היפרמות התפרים הגסים – על עלייתה ונפילתה של האשמת השוחד בתיק 4000

בתמונה היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט

בינואר 2019 פרסמתי מאמר ב-"הארץ" על האסון הצפוי באישום המתגבש נגד נתניהו באשמת שוחד בתיק 4000 (זה היה לפני שהארץ הפך באופן רשמי לגרסא ישראלית של פראבדה). וכך כתבתי: "אם נתניהו יועמד לדין באשמת שוחד על חתירתו לקבל עיתונות מפרגנת, יהיה בכך תקדים בינלאומי הזוי, וביטוי לבורות גמורה באשר לאופיו של המשחק הפוליטי".

למרות שבאותו מאמר עצמו מתחתי ביקורת חריפה על מדיניות נתניהו, ולמרות התהום האידיאולוגית הפעורה בינינו, הוכרזתי מאותו יום ואילך בתור "ביביסט". וכל זה משום שהעזתי למתוח ביקורת על מה שזיהיתי כבר אז בתור תאונת רכבת משפטית-דמוקרטית בהילוך איטי.

"כולם חשבו שנכון להאשים בשוחד"

בנובמבר 2019, החליט היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, להעמיד את נתניהו לדין באשמת שוחד בתיק 4000. לצורך זה רקחו בפרקליטות את האישום המופרך של הטיית סיקור תקשורתי והיענות חריגה. זה שמדובר באישום תקדימי – אישום שבפועל הופך את כל הפוליטיקאים לעבריינים מועדים – לא הפריע לגורמי האכיפה.

כפי שהסביר פרקליט המדינה שי ניצן: "כל תקדים משפטי חייב להתחיל בנקודה כלשהי. בתיק 4000, לדוגמה, לא הייתה מחלוקת וכולם חשבו שנכון להאשים בשוחד, למרות שלא מדובר במעטפות כסף אלא בהטיית סיקור תקשורתי... האם סיקור חיובי נחשב למתת בעבירת שוחד? אני חושב שגם במבחן אובייקטיבי, כתבה רצינית בעיתון היא בעלת משמעות גדולה עבור איש ציבור ועבור כל אחד. צריך לזכור שוואלה היה אז אתר החדשות השני המוביל בישראל".

רק על הרעיון המטורף שקיימת עבירה פלילית בהיענות "חריגה" של גוף תקשורת לבקשות של נבחר ציבור לשנות כתבה אודותיו (או אודות יריביו הפוליטיים) או לתת לו סיקור טוב יותר – התנהלות כמעט יומיומית ביחסי תקשורת-פוליטיקה – היה צריך לזרוק את התיק הזה מבית המשפט על היום הראשון.

פרקליט המדינה שי ניצן

"חסדי שמיים"

האמת היא שנתניהו סומן כמטרה, וכל האמצעים היו כשרים להפלתו. מנדלבליט הסביר בשיחה סגורה כי נתניהו סיכן את הדמוקרטיה הישראלית ורק "חסדי שמיים" הצילו את המדינה מפניו. אבל המציאות הייתה עם קצת פחות התערבות אלוהית ועם קצת יותר התערבות אנושית ממה שתיאר מנדלבליט. להערכתי, בכירי הפרקליטות והמשטרה היו מודעים היטב לכך שבאישומי מרמה הפרת אמונים אין די כדי להפיל את נתניהו מהשלטון, ולכן הם תפרו בתפרים גסים את ההאשמה בשוחד. אז את נתניהו הם הצליחו להפיל מהשלטון – לפחות לתקופת מה – אבל התפרים הגסים החלו להיפרם כבר בעד התביעה הראשון. ומעד תביעה לעד תביעה, ההאשמה בשוחד רק הלכה וטבעה.

האם כיום מישהו יכול להמשיך ולטעון בפנים רציניות כי ההחלטה להאשים את נתניהו בשוחד בתיק 4000 התקבלה משיקולים מקצועיים בלבד? עשרות מהחוקרים הטובים ביותר של המשטרה, מפכ"ל שקרא "כל מילה" בחומרי החקירה, 23 הפרקליטים הבכירים ביותר בשירות המדינה שישבו על התיקים מבוקר עד ליל, ויועץ משפטי לממשלה שבחן הכל "בלב פתוח ובנפש חפצה", כולם הגיעו פה אחד למסקנה שנתניהו אשם בקבלת שוחד בתיק 4000 מעבר לספק סביר? האם האשמת השוחד שנפרמה בבית משפט כמו חולצה זולה מעלי אקספרס, באמת נראית למישהו כמו עבודה מקצועית של בכירי השוטרים והפרקליטים שלנו? והרי את רז נזרי, הצדיק בסדום, הפרקליט היחידי שהצביע על החולשות המשפטיות של האשמת השוחד בתיק 4000 (חולשות שהביאו לקריסת התזה של התביעה במהלך המשפט), דאגו חברי כנופיית שלטון החוק להציג בתור "נחש ארסי" ו-"משפטן שמוכן למעול בתפקידו ובשליחותו" וקידומו למשרת היועץ המשפטי לממשלה כנראה נחסם בשל כך.

