מה להפיכה משטרית ייחשב? – על החרדה מפני שופט עם "אג'נדה"

בהתחלה הסבירו לנו שמדובר ב-"הפיכה משטרית" בגלל "המכלול" (כלומר, מכלול החקיקה של הרפורמה המשפטית: רוב מיוחס לפסילת חוק; פסקת התגברות; שינוי עילת הסבירות; שינוי מעמד היועצים המשפטיים לממשלה; שינוי שיטת בחירת השופטים). המילה "המכלול" הייתה המילה שנאמרה הכי הרבה פעמים בדיונים הראשונים בוועדת החוקה, חוק ומשפט, אי אז בתחילת הליך החקיקה של הרפורמה.

טענת "המכלול" פשתה, בצורה זו או אחרת, בקרב קבוצות המתנגדים לרפורמה המשפטית באקדמיה ובתקשורת. כך, למשל, בתחילת ינואר הסביר משה גורלי, הכתב והפרשן המשפטי של עיתון "כלכליסט", כי "הרוב הקואליציוני שמוזן בשנאה יוקדת למערכת המשפט יבטיח ככל הנראה את הרוב הדרוש להעברת המכלול הזה שאין לטעות במשמעותו – הפיכת מערכת המשפט על פניה, כשהתוצאה היא הפיכה משטרית שבו למעשה נחלשת ואפילו נמחקת מערכת משפט עצמאית".

אלא שאחרי שהקואליציה הקפיאה את כל סוגיות הרפורמה מלבד תיקון אחד – שינוי שיטת בחירת השופטים – השתנה הטיעון לכך שגם אם הקואליציה רק "תשתלט" על בית המשפט העליון זו "הפיכה משטרית". פרופ' יניב רוזנאי, פרופסור למשפט חוקתי המתנגד לרפורמה, הסביר כי "לא מדובר בפשרה ולא מדובר ב-'ריכוך'" שכן "הכל זה הוועדה לבחירת שופטים" ולכן "זו בדיוק אותה הפיכה משטרית".

המטרה תמיד הייתה הוועדה לבחירת שופטים. הוועדה היא לא משהו קטן (תשאירו לנו ״רק״ את הוועדה) - הוועדה זה הכל. אין פה שום ״ריכוך״ או ״פשרה״. כל היתר זה מסך עשן. pic.twitter.com/Lcs6DGgxc6

— יניב רוזנאי Yaniv Roznai (@roznaiy) March 20, 2023

לאחר שמקדמי הרפורמה ריככו את השינוי בוועדה לבחירת שופטים כך שהקואליציה תוכל למנות לבדה רק שני שופטים לבית המשפט העליון בקדנציה אחת – כדי לתת מענה לחששות מתנגדי הרפורמה מפני "השתלטות" על בית המשפט וזאת מבלי לוותר על עליונות העיקרון הדמוקרטי בבחירת שופטים חוקתיים – השתנתה הטענה לכך שאפילו מינוי של שופט אחד(!) על ידי הקואליציה הוא "הפיכה משטרית". "הקואליציה לא תבחר לעצמה לבד אפילו לא שופט אחד", היה המסר שהעבירו המוחים נגד הרפורמה לנציגי האופוזיציה המצויים בהידברות בבית הנשיא

המחאה הערב במסר חד משמעתי לנושאים ונותנים בבית הנשיא בעניין הוועדה לבחירת שופטים: עיניים על הוועדה לבחירת שופטים; לא לפוליטיזציה של מערכת המשפט; הקואליציה לא תבחר לעצמה אפילו לא שופט אחד; נשיא בית המשפט העליון חייב להיות עצמאי. pic.twitter.com/a8mC7GJF4v

— יניב רוזנאי Yaniv Roznai (@roznaiy) April 1, 2023

ואחרי שהרפורמה המשפטית הוקפאה לחלוטין, השתנה הטענה כך שגם אם יהיה לקואליציה רוב בוועדה לבחירת שופטים בשיטה הנוכחית, יהיה בכך כדי לאיים על הדמוקרטיה. פרופ' רוזנאי הסביר כי "המפתח להשתלטות חוקתית זה בימ"ש והוועדה לבחירת שופטים" ולכן הבחירות הקרובות ללשכת עורכי הדין הן "קריטיות" ומי "שחשובה לו הדמוקרטיה הליברלית" חייב לבחור בעמית בכר (המועמד לראשות לשכת עורכי הדין התומך בעליונות היוריסטוקרטיה). כלומר, לשיטתו של רוזנאי, אם לראשות לשכת הדין ייבחר, חלילה, מועמד שישתף פעולה עם נציגי הקואליציה בוועדה לבחירת שופטים ובכך יקנה להם רוב – מדובר באיום על הדמוקרטיה הליברלית.

