בין "האסירים האמיתיים" ל-"שקט תעשייתי" – על הבעיות העיקריות בשב"ס

בריחת ששת המחבלים מכלא גלבוע הפנתה את תשומת הלב הציבורית לא רק לכשלים הארגוניים במתקן בגלבוע אלא גם לכשלים מבניים בשירות בתי הסוהר (שב"ס). אצבעות מאשימות הופנו כלפי המפקדים והסוהרים בבית הסוהר גלבוע, כלפי נציבת בתי הכלא רב-גונדר קטי פרי ואף כלפי הממשלות הקודמות שלכאורה מינו מינויים פוליטיים בשב"ס.

ברם, הכשלים שנחשפו בתקשורת בעקבות הבריחה הן רק קצה הקרחון ולא משקפים את הבעיות העמוקות בארגון. עם כל הכבוד לפרשנים הנכבדים, מי שמכיר את המצב מבפנים יודע שהבעיות העיקריות בשב"ס הן תרבות השתיקה וההשתקה הרווחת בו ומצבם העגום של סוהרי הביטחון.

אנשי שב"ס נוהגים שלא לדבר על כשלי הארגון משום שהם פועלים בתרבות ארגונית שמכוונת למנוע דיון פנימי וחיצוני. רבים מהמשרתים בשב"ס שמכירים את הכשלים מבפנים, נאלצים לשתוק כדי לא לסכן את משרתם. בין 2016 לבין 2018 עשיתי תקופת שירות קצרה בשב"ס במגזר הביטחוני של הארגון, ובמאמר זה אני רוצה לחשוף כמה מהבעיות המעיקות על הארגון ולהיות לפה לסוהרי הביטחון, המתמודדים מדי יום ביומו לא רק עם אסירים שרבים מהם מסוכנים, אלא גם עם תנאי שירות גרועים במיוחד.

היחס בין סוהרים לאסירים במתקני שב"ס

יש הטוענים, על בסיס מצבת כוח האדם של שב"ס, כי הארגון משקיע את עיקר כספו בסוהרים. כך, למשל, זמן קצר לפני בריחת האסירים מכלא גלבוע, כתב העיתונאי אבי בר-אלי כי היחס בין סוהרים לאסירים בישראל עומד על שני אסירים לכל סוהר והוסיף כי מדובר ביחס "שהוא הגבוה בעולם" ("דה מרקר", 22.07)

אולם, כאשר מדברים על שב"ס יש להבחין בין סוהרי הביטחון לבין המגזר המנהלי. בנוסף, יש בשב"ס גם מגזר מבצעי ובו יחידות מיוחדות, כמו יחידת "נחשון" שמלווה אסירים למשפט, ויחידת "מצדה", הקומנדו של שב"ס. בר-אלי לא באמת טרח לחפש הנתון של מספר הסוהרים בשב"ס ביחס למספר האסירים והעצירים, ולבטח לא את הנתון החשוב אף יותר של מספר הסוהרים במשמרת ביחס למספר האסירים והעצירים, אלא התבסס על נתוני כוח האדם הכלליים של שב"ס, הכוללים גם את היחידות המנהליות ואת היחידות המבצעיות בנוסף ליחידות הביטחוניות.

אכן, במקומות מסוימים בשב"ס יש עודפי כוח אדם או כוח אדם לא נחוץ. כך, למשל, יחידת "מצדה" אינה חיונית במיוחד ועצם קיומה הוא יותר עניין של יוקרה שנובע מתרבות האדרת יחידות הקומנדו בישראל. הכשרת הימ"מ או סיירת מטכ"ל לפריצה לתאי כלא – משימה שאינה שונה באופן מהותי מתחומי הכשרתן – הייתה מאפשרת להן למלא את תפקידיה של "מצדה" ובכך לחסוך את הכסף הרב ששב"ס מוציא על יחידה זאת.

