"אם אלה אנחנו" מאת בקי אלברטלי ואדם סילברה

ספרם המשותף של בקי אלברטלי ואדם סילברה עוסק ברומן קיץ הנרקם בין שני נערים שנפגשים במקרה בסניף דואר. זה מה שידעתי על הספר הזה כשהתחלתי לקרוא ובהתאם ציפיתי לרומן נעורים קליל וחביב. אולם, הספר הפתיע אותי לטובה ועלה על כל ציפיותי.

זהו רומן הנעורים החד-מיני הראשון שהזדמן לי לקרוא ושמחתי לגלות שהטקסט עוסק במנעד רחב של סוגיות שאופייניות ליחסים הומוסקסואליים – כולל סוגיות אזוטריות למדי – ועושה זאת באלגנטיות, בישירות ובהומור: "אני קונה לי כרטיס עם נקודות משחק והוא קונה אחד לעצמו. הייתי קונה גם את שלו אבל, אתם יודעים. אולי ממילא עדיף לבסס ענייני כספים כבר מההתחלה. במערכת יחסים הטרוסקסואלית די ברור ממי מצפים להיות הג'נטלמן.... מהג'נטלמן. המצב קצת מתערפל כשיש שני ג'נטלמנים".

התנופה בה הספר כתוב היא יוצאת דופן. הרומן מורכב מכמה חלקים כאשר החלק הראשון עוסק במפגש האקראי בין השניים בסניף דואר בניו יורק – מפגש שמסתיים בפתאומיות וללא שהחליפו כל פרטים ביניהם. היות שהחלק הראשון טומן בחובו את האפשרות שהשניים לא יתאחדו, הנחתי שהמתח ההולך ונבנה לקראת פגישתם הוא שמקנה לחלק זה את התנופה. אולם כאשר המשכתי אל החלק השני שעוסק בקשר המתהווה ביניהם, גיליתי להפתעתי כי תנופת הכתיבה רק ממשיכה וצוברת תאוצה. סקרנותי לא פחתה עד שסיימתי את הספר כולו. אין הרבה רומנים שאני יכולה לומר זאת עליהם.

שני גיבורי הרומן, בן וארתור, הם דמויות מקוריות אך גם אותנטיות להפליא. המחברים לא כתבו את שני הנערים כקלישאה של גיל ההתבגרות אלא כשני צעירים החווים התבגרות אמיתית – ביחד ולחוד. ארתור מגיע לניו יורק לקיץ לתקופת התמחות במשרד עורכי הדין של אימו ואילו בן נולד וחי בניו יורק כל חייו. ארתור יצא זה עתה מן הארון בפני חבריו הטובים ביותר ואין לו ניסיון במערכת יחסים הומוסקסואלית ואילו בן יצא זה עתה מזוגיות רצינית. ארתור פתוח, נותן את כל כולו ונוטה להגזים ובן עצור, חושש, וסובל מכאבי הפרידה מבן זוגו הקודם. ארתור תמיד מגיע בזמן ובן לעולם לא.

מערכת היחסים הקצרה בין השניים נעה בין עומק רגשי מפתיע לבין עוצמתה של אהבה ראשונה: "כשהשיר נגמר, אני כבר מוכן להתנצל. אבל ארתור לוקח את הטלפון שלי ומחפש גרסת כיסוי ל'רק אנחנו' מתוך 'אוון הנסן היקר', והוא מתקרב אלי תוך כדי שהוא שר את המילים 'אז אם אלה אנחנו, אם אלה אנחנו ורק אנחנו'. השיר הזה כל כך יפה. מה התחושה כשרוצה אתכם מישהו בזכות מי שאתם" [ההדגשות במקור, ד. ש.]. אך מעל הקשר מרחפת כל העת חרב הפרידה. ארתור הגיע לניו יורק לקיץ אחד בלבד ולמרות שעוצמת האהבה מרמזת שהכול אפשרי, המציאות נמצאת תמיד ברקע והסוף הבלתי נמנע הולך ומתקרב.

למרות המורכבות המפתיעה של הספר, הכתיבה מצחיקה מאוד ושני הגיבורים מתאפיינים בהומור עצמי מפותח: "תפסיק. לדבר. ארתור. זה כאילו הפה שלי והמוח שלי בכלל לא מכירים אחד את השני. הם אפילו לא באותו מישור של מציאות. הפה שלי הוא הבחור בסרט האימה ששם יד על הדלת. המוח הוא הבחור על הספה שצורח 'אל תפתח אותה.'" [ההדגשות במקור, ד. ש.]. נקודה אחת בכל זאת הפריעה לי בספר – החברים של ארתור ובן הן דמויות קלישאתיות והקטעים בהשתתפותם הרגישו מאולצים ולא אותנטיים. ליקוי זה בלט במיוחד לנוכח הכתיבה המשובחת של שתי הדמויות הראשיות. פרט לכך, מדובר בספר נפלא ומומלץ לבני הנעורים, אך גם מבוגרים ייהנו.

אם אלה אנחנו / בקי אלברטלי ואדם סילברה
תרגום מאנגלית: גיא הרלינג
כתר, 2022
384 עמודים

דניאלה ש. היא מבקרת הספרים של אתר דיומא