גלימת עורך דין   מקור: פיקסביי (אדוארד ליץ')

ארגון בשם "מאבק הגלימות" – גוף של עורכי דין פרטיים שהתאחדו לפעול כנגד הרפורמה המשפטית – פרסם לאחרונה באמצעי התקשורת מודעה מסיתה, שקרית וזדונית כנגד התיקון המוצע בוועדה לבחירת שופטים. "כשרק פוליטיקאים בוחרים שופטים – כל משפט מכור!" טוענת המודעה באותיות קידוש לבנה.

אם אנו מתייחסים לטיעון הזה מפריזמה של משפט חוקתי, הרי מדובר בשקר שהופרך שוב ושוב, ועדיין משפטנים שתומכים בדיקטטורה המשפטית, שבים ומעלים אותו. כידוע, ברוב המדינות הדמוקרטיות המתוקנות נבחרים רוב השופטים החוקתיים או כולם על ידי הפוליטיקאים. לא זאת בלבד, ברוב המדינות האלו, נבחרים השופטים על ידי הממשלה או רוב קואליציוני סטנדרטי. ברם, אם משפטן מכובד כמו פרופ' מרדכי קרמניצר טוען בנחרצות בטלוויזיה כי "אין שום מדינה דמוקרטית רצינית בעולם שקואליציה ממנה את השופטים!" מה לנו כי נלין על אזובי הקיר? (ראו חיים רמון, "לידיעת פרופ' מרדכי קרמניצר – על ביקורת שיפוטית, פסקת ההתגברות ומינוי שופטים חוקתיים במדינות דמוקרטיות").

אבל אם הפרסום לא שקרי מספיק גם כך, מופיעה בו קביעה נוספת כהאי לישנא: "במדינות דמוקרטיות לא נותנים לפוליטיקאים כוח בלתי מוגבל לבחור את השופטים שישפטו אותם" (כך נכתב במודעה שפורסמה בעיתונות. במודעה שפורסמה בטוויטר הופיעה קביעה קצת שונה "במדינות פרלמנטריות מתקדמות לא נותנים לפוליטקאים[!] כוח בלתי מוגבל לבחור את השופטים שישפטו אותם"). כלומר, אפשר להבין כי המודעה מדברת לא רק על בתי משפט חוקתיים אלא גם על בתי משפט שעוסקים במשפט מנהלי או פלילי. היות שהחברים בארגון "מאבק הגלימות" הם עורכי דין, חלקם ממשרדים מובילים, סביר להניח שאין מדובר פה בבורות נסלחת אלא בפרופגנדה שקרית מכוונת. זהו ניסיון מביש לסובב את הציבור בכחש כנראה על בסיס ההנחה שאף אחד לא יטרח להפריך את הכזבים שבמודעה.

הבה נבחן אפוא את דרכי בחירתם של שופטים שיכולים להידרש להפעיל סמכות שיפוט כלפי פוליטיקאים, בכמה דמוקרטיות מתוקנות.

בארצות הברית הנשיא בוחר והסנאט מאשר לא רק את השופטים לבית המשפט העליון אלא גם את השופטים לבתי המשפט הפדרליים לערעורים ולבתי המשפט הפדרליים המחוזיים. ואם זה לא מספיק גרוע, אז בבחירת שופטים לערכאות השיפוט העליונות בחמישים מדינות ארצות הברית, מקובלות אמנם שיטות שונות ומגוונות אולם בכולן נבחרי הציבור או האזרחים עצמם בוחרים את השופטים או מאשררים את הבחירה. אבל מה ארצות הברית מבינה בדמוקרטיה מהותית?

באוסטרליה חברי הממשלה בוחרים את השופטים לבית המשפט העליון, שמוסמך לא רק לפסוק בעניינים חוקתיים אלא גם לשמש כערכאת ערעור עליונה. היועץ המשפטי לממשלה באוסטרליה, שהוא חבר פרלמנט ושר בממשלה, הוא הגורם המרכזי במינוים של שופטים לבית המשפט העליון. אותו יועץ משפטי פוליטיקאי הוא הסמכות הקובעת גם במינוים של שופטים לבתי המשפט הפדרליים של אוסטרליה. אם חברי "מאבק הגלימות" חושבים שבחירת שופטים על ידי נבחרי ציבור מבטלת את עצמאות בתי המשפט, אז יועץ משפטי לממשלה שהוא נבחר ציבור, זה לבטח קץ הדמוקרטיה בעיניהם.

ביפן, הממשלה בוחרת את השופטים לבית המשפט העליון ששומע ערעורים עם תוקף חוקתי. אבל מכאן זה רק הולך ומדרדר כי היפנים המשוגעים האלו חושבים ששופטי בית המשפט העליון כפופים במישרין לשלטון העם ולכן הם התקינו מנגנון הדחה ישיר של שופטים דרך משאלי עם תקופתיים. עד עתה לא הודח אף שופט במשאלי עם אלו – מעניין איך זה לחיות במדינה בה העם רוחש אמון ליושבים בבית המשפט העליון.

בגרמניה, השופטים בבית המשפט הפדרלי לצדק, הערכאה האזרחית והפלילית העליונה בפדרציה, נבחרים על ידי ועדה לבחירת שופטים. הוועדה לבחירת שופטים בגרמניה מורכבת מ-32 חברים – 16 שרי משפטים מהמדינות המרכיבות את הפדרציה, ו-16 חברים שממנה הבונדסטאג, בית הנבחרים הגרמני. על פי רוב, הבונדסטאג ממנה נציגים מקרב חבריו לוועדה לבחירת שופטים. חבל שמשפטנים ישראלים לא הסבירו לעמיתיהם בגרמניה מה השיטה הראויה לבחירת שופטים במדינה דמוקרטית.

בשווייץ שני בתי הפרלמנט בוחרים את השופטים לא רק לבית המשפט העליון אלא גם לכל בתי המשפט הפליליים הפדרליים. הפרלמנט השווייצרי בוחר את השופטים מתוך רשימת מועמדים שמכינה עבורו ועדה לבחירת שופטים. כל חברי הוועדה לבחירת שופטים בשווייץ הם חברי פרלמנט. כנראה שחברי "מאבק הגלימות" טרם האירו את עיניו של הציבור השווייצרי כי "כשרק פוליטיקאים בוחרים שופטים – כל משפט מכור!"

יש עוד ועוד דוגמאות אבל מן הסתם הבנתם את העיקרון. ארגון "מאבק הגלימות" מפיץ תעמולה המבוססת על כזבים והולכת שולל. ושוב אנו למדים כי משפטנים שמתנגדים לרפורמה, לא יבחלו באף שקר או הונאה כדי להטעות את הציבור ולהכשיר את המשך שלטונה של העריצות המשפטית.

חיים רמון כיהן כחבר כנסת וכשר בממשלות ישראל

users: חיים רמון

תודה. אבל האם הכותב מתעלם באלגנטיות מניגוד העניינים של ראש הממשלה המתקשר באופן קריטי לעניין?
ההרגשה מעט מגמתית או מתחמקת כאשר עושים זאת.

אחת
האם זו לא השוואה זולה, ללא הצגה של כל האיזונים והבלמים במדינות אותן הצגת?

עוד בנושא

אולי יעניין אתכם

הנקראים ביותר

המלצת העורכים

החדשים ביותר