על כל פנים, מספר הסוהרים הביטחוניים הוא עקב אכילס של השב"ס ונמצא בחסר מתמיד וזאת עוד לאחר שבשנים האחרונות הופחת מספר האסירים בעקבות פסק הדין בעניין האגודה לזכויות האזרח בישראל (בג"צ 1892/14) שקבע שיש להגדיל את שטח המחיה שמקבל כל אסיר (בפסיקה נקבע שתוך 9 חודשים מיום מתן פסק הדין, שטח המחיה המינימלי של כל אסיר ועציר יועמד על 3 מטרים רבועים ללא שטח השירותים והמקלחת ושתוך 18 חודשים מיום מתן פסק הדין, שטח המחיה המינימלי לכל אסיר ועציר יועמד על 4 מטרים רבועים ללא שירותים ומקלחת). המדינה שהתקשתה לעמוד בתנאי הפסיקה, נאלצה לשחרר אסירים מה שאפשר לשב"ס לשפר במקצת את יחס הסוהרים-אסריים במשמרת. כך, למשל, בבית הסוהר איילון, השתפר היחס של 12 אסירים לכל סוהר במשמרת ליחס של 10 אסירים לכל סוהר במשמרת. בכלא מעשיהו השתפר היחס של 30-26 אסירים לכל סוהר במשמרת ליחס של כ-20 אסירים לכל סוהר במשמרת.

יתר על כן, הסוהרים הביטחוניים הנמצאים במשמרת נצרכים ללוות אסירים לבדיקות ולטיפולים רפואיים בבתי חולים או במתקן הפסיכיאטרי ולאבטחם שם. הנוהל קובע ששלושה סוהרים צריכים לשמור על כל אסיר שנמצא בטיפול רפואי. הסוהרים המלווים נגרעים ממצבת המשמרת ומגבירים עוד יותר את הנטל הכבד המוטל על הסוהרים שנותרו בבית הסוהר. לשם השוואה, במשטרה מקצים, בדרך כלל, שוטר אחד בלבד לכל עציר שמאושפז בבית חולים.

חשוב להבין שהיחס הנמוך של סוהרים לאסירים הוא מתכון לאסון. גם בזמן שגרה, הסוהרים יכולים לטפל רק באופן מוגבל ביותר במשברים המתרחשים לפרקים בבתי הסוהר.

בית סוהר איילון

"האסירים האמיתיים"

על-פי המידע שנחשף לציבור, אחד מהכשלים שאפשרו את בריחת ששת האסירים מכלא גלבוע היה הירדמותה של סוהרת במהלך המשמרת שלה במגדל השמירה. בהקשר זה ראוי לציין, כי על-פי הפקודות יש לסוהרים ארבע שעות של מנוחה (שינה) במשמרת הנמשכת בין 24 ל-26 שעות. בדרך כלל, גם את ארבע שעות המנוחה הסוהרים לא מקבלים במלואן. אמנם, היתפסות בשינה בעמדה, דינה פיטורים, אך כשהעייפות גוברת, לעיתים סוהרים לא מצליחים להימנע מלהירדם, כפי שכנראה אפשר היה לראות באירוע הבריחה.

סוהרי הביטחון עובדים במשמרות אך בגלל שעות העבודה הארוכות שלהם (3-2 משמרות בשבוע שכל אחת נמשכת 26-25 שעות, לא כולל עיכובים, אימונים, והקפצות) ובגלל היחס שהם מקבלים מהמערכת, ממפקדיהם, ובעקבות כך גם מהאסירים; האסירים נוהגים לקרוא לסוהרים, "האסירים האמיתיים".

תנאי השירות הגרועים של סוהרי הביטחון מביאים לתחלופה רבה בקרבם. כך, למשל, שנתיים אחרי גיוסה של הפלוגה שהוכשרתי במסגרתה, לפי ידיעתי 80 אחוזים או יותר מן המסיימים את הקורס, ואני בתוכם, כבר לא היו בשירות. מובן מאליו שהתחלופה הרבה גורמת לבזבוז כספים אדיר.

