אם זה לא שבור, אל תתקן את זה – על הממשלה החדשה ותאגיד השידור

בתמונה קטע מהצילומים של הסדרה "מנאייכ"

הנדון: האיומים על סגירת התאגיד.

גילוי נאות: אני כותב את הסדרה מנאייכ המשודרת בתאגיד.

גילוי נאות נוסף: הצבעתי ליכוד ואני תומך בממשלה.

הבטחה: להביע דעה נקייה (ככל הניתן) בסוגייה על אף שני הסעיפים דלעיל.

אז ככה. בשנת 2015 עבדתי בקריאייטיב של קמפיין הליכוד. אחד מההישגים שבהם התהדרה המפלגה ושדחפנו לכל ברושורה, היה הקמת תאגיד השידור הישראלי (התאגיד הוקם בשנת 2015 והחל לשדר בשנת 2017).

כזכור, לפני התאגיד הייתה רשות השידור, גוף בזבזני ומסורבל עם מיסים מיוחדים משלו (אגרת הטלוויזיה ואגרת הרדיו). בשנותיה האחרונות לא הצליחה רשות השידור לייצר שום תוכן משמעותי ואף עברה על החוק בכל מה שקשור לשיעור השקעה בהפקות מקור. ואז באה ממשלת הליכוד והרימה מוצר שעולה לציבור פחות ומייצר הרבה יותר. אז איך תוך שנים ספורות מהקמת התאגיד, ולמרות ההצלחה הלא מבוטלת שלו, הוא הפך מהישג להתגאות בו בקמפיין בחירות לגוף שחייבים לסגור?

בואו ניקח צעד אחורה.

אני שייך לימין הכלכלי וחושב שהמדינה צריכה להתערב באופן מינימלי במשק ובחברה. כמובן, דברים אלו יפים גם לשירותים הממומנים על ידי המדינה. אז מה כן צריך לממן? רק שירותים שמקבלים החלטה שהם אינטרס לאומי ושבלי מימון ממשלתי הם לא ישרדו.

אני סבור שקיום של תרבות פופולרית בשפה העברית זה אינטרס לאומי מובהק. במדינת ישראל אין באמת אפשרות לייצר סדרות בעברית בהסתמך רק על השוק המקומי הזעיר. אפילו עם ההפקות של התאגיד ועם החובה הרגולטורית להפקות מקור בערוצי הטלוויזיה המסחריים זו משימה כמעט בלתי אפשרית מבחינה כלכלית להרים סדרה נורמלית בישראל בלי סיוע של מימון מחו"ל.

"אבל פאודה, טהרן ושטיסל מוכיחות שזה כן כלכלי!". חברים, אי אפשר לבנות תעשיית טלוויזיה על (אולי) סדרה אחת בשנה שמצליחה לייצר רווחים בגלל הפצה מוצלחת מחוץ לישראל. בלי המימון של התאגיד אני מעריך שתעשיית הטלוויזיה הישראלית תצמצם כמעט בחצי. יהיה פחות כסף, יהיו פחות הפקות, אנשי מקצוע מהתחום יעברו לתחומים אחרים והתעשייה אולי לא תקרוס אבל תתנוון לבטח.

למה מימון ציבורי של תרבות ובידור בעברית זה אינטרס לאומי לדעתי? אם לא נממן תרבות ובידור בעברית באמצעות מימון ציבורי, בסופו של דבר כמעט כל התוכן הטלוויזיוני שאנחנו והילדים שלנו נצרוך לא יהיה מכאן ולא יהיה בעברית (לתעשיית הטלוויזיה אין הגנה מתחרות כפי שיש לחקלאות וטוב שכך – דמיינו עולם עם 400 אחוזי מס על נטפליקס). כבר כיום יש המתלוננים על כך שמנהגי האלווין (Halloween) וכריסטמס נכנסו לחיינו בגלל ההשפעה התרבותית מהניכר – אז צמצום של תעשיית הבידור בעברית רק יגביר את המגמה כי השוק יעבור להתבסס באופן כמעט בלעדי על תוכן זר.

הרבה תחומים במדינת ישראל לא היו שורדים כפי שהם לאורך זמן אם לא היו מחליטים שהם אינטרס לאומי ונותנים להם תמיכה ממשלתית או הגנה ממשלתית או שניהם: חקלאות, לימוד תורה, אקדמיה, תחבורה ציבורית וכיוצא באלה.

