פֶּרֶק מִסֵּפֶר – "אחות חורגת" מאת ג'ניפר דונלי

פרק רביעי

"השעיני את כל המשקל על העקב. זה יקל את הכאב," יעצה מאמאן. "בואי. מהרי."

היא צבטה את לחייה החיוורות של איזבל כדי להזרים דם אליהן, ויחד הן המשיכו להתקדם במסדרון.

הנסיך, הדוכס הגדול והחיילים שליוו אותם המתינו לה כולם במבואה. איזבל ידעה שאסור לה להיכשל כפי שנכשלה אחותה. טבי הצליחה להונות את כולם בתחילה, אך כשיצאה מהבית אל כרכרתו של הנסיך, הדימום מעקבהּ התחזק מאוד, והיא הותירה טביעות רגל מדממות על הקרקע. בכל ההתרגשות איש לא הבחין בעקבות המדממים על הקרקע, אך כשטבי התקרבה לכרכרה, התעופפה יונה לבנה מעץ התרזה. היא נחתה על כתפו של הנסיך והחלה לשורר.

דם על הקרקע! דם על הנעל!

הנערה מתחזה, נוכלת בת בלייעל.

הנסיך החוויר למראה כל הדם. הדוכס הגדול — איש גבוה, דקיק וזאבי למראה — קָצף כל כך כשגילה שהונוּ את שליטו. הוא דרש שמאמאן תחזיר את נעל הזכוכית, אך מאמאן סירבה. היא התעקשה שגם איזבל זכאית למדוד את הנעל, שכן הנסיך הכריז שכל עלמה בממלכה זכאית לכך.

"האם את מוכנה?" לחשה מאמאן לאיזבל כשהתקרבו כעת למבואה.

איזבל הינהנה ואז יצאה מהמסדרון כדי לקבל את פני הנסיך. היא ראתה אותו בחטף בנשף, אך רק מרחוק, וכשהגיע אל האחוזה הכניסה אותה אמה במהירות למטבח.

כעת, בעומדה מולו, היא ראתה שעיניו תכולות כשמי הרקיע ביום קיץ וששערו הבהיר – ארוך ופזור וגולש על כתפיו – שזור זהב טהור. הוא היה גבוה ורחב כתפיים. עורו הסמוק קרן בריאות.

כשהביטה בו שכחה איזבל את פצעה, את כאבה ואפילו את שמה. היא נאלמה דום. עד כדי כך היה יפה תואר.

גם הנסיך שתק. הוא הביט באיזבל בריכוז רב, עיניו בוחנות כל זווית וכל קימור בפניה.

"הו, הרואים אתם? הוא מזהה את אהובתו!" הָמתה מאמאן בסיפוק.

איזבל התכווצה לשמע השקר. כל הנוכחים בנשף עטו מסכות שכיסו את המחצית העליונה של פניהם. היא ידעה מה הנסיך עושה — הוא סקר את קימור שפתיה, את קו הלסת שלה ואת עיקול סנטרה בניסיון לזהות בה את הנערה שבה התאהב.

אך הנערה הזאת לא היתה שם.

אחות חורגת / ג'ניפר דונלי
כנרת זמורה דביר, 2022
תרגום מאנגלית: חמוטל ילין
352 עמודים

ג'ניפר דונלי היא סופרת אמריקאית. היא כותבת בעיקר בסוגת צעירים-מבוגרים ובסוגת הרומן ההיסטורי