מתמשך של צמצום הכוחות הלוחמים של צה"ל, בעיקר בקרב כוחות היבשה. כפועל יוצא, אין בכוחו של צה"ל לתת בשעת מבחן את ההגנה המיטבית למדינת ישראל. האלוף במיל' יצחק בריק שליקט את המידע אודות סגירת יחידות חי"ר, יחידות תותחנים ובייחוד יחידות שריון בשני העשורים האחרונים הסביר כי "במשך 20 שנה קיצצו 5 רמטכ"לים את סד"כ היבשה לגודל שהוא אינו מוכן באופן מוחלט להלחם במספר גזרות במקביל במלחמה האזורית שתפרוץ במוקדם או במאוחר. ואפילו לא ברצועת עזה לבדה".

ואכן, מפחיד לדמיין מה היה קורה, אילו בשבעה באוקטובר היינו מותקפים במקביל גם מלבנון. צבא שאינו יכול לתת מענה לאיומים על מדינת ישראל הוא אולי קטן, אך לבטח אינו חכם.

אחד הלקחים המרכזיים ממלחמת "חרבות ברזל" הוא הצורך להגדיל באופן משמעותי את הכוח הלוחם של צה"ל. יש לבטל את קיצור אורך השירות, להתמודד עם תופעת המגזרים המשתמטים, להגדיל באופן משמעותי את צבא המילואים, להגביה את גיל הפטור מהמילואים, ולשנות את הרכב צה"ל באמצעות הקטנת המנגנון הפקידותי והגדלת הכוחות הלוחמים.

מדינת ישראל, שמוקפת אויבים החותרים להשמדתה זקוקה לצבא גדול, חזק וחכם.

חשוב לא פחות, עלינו לקבוע באופן חד משמעי ששום מאבק פוליטי וציבורי, בכל נושא שהוא, אינו מצדיק פגיעה בצה"ל. סרבנות, גם אם היא מכנה את עצמה בשמות חיבה מכובסים כמו "הפסקת התנדבות", אינה לגיטימית בשום צורה ואופן.

חתימות על הצהרת הפסקת התנדבות.
באמצע מקום המנוחה של הצעדה לירושלים - אחים לנשק הציבו שלט, והם מבקשים ממשרתי מילואים להגיע ולחתום על כך שהם לא יתייצבו למילואים. זאת משום ש״הממשלה אינה מכבדת את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית״.
רב סרן במיל׳ בדיוק חתם pic.twitter.com/4KXNU27egS

— רוני גרין שאולוב - Roni Green Shaulov (@Ronigreensha) July 22, 2023

יש להוציא את נשק הסרבנות מארסנל הכלים של מאבקים ציבוריים. שלילת הסרבנות והאיומים בסרבנות צריכה להיות מוחלטת, בלי "אבל" ובלי "מצד שני". שלילה מלאה ומוחלטת. המאבק הצודק ביותר, ברגע שהוא נגוע בסרבנות הממארת, הופך למאבק בלתי לגיטימי.

מן הראוי שנגבש הסכמה ציבורית רחבה כי פגיעה בצה"ל היא קו אדום בוהק שאין לחצות אותו בשום מקרה.

אורי הייטנר הוא איש חינוך, חקלאי ופובליציסט