"אין ברירה אלא ללכת להצבעה ברוב" – מדוע שליטה של אנשים לא-נבחרים בוועדה לבחירת השופטים לא מפריעה לתומכי היוריסטוקרטיה?

בתמונה ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון עוזי פוגלמן

הוועדה לבחירת שופטים מתקשה לבחור שופטים לערכאות הנמוכות בשל מחלוקות בין שר המשפטים יריב לוין לבין ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון עוזי פוגלמן באשר לזהות מועמדים אותם יש למנות לשיפוט.

מחלוקות בוועדה על מועמדים לשיפוט כמובן שאינן אירוע חדש או יוצא דופן, אבל הפעם חשפו חילוקי הדעות טפח להבנה טובה יותר של אחת ההונאות (המוצלחות) שתומכי היוריסטוקרטיה ביצעו בשנה שעברה.

הוועדה לבחירת שופטים נמצאת כעת בקיפאון משום ששני הצדדים הניצים מחזיקים בכוח של וטו אפקטיבי. פוגלמן ושאר תומכי היוריסטוקרטיה מחזיקים בשישה נציגים בוועדה ואילו לקואליציה הנוכחית יש רק שלושה נציגים. בניגוד לבחירת שופטים לבית המשפט העליון המצריכה רוב של שבעה מתוך תשעה נציגים, בבחירת שופטים לערכאות נמוכות – כמו גם לכל שאר ההחלטות המתקבלות בוועדה – מספיק רוב רגיל (סעיף 7(ג) בחוק בתי המשפט). היינו, פוגלמן יכול להטיל וטו אפקטיבי על כל מועמד לשיפוט שמציעה הקואליציה. ברם, שר המשפטים שולט בסדרי עבודת הוועדה ובדרך זו יכול למנוע הצבעות, ולכן גם לו יש כוח וטו אפקטיבי (סעיף 7(א) בחוק בתי המשפט).

לנוכח חוסר ההסכמות בין הצדדים וכוח הווטו שכל צד מחזיק, דרש שר המשפטים שמינוי שופטים לערכאות הנמוכות יהיה בהסכמה פה אחד בין חברי הוועדה. כלומר, לוין דרש שבחירת השופטים לערכאות הנמוכות לא תתבסס על הכרעה אלא על קונצנזוס בין חברי הוועדה, ובדרך זו כל צד ייאלץ להתפשר עם הצד השני. בטקס השבעת השופטים שנערך היום בבית הנשיא, הציג לוין את עמדתו: "אין זה סוד שקיימים חילוקי דעות לא מעטים באשר למינויים של שופטים ובאשר לדרך הנכונה לבצע מינויים אלה. דווקא משום כך, ראיתי חשיבות עליונה שהמינויים יבוצעו בהסכמה רחבה".

גם הנשיא יצחק הרצוג הביע תמיכה באימוץ גישת "ההסכמה הרחבה" להליך בחירת השופטים בעת הנוכחית. "סביב שולחן הוועדה לבחירת שופטים ישבו ויושבים אנשים ונשים בעלי רקעים, עמדות ותפיסות עולם שונות ביחס לרבים מנושאי הליבה שלנו – כעם וכמדינה", אמר הרצוג והוסיף כי "החברה הישראלית ומערכת המשפט זקוקות להסכמות רחבות, אנחנו – כולנו – זקוקים להסכמות רחבות. בעת הזאת כולנו צריכים להתחייב לכך – להתאמץ, לבוא לקראת, אפילו לוותר קצת בשביל למצוא את שביל הזהב".

אולם, דרישתו של שר המשפטים נתקלה בהתנגדות נציגי היוריסטוקרטיה ותומכיה. שופטי בית המשפט העליון בהנהגת השופטי פוגלמן, הטילו וטו על החלטתו של השר לוין למנות ולקדם שופטים רק בהסכמה פה אחד. פוגלמן הסביר כי "היות ואנו מנסים להגיע להסכמות ולא מצליחים – נראה כי אין ברירה אלא ללכת להצבעה ברוב".

מה שאמרו אז

לאורך שנת 2023, מתנגדי הרפורמה המשפטית שבו והסבירו לתומכיה עד כמה מסוכן לתת לממשלה או לרוב בכנסת לבחור שופטים. כלומר, מתנגדי הרפורמה טענו כי אסור לתת לרוב קואליציוני – המייצג את הכרעתו של רוב העם בבחירות דמוקרטיות – לשלוט בבחירת השופטים.

כך, למשל, ד"ר גיא לוריא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה טען כי "שליטת הממשלה בבחירת השופטים ובקידומם תהפוך את השופטים לתלויים בחסדיה של הממשלה, ותפגע אנושות בעיקרון העצמאות השיפוטית" והוסיף כי "הפגיעה האנושה בעצמאות הרשות השופטת, הגלומה בהצעה להעניק לממשלה שליטה בוועדה לבחירת שופטים – מסכנת את המשך המשטר הדמוקרטי של ישראל [הדגשה במקור, נ. ס.]".

בנייר עמדה שפורסם על ידי "פורום המרצים והמרצות למשפטים למען הדמוקרטיה" נטען כי המודלים שהוצעו במהלך הרפורמה לבחירת שופטים על ידי רוב קואליציוני "יגבירו את הפוליטיזציה במערכת המשפט ויפגעו פגיעה אנושה במקצועיות ועצמאות הרשות השופטת [הדגשה במקור, נ. ס.]". הפורום אף קבע "קווים אדומים" לגבי בחירת שופטים, ובראשם הקביעה הנחרצת כי "הקואליציה אינה יכולה לשלוט באופן ישיר או עקיף בבחירת השופטים [הדגשה במקור, נ. ס.]".