"מכיר כל מילה... כל מילה..."pic.twitter.com/wuIRY9w0sD

— גאיוס (@il7217) June 22, 2023

"סימון מטרות וגיוס עמדות"

ביוני 2004, חודשים סבורים אחרי שמונה לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, אמר מני מזוז בשיחה עם עיתונאים כי מצא בפרקליטות "מדיניות של סימון מטרות וגיוס עמדות". המדיניות הזו היית קיימת עוד לפני מזוז והיא שרירה וקיימת עד היום.

כזכור, הפרקליטה ליאורה גלט-ברקוביץ שבשנת 2003 הדליפה מידע על חקירה שהתנהלה כנגד ראש הממשלה אריאל שרון, הודתה שעשתה זאת ממניעים פוליטיים-אידיאולוגיים כדי לסייע למתנגדיו של ראש הממשלה. אחרי שנתפסה, הסבירה גלאט-ברקוביץ לחוקרי המשטרה שבנה עומד להתגייס לצבא ועל כן היא חוששת ששרון יהיה בשלטון.

גלאט-ברקוביץ לא הצליחה להביא להדחת שרון ב-2003, אבל מאז השתכללו השיטות בפרקליטות, וקבוצת פרקליטים בכירים הצליחה להביא להדחת נתניהו, לא באמצעות הדלפות, אלא באמצעות ההליך הפלילי עצמו. כמובן, אותם פרקליטים לא בחלו בהדלפות מחומרי החקירה ומהדיונים הסגורים בעניין נתניהו, לעיתונאי החצר שלהם. זה שהדלפות אלו הן עבירה על החוק לא הפריע לאותם פרקליטים במסגרת מסע הצלב שלהם נגד נתניהו.

עבירת השוחד הביאה לכך שימנים רבים, כפי הנראה מספר מכריע של מנדטים, בחרו שלא להצביע לנתניהו אחרי שהוגש נגדו כתב אישום על שוחד. כפועל יוצא נקלענו למשבר פוליטי שלא היה כמוהו במדינת ישראל, לשורה של מערכות בחירות ללא הכרעה, ובסופו של דבר לעלייתה של ממשלת טלאים שנפלה תוך שנה.

אבל אותם פרקליטים כנראה לא לקחו בחשבון שנתניהו יחליט ללכת למשפט. ובשלב ההוכחות, העדויות שנתנו עדי התביעה אילן ישועה, ניר חפץ, ושלמה פילבר לימדו, בהתאמה, שלא הייתה מתת שוחד, לא היה יסוד נפשי לעבירת שוחד, ולא הייתה תמורה.

הכישלון החרוץ של התביעה בביסוס האישום בשוחד, הביא את השופטים לכנס את הצדדים ולומר לתובעת יהודית תירוש כי על הפרקליטות לשקול חזרה מאישום השוחד (מה שמרמז על "No Case to Answer").

בשיחה הסגורה:

* הניסוח היה: תשקלו לחזור בכם מאישום השוחד

* השופטים לחצו על יהודית תירוש בלבד, לא על ההגנה.

* השופטים לא הזכירו את המילים ״טובת המדינה״ ודנו רק בחולשות השוחד בתיק.

— עמית סגל Amit Segal (@amit_segal) June 23, 2023

אבל אם אתם חושבים שמישהו מהאחראים לניסיון הפוטש שביצעו פה גורמי האכיפה, ייתן את הדין, אתם חיים בסרט. גם אם האישום בשוחד יבוטל, אף פרקליט לא יודח מתפקידו וקידומו של אף חוקר לא יעוכב. וכל הבכירים שפרשו מאז משורות המשטרה והפרקליטות, ימשיכו למכור לנו את השקרים שלהם על חסדי שמיים ועל ד-מ-ו-ק-ר-ט-י-ה.

חיים רמון כיהן כחבר כנסת וכשר בממשלות ישראל