פרופ׳ ווצ׳יק סאדורסקי ⁦@WojSadurski⁩ הוא המומחה העולמי לקריסת הדמוקרטיה בפולין. והוא יודע שהמפתח להשתלטות חוקתית זה בימ״ש והוועדה לבחירת שופטים. ולכן הבחירות ללשכת עו״ד ביום ג׳ הן קריטיות. מי שחשובה לו הדמוקרטיה הליברלית חייב לבחור בעמית בכר ⁦@BecherAmit⁩
כיו״ר הלשכה. pic.twitter.com/9XAWF9m8qd

— יניב רוזנאי Yaniv Roznai (@roznaiy) June 17, 2023

אז מהי "ההפיכה המשטרית" האמיתית שמובילי ההתנגדות לרפורמה המשפטית חוששים ממנה? ובכן, התשובה היא שכל בחירה של שופט לבית המשפט העליון שתהיה מחוץ לשליטתם של הנשיאה אסתר חיות ותלמידי אהרן ברק בבית המשפט העליון – תיחשב להפיכה משטרית בעיני חסידי היוריסטוקרטיה. אנו שבים ולמדים אפוא כי הטענות נגד הרפורמה מעולם לא הגיעו ממקום מקצועי וניטרלי, אלא מפוזיציה פוליטית שיסודה בחרדה מאבדן כוח שלטוני. בשורה התחתונה, מתנגדי הרפורמה מתנגדים לכל הסדר שיביא לכך שהשופטים הבכירים המכהנים עתה בבית המשפט העליון לא ישלטו בהליך המינוי של יורשיהם. קרי, הכול זה שאלה של כוח ושל מי מחזיק בכוח. ומי שמחזיק בכוח מינוי השופטים לבית המשפט העליון, הוא זה שקובע מי מחליט בשיטת המשטר שלנו.

בשיטת המשטר שנוצרה בישראל בעשורים האחרונים, בית המשפט העליון הוא הגוף שמחזיק בכוח השלטוני האולטימטיבי. לא הכנסת, לא הממשלה, לא ראש הממשלה – בית המשפט העליון. מה שבית המשפט העליון מחליט, קודש הוא, ואוי ואבוי למי שמעז להעלות על דעתו לא לציית לפסיקותיו. לעומת זאת, לא לציית להחלטות ממשלה ולחוקי הכנסת, נחשב היום למשהו מובן מאליו.

ברם, המשכיות המפעל השלטוני שהקימו ברק ויורשיו, תלויה תלות הדוקה בזהות שופטי בית המשפט העליון. כלומר, מספיק שופט אחד "כופר" – שופט עם "אג'נדה" שימרוד באופן גלוי ובוטה בתיאולוגיה שמציבה את בית המשפט העליון בראש הפירמידה השלטונית – כדי לאיים על כל המפעל היוריסטוקרטי: שופט אחד שיאמר "עילת הסבירות הברקיסטית היא עיוות דמוקרטי עמוק" ויפעל לבטלה; שופט שיעז לקבוע תחומים בהם לבית המשפט העליון אין סמכות לדון; שופט שיכריז בקול רם וצלול שיש לפרש חוק בהתאם ללשונו ולכוונת המחוקק, ולא על פי "תכלית אובייקטיבית" שהמחוקק מעולם לא ביקש לקדם – שכן מדובר בגזל סמכות מהעם הריבון ובפגיעה בשלטון החוק ובהפרדת הרשויות; שופט שיקבע את מה שמובן מאליו בכל דמוקרטיה אחרת – שהיועץ המשפטי לממשלה אינו מוסמך לכפות את דעתו על הממשלה ובטח שאינו מוסמך לשלול ממנה ייצוג בערכאות; שופט שיפסוק באופן נחרץ וחד משמעי כי לבית המשפט העליון אסור לפסול חוקי יסוד או אפילו לדון בתוקפם משום שהדבר שם את שלטון השופטים באופן סופי ומוחלט מעל שלטון העם.

תומכי היוריסטוקרטיה חרדים חרדה איומה מפני האפשרות שייבחר שופט כזה. זו הסיבה לכך שהם מוכנים להתאבד מקצועית, פוליטית וציבורית כדי שלא ייבחר שופט עם "אג'נדה". זו הסיבה מדוע הם נכונים להפעיל כל כוח שהוא, מפגיעה בכלכלה, דרך פגיעה בביטחון ועד מרי אזרחי ואלימות פוליטית, כדי להשיג את רצונם. שכן, אם ייכנס שופט "כופר" אחד לבית המשפט העליון ויכריז "המלך הוא עירום", ארמון העריצות היוריסטוקרטית שבנו אהרן ברק ויורשיו, עלול לקרוס מעצמו.

עו"ד שמעון נטף הוא יועץ מקצועי ליושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, לשעבר עוזר משפטי בבית המשפט העליון