פרופ' אייל גרוס הסביר בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת כי שליטה של רוב קואליציוני בוועדה לבחירת שופטים תיצור "שלטון עם כוח בלתי מוגבל". פרופ' גרוס התכוון למינויים של שופטים לבית המשפט העליון, אך קרוב לוודאי שהוא מחזיק באותה עמדה גם ביחס למינוי שופטים לערכאות נמוכות על ידי רוב קואליציוני. פרופ' יניב רוזנאי טען בטוויטר כי שליטה קואליציונית בבחירות שופטים לכל הערכאות תפגע קשות בעצמאות השיפוטית ובאמון הציבורי במערכת המשפט.

אבל כל זה היה אז.

מה שאומרים (ולא אומרים) עכשיו

עכשיו, כששר המשפטים דורש שבחירת השופטים לערכאות הנמוכות תהיה בחירה קונצנזואלית, וממלא מקום נשיא בית המשפט העליון דורש בחירה בהכרעת רוב, פתאום כל המשפטנים והחוקרים הנכבדים שדיברו נגד שליטה של רוב קואליציוני בבחירת שופטים, נאלמו. באופן "מפתיע" אותם משפטנים וחוקרים לא פרסמו שום נייר עמדה שמגנה את דרישתו של פוגלמן לבחירת שופטים בהכרעת רוב ולא כתבו שום מאמר דעה שמביע תמיכה בדרישה של לוין לבחירת שופטים על בסיס "הסכמה רחבה".

אפילו פורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה שרק לאחרונה כתב על "הסכנה שבהענקת רוב לנציגי הממשלה והכנסת בוועדה לבחירת שופטים" לא פצה פה כנגד הסכנה שבהכרעת רוב המתקבלת על ידי נציגים שרובם לא נבחרו על ידי העם, כנגד דעת המיעוט של הנציגים שכן נבחרו על ידי העם. כנראה שחברי הפורום הנכבדים שכחו כיצד אי אז במרץ 2023, הם קבעו כי "על הוועדה לבחירת שופטים להחליט על בחירת שופטים בהסכמה רחבה בין חבריה [הדגשה במקור, נ. ס.]" ואפילו הסבירו כי "כדי להבטיח זאת, מוצע שהמינוי של שופט/ת לכל הערכאות, יעשה רק בהסכמה של נציגי שתי הקבוצות העיקריות בוועדה – הגורמים הפוליטיים והשופטים".

מסתמא שכל אותם משפטנים שהתנגדו לבחירת שופטים על ידי רוב של נציגים שנבחרו על ידי רוב העם בבחירות, לא מוצאים שום פסול בכך ששופטים ייבחרו בהכרעת רוב שמורכב בעיקרו מנציגים שכלל לא נבחרו על ידי העם, כנגד התנגדותם של הנציגים שכן זכו לאמונו של הרוב בעם.

במילים אחרות, כל אותם משפטנים וחוקרים לא באמת רוצים איזון במנגנון בחירת השופטים. אם הוועדה לבחירת שופטים נשלטת על ידי אנשים שלא נבחרו על ידי העם, זה לגיטימי בעיניהם, וכל מה שאמרו בעבר נגד "שליטה" בוועדה לבחירת שופטים נגע אך ורק לשליטה של נבחרי העם. הם לא חששו מפגיעה במשטר הדמוקרטי או מפגיעה בעצמאות הרשות השופטת, כי אם מריסון כוחה של היוריסטוקרטיה. הייתה זו עוד אחת מההונאות שהיוריסטוקרטים נקטו בהן בשנה שעברה כדי להשיג את המאוויים הפוליטיים שלהם. בדומה לכך, הם שבו והתריעו נגד "שלטון עם כוח בלתי מוגבל", אבל הם לא מתריעים נגד כוח בלתי מוגבל לשלטון היוריסטוקרטי. למעשה, הם תומכים בכך, וזאת משום שהם לא רוצים דמוקרטיה, אלא משטר של יוריסטוקרטיה דכאנית.

פוגלמן ציין בוועדה כי "נהוג מימים ימימה ששופטים נבחרים בדרך של רוב ומיעוט, וכך צריך להיות גם עכשיו". ואכן, את השופטים באמת צריך לבחור בדרך של רוב ומיעוט – כאשר נבחרי הציבור שזכו לתמיכת הרוב בעם, הם מי שצריכים להיות הרוב שמוגדר במנגנון הבחירה. את הרכב הוועדה לבחירת שופטים יש לשנות אפוא כך שנציגי הקואליציה יהוו בה רוב מוחלט. בדרך זו תזכה בחירת השופטים לערכאות הנמוכות לגושפנקא דמוקרטית. אולם, בחירת השופטים לבית המשפט העליון צריכה לעבור למנגנון שמשקף באופן מלא יותר את רצון העם, קרי הממשלה והכנסת אשר יבחרו את השופטים בהכרעת רוב. איך אמר פוגלמן, "נראה כי אין ברירה אלא ללכת להצבעה ברוב" – רוב של נבחרי העם הריבון.

ניסים סופר הוא פובליציסט ועורך אחראי באתר דיומא