עיון בפרטים ראשוניים שפורסמו מתוך התוכנית של שר התקשורת שלמה קרעי מעלה שהוא מבין את המצב לאשורו ומעוניין להמשיך ולממן "סוגה עילית" בכספים ממשלתיים, אבל לשנות את שיטת המימון. חטיבת התוכן והדיגיטל של התאגיד תיסגר ובמקומה תוקם ועדה במשרד התקשורת שתוציא מכרזים פתוחים עליהם יוכלו להתחרות הערוצים הקיימים, בתי הפקה וערוצים חדשים שאולי ייפתחו בהמשך (קרעי מתכנן להסיר חסמים בשוק התקשורת וזהו צעד מבורך שיהפוך הקמת ערוצים נוספים לקלה יותר).

אז מה הבעיה?

דבר ראשון, If it ain't broke – don't fix it. אני לא חושב שתאגיד השידור הציבורי כפי שהוא היום הוא בגדר בעיה שצריך לתקן. התאגיד מתנהל באופן יעיל, התפוקות שלו מוצלחות גם מבחינה אמנותית וגם מבחינת פופולריות (בעיקר בדיגיטל).

שנית, לצד "ההוצאה המיותרת" הזו על שידור ציבורי יש עוד המון "הוצאות מיותרות" אחרות במדינת ישראל, גבוהות בהרבה, וחלקן פוגעות באופן משמעותי בכלכלה או תורמות לעליית יוקר המחייה של האזרחים. אז למה דווקא התאגיד סומן כמשהו שחשוב "לטפל בו"?

אפשר לדון בשלל סוגיות הקשורות במודל של התאגיד: האם צריך חדשות במימון ממשלתי? האם הגיוני שבמדינה דמוקרטית יש מונופול ממשלתי (וצבאי!) על שידורי רדיו ארצי? האם יש כשל שוק שמחייב מעורבות ממשלתית בתחום הפודקאסטים?

אבל לסגור את התאגיד או את חטיבת התוכן שלו?

עד שיש שירות ציבורי שאשכרה עושה את העבודה שלו כמו שצריך, אז למה לסגור אותו? לפחות תחכו כמה שנים עד שהוא יסתאב כמו כל מערכת ממשלתית גדולה ויהפוך לרשות השידור 2.

גם מנגנון חלוקת הכספים החדש שמציע קרעי מעורר בי חששות מסוימים. אני חש שמנגנון כזה עלול לקרב את מקבלי ההחלטות בענייני התוכן לדרג הפוליטי וכך להגדיל את המעורבות הממשלתית בשוק הטלוויזיוני, למרבה האירוניה. אני גם לא לגמרי מבין עדיין איך שינוי מודל התקצוב ימנע את המשך זרימת הכסף הציבורי לכיסם של בעלי ההון המחזיקים בערוצים קיימים. אני גם חושב, וזאת על בסיס היכרות אינטימית, שמנגנון הסינון בתאגיד פועל בצורה מאוד יעילה והגונה, ולכן אפשר רק לקלקל את מה שלא דורש תיקון. הוועדה שמציע השר קרעי, מזכירה לי את קרנות הקולנוע שלדעתי חירבו את תעשיית הקולנוע הישראלית על חשבון משלם המיסים.

אז מדוע בכל זאת מתעסקים עם התאגיד? כי אפשר.

אני מבטיח לכם שאם היו אלף עובדי תאגיד שמתפקדים לליכוד ושמצביעים בפריימריז – הנושא בכלל לא היה עולה לדיון. ואם לתאגיד הייתה יד על השאלטר של שירות חיוני כלשהו, אז אף פוליטיקאי לא היה חושב להתעסק איתו.

אבל יש עוד דרך להסתכל על הנושא. אם הציבור הרחב שמצביע לליכוד היה מרגיש שהתאגיד משדר דברים שמייצגים אותו או שחשובים לו באמת – גם אז אף נבחר ציבור מטעם הליכוד לא היה שוקל לסגור אותו. אבל כנראה שבקרב חלק גדול מהאוכלוסייה בישראל יש תחושה – ועזבו אם זו תחושה מוצדקת או לא – שהתאגיד הוא גוף מזיק או סתם מיותר. וזה הציבור שמעניין את מקבלי ההחלטות כי הם פוליטיקאים וככה פועל העולם.

בכל מקרה – זכותה של ממשלה להחליט לסגור את השידור הציבורי או חלקים ממנו. זה שממשלה מחליטה לא להיות מעורבת במשהו לא יכול להיות "פגיעה בחופש הביטוי", קל וחומר "קץ הדמוקרטיה".

רועי עידן הוא יוצר, תסריטאי, מגיש ואיש קריאייטיב, זוכה פרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה