דְּיוֹמָא
שני ברבורים שחורים   מקור: אנספלאש (פארל סמואל)

התפשטות מגפת הקורונה בעולם לפני שנה וחצי הייתה סוג של "ברבור שחור" ובעקבותיה התחוללו שני שינויים דרמטיים. ראשית, תיחומים לאומיים הוקמו מחדש במעין ריאקציה למגמת הגלובליזציה העולמית (יש לציין כי הגלובליזציה אפשרה למגפה שפרצה בסין להפוך לפנדמיה בתוך זמן קצר). שנית, החל תהליך צמצום בעולם, הן בהיבט האישי של ריסון מאוויים המבוססים על צרכנות כלכלית והן בהיבט של התכנסות חברתית, וגם זאת במעין ריאקציה למגמת ההתרחבות שאפיינה את המאה ה-21.

הופעת הברבור השחור אילצה את האנושות לעבור תהליכי הסתגלות לא פשוטים למציאות החדשה. אלו תהליכים שיש בהם לא רק קשיים מעשיים אלא קודם כל קושי קוגניטיבי להפנים את הצורך בהתאמה למצב חדש, מפתיע ובעל אימפקט עצום. לכן, תהליכים אלו נתקלו בהתנגדויות לא מבוטלות, בין היתר בהמעטת האפקט של הקורונה ועד להכחשת קורונה, וכל זאת ובלבד שלא יופרע מסלול החיים הקודם.

הרצון להפעיל את מנגנון ה-"היזכרות" כפי שהגדיר אותו הפילוסוף הדני סרן קירקגור, קרי מעשה החותר לדלג לאחור מן ההווה הלא רצוי חזרה אל העבר הזוהר והמיטיב, הוא שדחף את העולם למעשה פיתוח מהיר של חיסוני הקורונה והביא את האנושות, כמעט, אל הארץ המובטחת. החיסונים היו בבחינת ההבטחה הגדולה למיגור המגיפה ולהחזרה של מסלול החיים האנושי למכונו.

ישראל הייתה מהמדינות הראשונות בעולם להתחסן בקנה מידה נרחב ולא בכדי. ההנהגה הישראלית הסתגלה מבחינה קוגניטיבית למצב "הברבור השחור" תוך זמן קצר והגיבה במהירות על המשבר. השילוב בין מנהיגות ותיקה ומנוסה (גם אם מושמצת, ולא בצדק) לבין גישה תרבותית ישראלית ואולי גם יהודית, המבוססת על גמישות, הסתגלות ובעיקר על תנועה, עמד ביסוד התגובה המהירה.

וכך, תוך זמן קצר יחסית, אזרחי ישראל סברו שהם הגיעו סופסוף ל-"יום שאחרי" הקורונה. לאחר הירידה במספרי החולים, הפסקת התמותה וחיסול מחלקות הקורונה בבתי החולים, ישראל חזרה לסוג של נורמליות והתחזק הרושם כי המשבר נמצא לא רק מאחוריה אלא גם לקראת פתרון כלל עולמי.

דא עקא, ההתפרצות המחודשת של המגפה במדינות רבות בעולם בתקופה האחרונה והתפשטות וריאנט דלתא מסמנות את הופעת הברבור השחור השני של מגפת הקורונה. בשונה מהברבור השחור הראשון שבא לידי ביטוי באקט התפרצות המגפה ובהפתעה העולמית מהתפשטותה המהירה של המגיפה, הברבור השחור השני מגיע במציאות בה המגיפה היא תופעה עולמית מוכרת ולאחר שכבר גובשה קונספציה לגבי האפשרות להתגבר עליה באופן מוחלט – באמצעות החיסונים החדשניים של ענקיות התרופות בעולם.