"שקט תעשייתי"

הגישה הארגונית היסודית של שב"ס היא השגת "שקט תעשייתי" בכל מחיר. שב"ס משתדל לתת לכל האסירים – ולא רק לאסירים הביטחוניים – תנאי כליאה נוחים במיוחד, וזאת כדי שלא תהיינה בריחות ומהומות. התנאים הנוחים הניתנים לאסירים כוללים גישה מתירנית כלפי השימוש בטלפונים, זמני חצר מרובים, ומגוון אדיר של מוצרים בקנטינה, ממגוון נרחב של מוצרי מזון ועד אמצעי אלקטרוניקה (יש לציין כי התנאים הניתנים לאסירים נבדלים בין מתקן כליאה אחד למשנהו ומשתנים מדי פעם).

אבל גישת השקט התעשייתי של שב"ס לא מתמצה רק בתנאים נוחים לאסירים אלא גם באה לידי ביטוי בהפקרת סוהרי הביטחון להתעמרות האסירים, העיקר ששביעות רצונם של האחרונים תישמר. לפיכך, דו"חות ותלונות של סוהרים על התנהגות פסולה של אסירים זוכים בדרך כלל להתעלמות רבתי. פרשת הסוהרות המוטרדות מכלא גלבוע היא המקרה היוצא מן הכלל בו תלונות של סוהרים על התנהגות אסירים זכו לפרסום. כזכור, העיתונאי לירן לוי חשף שאסיר ביטחוני עשה מעשים מגונים בסוהרות. לא זאת בלבד, קצין המודיעין בכלא ביקש לשבץ את הסוהרות באגף הביטחוני בהתאם לבקשות של אותו אסיר "בתמורה לשקט תעשייתי". הסוהרות התלוננו על התנהלות האסיר אבל זכו ליחס מביש ממפקדיהן. כשאחת הסוהרות הצליחה להשיג שיחה עם מפקד מחוז צפון בשב"ס, הלה אמר לה: "איך שאת נראית ומה שאת משדרת – לא טוב ולא מתאים לשירות בתי הסוהר" ("כאן", 24.12.2018).

מפקדים בשב"ס משתדלים להימנע ככל הניתן מענישת אסירים, גם כאשר מדובר באסירים אלימים או באסירים שאיימו על חיי סוהרים. התנהלות זו נובעת, בין היתר, מכך שרבים מהמפקדים של מתקני הכליאה והמעצר, לא הגיעו מקרב המגזר הבטחוני בשב"ס אלא מהמגזר המנהלי בארגון, מהפרקליטות או מהצבא. כך, למשל, קטי פרי וגם עפרה קלינגר, קודמתה בתפקיד, הגיעו מהמגזר המנהלי. אגב, סוהרים עמם דיברתי לאחרונה, היו בתמימות דעים, כי זה כלל לא משנה מיהו האדם המכהן כנציב, שכן להתחלפות נציבי השב"ס אין כל השפעה על המצב במתקני הכליאה.

חשוב להבין, הכשלים שנחשפו בבריחה מכלא גלבוע, הכשלים שציינתי במאמר וכשלים רבים נוספים הם אשמת כל נציבי שב"ס בשנים האחרונות. הבעיות בארגון הן סבוכות ולא את כולן אפשר לתקן על ידי תוספת תקציב ותקנים. נדרשת רפורמה כוללת בשב"ס ובעיקר בתרבות הארגונית שלו. אין אלא לקוות שבריחתם של ששת האסירים הביטחוניים מכלא גלבוע, לא תתמצה בהאשמת הש"ג ותביא לתיקונים הכה נחוצים בשירות בתי הסוהר.

הכותב שירת בשב"ס בין השנים 2016 ל-2018 וממשיך לעקוב אחר המתרחש בארגון

חגי אולשניצקי מחזיק בתואר שני בהיסטוריה כללית ובתואר שני בלימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה וכיום הוא כותב עבודת דוקטור בחוג ללימודים קלאסיים באוניברסיטת בר אילן