קונספירציה באדיבות מהדורת החדשות המרכזית

היכן מתחילה האחריות הציבורית של התקשורת המסחרית והיכן היא נגמרת? זו שאלה חשובה מאין כמוה ובייחוד בעתות משבר קיצוני כמו זה שגרמה מגפת הקורונה. התנהלותם של גופי התקשורת במהלך משבר הקורונה הפכה לעניין חשוב שבעתיים נוכח ההשפעה הפוטנציאלית שלהם על קהל הצופים והמאזינים.

במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 12 מה-28 בדצמבר קיבלנו כולנו דוגמא לקו התפר העדין שעובר בין עיתונאות טובה לבין עיתונאות טובה פחות, כאשר מגישת המהדורה יונית לוי, ראיינה את ד"ר שרון אלרעי פרייס, ממלאת מקום ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות.

כמיטב מסורת ההגשה "הביקורתית" האופיינית למהדורות החדשות של הערוצים המסחריים, שאלה לוי את ד"ר פרייס את השאלה הבאה: "כשאת מסתכלת על כמות החיסונים הבאמת מאוד גדולה שחברת פייזר שלחה לכאן, אנחנו רואים שבישראל היא במקום ראשון במספר המתחסנים... לנפש, ברור שישראל היא גם חץ לוגיסטי ונעשה גם מאמץ מאוד גדול כמו שאת אומרת של כל המערכות. יש כאן משהו מעבר לזה? יש כאן גם את חברת פייזר שאומרת – בוא ננסה במדינה הזאת נשלח לה הרבה מאוד חיסונים כדי לראות… מין מגרש, כמעט נקרא לו ניסיוני, כדי לראות איך זה עובד?"

בשאלה העיתונאית לכאורה ששאלה המגישה, שזורים שני מסרים בעייתיים שראוי להתעמק בהם.

ראשית, השאלה מנסה להעביר לצופה מסר פוליטי מסוים. מסר זה מתכתב עם הניסיון המתמשך של הערוץ הזה ודומיו לייצר ביקורת על הממשלה, על התנהלותה וכמובן על העומדים בראשה – גם כאשר ביקורת כזו אינה נחוצה. השאלה של לוי משקפת את הקושי של חלק מהערוצים המסחריים להתמודד עם הפער שבין הפוזיציה הביקורתית הקבועה שלהם על ניהול משבר הקורונה על ידי הממשלה לבין מצב בו הממשלה מצליחה להשיג הישגים של ממש בחזית זו. נכון לעכשיו, ישראל היא המובילה בעולם במבצע ההתחסנות נגד הקורונה, ואם המבצע יימשך כסדרו אולי תהיה גם המדינה הראשונה להשיג חיסון כללי של האוכלוסייה כנגד הנגיף.

הואיל והביקורת הפכה למהות שעומדת בפני עצמה ושמנותקת מהקונטקסט ומהתמונה הגדולה, בעיות נקודתיות וטענות קטנוניות משמשות את מהדורות החדשות כדי להסתיר או לפחות לעמעם הצלחות אסטרטגיות של הממשלה. כך, למשל, הטענות אודות התורים הארוכים להתחסנות ואודות קריסת המוקדים הטלפונים של קופות החולים, שימשו את מהדורות החדשות כדי לנסות ולהסתיר את ההישג המרשים של פרויקט ההתחסנות הישראלי. מבחינה זו, השאלה של המגישה היא חלק ממעשה הביקורת הפוליטית שמטרתו הטלת דופי דווקא במה שראוי לשבח.

אולם המסר הנוסף השזור בשאלה ששאלה יונית לוי הוא בעייתי הרבה יותר. השאלה התמימה לכאורה מהווה כר נוח לצמיחה של פייק ניוז ושל תיאוריות קונספירציה ביחס לחיסונים, שכן היא זורעת זרע של ספק אצל הצופה התמים ביחס לאמינות פרויקט ההתחסנות. וזאת בשעה שהרשת גדושה ממילא בתזות קונספירטיביות מופרכות אודות החיסונים.

לרוב אנחנו מורגלים בפייק-ניוז שהוא תוצר של מסירת מידע שגוי או חלקי. אבל במקרה הנוכחי הסכנה היא לא בהעברת מידע שגוי אלא בנטיעת תחושה קונספירטיבית בקרב הצופים במסווה של שאלה עיתונאית. הדבר מתרחש במציאות שבה התקשורת המסחרית בישראל הכריזה על עצמה – בהשראת התקשורת הפרוגרסיבית בארצות הברית – כמגינת הציבור מפני הפייק-ניוז הפוליטי.

אכן, התקשורת המסחרית צריכה ואמורה לבקר את השלטון, לחשוף עוולות ולהשמיע קולות של ציבורים שונים שאין להם מקום מרכזי בשיח הציבורי. אבל התקשורת אינה פועלת בחלל ריק. התפיסה הנוכחית במסגרתה רואים עצמם בעלים של כלי תקשורת, עורכי מהדורות, פרשנים ומגישים, שליחים רק של ערך הביקורת – גם כשהביקורת מנותקת מהמציאות ואינה מבוססת על שמץ של ראיה – יוצרת, כמו בכל תפיסת קצה, מדרון חלקלק. האמת הופכת לתיאוריית קונספירציה וכל הישג של הממשלה הופך למזימה זדונית. זו מציאות מסוכנת המשליכה לא רק על היומרה של כלי התקשורת למקצועיות, אלא גם על אינטרסים כלל לאומיים.

ד"ר דורון מצא הוא חוקר ומרצה בתחום הסכסוך היהודי-ערבי והחברה הישראלית ובכיר לשעבר בשירות הביטחון הכללי