הביקורת הנורמטיבית על זניחת דוקטרינת השפיטות – הפגיעה בעיקרון הפרדת הרשויות

בתמונה הברון מונטסקייה

בשנת 2003 תקף נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר את גישתו של אהרן ברק שהתפשטה בבית המשפט העליון ולפיה כביכול "הכול שפיט". שמגר הזהיר מפני השלכות המהלך:

"עלול להיווצר חשש כי בית המשפט מסיג את גבולן של הרשויות האחרות. במשטר דמוקרטי יש לכבד את הפרדת הרשויות. חוששני שלא ניתן יהיה לקיים ממשל תקין אם כל הבעיות הפוליטיות יחלו לעשות דרכן לבית המשפט" (משה גורלי "השופט בדימוס שמגר: 'לא הכל שפיט' וזו דעת רוב שופטי בית המשפט העליון; השימוש בביטוי מהפכה חוקתית הוא שגיאה").

לעקרון הפרדת הרשויות שני מובנים מרכזיים: מובנו הראשון של עיקרון זה מדגיש את חשיבותה של מניעת הצטברות עוצמה שלטונית מופרזת בידי רשות שלטונית אחת; מובנו השני מדגיש את הצורך בביזור שיטתי וקונספטואלי של הסמכויות לחוקק, לבצע ולשפוט לגורמים מובחנים (ראו Jeremy Waldron, Separation of Powers in Thought and Practice).

כאשר מקפידים לבזר את כלל הסמכויות – כאשר גורם אחד קובע את הכללים, וגורמים אחרים מיישמים אותם וקובעים אם הופרו – פוחת החשש מפני עריצות. המבנה המבוזר גם יוצר מנגנון של ביקורת הדדית של הרשויות זו על זו. כאשר מוקדי הכוח מפוצלים בין רשויות שונות, נוצר מערך של איזונים ובלמים אשר עשוי לבלום רשות אחת מלרכז כוח מוחלט בידה באמצעות הביקורת של רשויות השלטון האחרות (עלי זלצברגר "דוקטרינת הפרדת הרשויות ותפקיד היועץ המשפטי לממשלה בישראל").

בזניחת דוקטרינת השפיטות, בית המשפט פוגע במערכת האיזונים והבלמים, משום שהוא מאפשר לשופטיו לרכז בידם כוח רב באמצעות התערבות בנושאים פוליטיים. בית המשפט צובר עוצמה ואין מי שיכול לרסן את כוחו. בית המשפט מחזיק בסמכויות רחבות ועוצמה שלטונית שמאפשרת לו לצוות על הרשויות כיצד לנהוג –להתערב בהחלטות פנימיות של הרשות המחוקקת ואפילו למנוע התערבות בסמכויות אותם לקח לעצמו.

אולם, זניחת דוקטרינת השפיטות פוגעת גם בהפרדת הרשויות במובנה השני, קרי ביצירת הבחנה בין הגוף שקובע את הכללים, בין הגוף שמיישם אותם ובין הגוף המבקר. כאשר בית המשפט הופך לגורם אשר מתווה את הכללים או לגוף שבוחן את סבירות ההחלטות וקובע כיצד ליישמן באופן אד-הוק, הוא מפר את האיזון בין הרשויות. כאשר בית המשפט מכתיב כללי משחק חדשים בשאלת סמכויות רשויות השלטון, נפגע עקרון הפרדת הרשויות במובן של ביזור הסמכויות. במצב כזה, בית המשפט גם מתרגל לראות עצמו כגורם היחיד שיכול לבקר את פעילותן של הרשויות האחרות הגם שקיימים מנגנוני ביקורת שאינם משפטיים – פורמליים ובלתי פורמליים – שזהו תפקידם.

עו"ד אהרן גרבר הוא סגן ראש המחלקה המשפטית בפורום קהלת

שירה סולו היא חוקרת בפורום קהלת

* מערכת "דיומא" רוצה להודות לצמד החוקרים ולפורום קהלת על הסכמתם לפרסום עיבוד של נייר המדיניות של הפורום. לפרסום במקור, כולל מראי מקום מלאים, ראו אהרן גרבר ושירה סולו "שפטת מרובה לא שפטת: דוקטרינת השפיטות בבית המשפט העליון בישראל", ספטמבר 2022.