מה שמתברר כרגע הוא שתקפות הנחות היסוד שעמדו בבסיס הקונספציה אינה חזקה במיוחד. פועל יוצא נוצרו פערים בין הקונספציה לבין תמונת המציאות העדכנית שמחייבת תהליך למידה והתאמה מחודש. על פניו, נדמה כי החיסונים פחות עמידים לזן הדלתא החדש. וכך, נוצר שיעור הדבקה גבוה באופן יחסי בקרב מחוסנים בשתי מנות חיסון (גם אם נדבקים אלו מוגנים יותר בפני מחלה קשה). לצד זאת, ישנם סימנים המעידים על שחיקה ברמת החיסוניות ללא קשר לנוכחות המוטציה החדשה (כלומר, עלייה בהדבקה של מחוסנים ושל מבריאים שאינה נובעת בהכרח מתכונותיו של וריאנט דלתא). במקביל, אין עדיין תשובה ודאית לשאלה האם בני אדם שחוסנו ושרמת הנוגדנים בדמם נעלמה, מסוגלים לפתח נוגדנים בשל נוכחותם של "תאי זיכרון" שבמגע עם הווירוס מעוררים מחדש את תהליך ייצור הנוגדנים בגוף האדם המחוסן.

כמו בכל הופעה של ברבור שחור, מסתמן מתח בין תפיסת המציאות של יום האתמול לבין תפיסת המציאות של ההווה. גם בישראל ניכר קושי רב להסתגל מבחינה קוגניטיבית לאפשרות כי העתיד אינו הולך להיות אופטימי כפי שהערכנו עד לפני חודשים אחדים. קושי ההסתגלות קיים בציבור הרחב ואפילו בקרב אנשי מקצוע העוסקים במגפה ובהשפעותיה מזה חודשים רבים אבל בולט במיוחד בצמרת הפוליטית. הזדקקותה של ממשלת בנט-לפיד ללגיטימציה ציבורית, עקב הנסיבות הייחודיות שליוו את הקמתה, מקשה עליה את תהליך ההסתגלות הקוגניטיבי למציאות החדשה. ניכר כי יותר מכל מתקשה הממשלה החדשה להסתגל לכך שעליה לקבל החלטות קשות ולא פופולריות.

הקושי המובן מאליו של מומחים להציג ודאות מדעית בתנאים של ברבור שחור, מביא את מקבלי ההחלטות להסס משום שהם צריכים לקבל החלטות במצב של חוסר ודאות מחד גיסא ומחזק את מעמדם של ממעיטי קורונה ומכחישי קורונה המקדמים ללא לאות את הסלוגן השרלטני "לחיות עם הקורונה" מאידך גיסא. וכך, למרות התחזקות הסימנים המעידים על שחיקת החיסוניות בכלל ועל הקושי של החיסונים להתמודד עם וריאנט דלתא בפרט, מקודמת התפיסה שהגעת החיסונים הביאה לקץ המגפה ואפשר לחזור "להתמקד בכלכלה". זו התפיסה שאימצה בריטניה בצורה רשמית לאחר שבוריס ג'ונסון הסיר כל מגבלה אפשרית בחסות מבצע החיסונים. נדמה שישראל הולכת בדרכו של האקספרימנט הבריאותי של בריטניה מבלי להודיע על כך לציבור שמצידו ממשיך להתמסר בערגה לתרבות הצרכנית-הדוניסטית ב-"יום (המדומיין לגמרי) שאחרי" מגיפת הקורונה.

ד"ר דורון מצא הוא חוקר ומרצה בתחום הסכסוך היהודי-ערבי והחברה הישראלית ובכיר לשעבר בשירות הביטחון הכללי

users: דורון מצא

Anonymous
אין זו תופעה שלילית להכיר שהמדע וחברות פארמה השולטים בחיינו אינם כל יכול ולכן יש צורך להסתגל לחיים בצד המגפה, אם או בלי חיסון, אבל בהחלט בלי זריעת פאניקה של ממשלות למיניהן וסימון ״אויבים״ ע״י ״מנהיגנו״.

הנקראים ביותר

החדשים ביותר