דְּיוֹמָא
אפליקציות שונות   מקור: פיקסביי (ג'ראלט)

שני משברים פקדו, ועדיין פוקדים, את החברה האנושית. שניהם מתרחשים במקביל אבל הדיון בהם מתנהל בנפרד. האחד הוא משבר פוליטי שביטוייו הם קיטוב ושיח אלים. השני הוא משבר פסיכולוגי שמתבטא בעלייה חדה ברמת הדיכאון והחרדה. מיכה גודמן קושר את שניהם בגורם אחד – המהפכה הדיגיטלית, וביתר דיוק פלישת הטלפונים החכמים החל מ-2011.

הרשתות החברתיות, והאינטרנט בכלל, פתחו שפע של אפשרויות לידע ולחיבור בין אנשים. למרות היבטים חיוביים רבים של הכלים הדיגיטליים, בפועל כקולקטיב איבדנו שליטה. גודמן תולה זאת במה שהוא מכנה "תעשיית תשומת הלב". אם נתמקד בפייסבוק כדוגמא, "אנחנו לא מקבלים מוצר, אלא נותנים מוצר [...] אנחנו המוצר. העיניים שלנו, תשומת הלב העירנית שלו". כדי למשוך את תשומת הלב של המשתמשים, פייסבוק מפעילה אלגוריתם שלומד אותם, ומספק להם את מה שהם מבקשים. וכך מי שמצטייר כליברל יקבל אל הפיד שלו קישורים לדעות ליברליות ומי שנראה לאלגוריתם כשמרן יקבל דעות שמתאימות לשלו. כל צד יוזן ללא הרף בחיזוקים לדעתו, ללא איזון באמצעות עמדות אחרות, והתוצאה היא קיטוב הולך ומעמיק. כעס ויראלי יותר מאמפתיה, פייק ניוז בדרך כלל מסעיר יותר מן המציאות – וכדי להשתלט על תשומת לבם של המשתמשים יסופקו להם כעס והונאה במידות הולכות וגדלות. מכאן השיח האלים.

המשבר הפסיכולוגי נובע מגורמים רבים, וגודמן מרחיב לגביהם. אולי המשמעותי שבהם הוא התסכול הנובע דווקא מן השפע המוצע לכאורה לבחירה. אדם המשוטט ברשתות החברתיות מודע במידה מוגברת למה שיש לאחרים ומודע מאוד גם לריבוי האפשרויות. ההשוואה המתמדת לאנשים אחרים ולגרסאות אפשריות אחרות של עצמו, יוצרת אדם שאינו שמח בחלקו ואינו מאושר. נהוג להתייחס לחרדת ההחמצה אבל ההחמצה האמיתית היא של האירועים שאנחנו כן משתתפים בהם, כי אנחנו מוטרדים מן האפשרויות המקבילות שהחמצנו כשבחרנו באפשרות יחידה.

האם אפשר להפוך את המגמה? גודמן משווה את המהפכה הדיגיטלית למהפכה התעשייתית. אין ספק שזו הביאה איתה יתרונות יקרי ערך אבל היא גם המיטה אסון חברתי שהתבטא בשעות עבודה ארוכות, בשכר נצלני, בעבודת ילדים ועוד. בתהליך מתמשך החברות המערבות תיקנו את העוולות ההומניות, ועצרו את ההידרדרות. שילוב של שלושה אמצעים יכול לתקן את הנזקים שגרמה המהפכה הדיגיטלית: רגולציה, תרבות וטכנולוגיה נגדית. רגולציה תרסן את הספקים. תרבות תפתח ותעצים הרגלים בריאים יותר כמו הטעמת קודי התנהגות שיאפשרו שיח אנושי ושחרור מהתמכרות (זה בסדר לענות על מייל אחרי שעות ולא אחרי דקות; זה לא מנומס להתייחס לכל הודעה שקופצת בטלפון בזמן שיחה עם אדם אחר). טכנולוגיה נגדית תגן עלינו מפני הטכנולוגיה הקיימת: אלגוריתם שיזהה את עמדות המשתמש ושיציג לו מדי פעם דעה מנומקת נגדית; שיבוש הקליטה הסלולרית בחדרי ישיבות ובחלק מן המקומות הציבוריים; מכשיר חכם שיזהה את הרגליו ואת התנהגותו של בעליו ושיידע לסנן הפרעות על פי הבנתו – האפשרויות הן אינסופיות והן עשויות לקרוץ ליזמים שיפתחו תעשיה שהפעם תרוויח לא מגזילת תשומת הלב אלא מהגנה עליו.

נזקי ההתמכרות למסכים ברורים, והספר מגבה את תחושת הבטן במחקרים. מכיוון שמדובר בהתמכרות, נדרשת גמילה – בדרך זו או אחרת. אני נוטה להאמין שבשלב כלשהו המטוטלת תנוע מן השיתוף המופרז והמזיק אל השאיפה לפרטיות, נקווה שלא מאוחר מדי. קראתי את הספר בעניין ובסקרנות והוא בהחלט ראוי לתשומת לב וליישום.

מהפכת הקשב: העידן הדיגיטלי – השבר והתיקון / מיכה גודמן
דביר, 2021
207 עמודים

אתי סרוסי היא מבקרת הספרים של אתר דיומא ובעלת בלוג סקירות ספרים

users: אתי סרוסי

הנקראים ביותר

החדשים ביותר