מתחם הסבירות של הדיקטטורה המשפטית

לקראת הדיון בבג"ץ בעתירה נגד מינויו של אריה דרעי לשר, פורסם כי היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה תתנגד למינוי. הטענה המשפטית של בהרב-מיארה היא שלנוכח הרשעתו האחרונה של דרעי, המינוי אינו מצוי במתחם הסבירות.

במסגרת ההפיכה המשטרית שהוביל, יצר השופט אהרן ברק את "מתחם הסבירות" על פיו לא רק החלטה מנהלית שהיא בלתי סבירה באופן קיצוני תיפסל – זו הייתה עילת חוסר הסבירות הקיצוני המקובלת בבית המשפט העליון לפני תקופתו – אלא גם כל החלטה מנהלית שהשופטים סבורים שהיא לא אחת מההחלטות הסבירות לפי שיקול דעתם. כלומר, ברק הפקיע את שיקול הדעת שניתן בדין לנבחרי הציבור והעביר אותו לשופטים.

היועצת המשפטית לממשלה קבעה כי ההחלטה למנות את דרעי לשר היא לא החלטה סבירה לדעתה (ללא שיש שום בסיס חוקי לקביעה זו) וזאת למרות שראש הממשלה, שהוא הגורם המוסמך בחוק יסוד: הממשלה להרכיב ממשלה, מינה על פי שיקול דעתו את דרעי לכהונת שר. גם רוב חברי הכנסת הביעו את אמונם בממשלה ובשיקול הדעת שהנחה את ראש הממשלה בהרכבתה.

בנוסף, קרוב ל-400 אלף אזרחים הצביעו בעד ש"ס בהנהגת דרעי כדי שיהיה שר בממשלה. כל מפלגות הקואליציה בחרו לשבת עם דרעי בממשלה, והחלטה זו הייתה נהירה לבוחריהם עוד לפני הבחירות. בני גנץ שהציג את עצמו בתור מועמד לראשות הממשלה, הודיע שיקים ממשלה עם ש"ס ובקמפיין הבחירות שלו הופיעה תמונתו של דרעי כחלק מממשלתו העתידית. לפני הבחירות אפילו יאיר לפיד סירב לפסול את מועמדותו של דרעי לכהן כשר בממשלתו.

ראש הממשלה, הכנסת, מפלגות גוש הימין-חרדים וראשי שתי המפלגות הגדולות ביותר בגוש השינוי שקלו בדעתם והגיעו למסקנה כי המינוי של דרעי הוא סביר בעיניהם – וזאת אחרי הרשעתו בעסקת טיעון. על אף כל זאת, בהרב-מיארה העזה לקבוע, ברוב חוצפתה, כי השקפת עולמה מאיינת את ההכרעה הדמוקרטית של מיליוני מצביעים.

יש לשוב ולהזכיר כי הכנסת מעולם לא קבעה בחוק ששיקול הדעת הסובייקטיבי של היועצים המשפטיים לממשלה עולה על שיקול הדעת המוסמך של ראש הממשלה. מה שאנו רואים עתה הוא ביטוי מובהק נוסף של הדיקטטורה המשפטית שבזה לא רק להוראה מפורשת בחוק יסוד אלא גם להכרעת העם הריבון שהתקבלה אך לפני חודשיים.

חיים רמון כיהן כחבר כנסת וכשר בממשלות ישראל