בול לזכרו של ולדימיר ויסוצקי, רוסיה, 1999   מקור: ויקיפדיה

אתמול ציינו את יארצייט ה-40 של ולדימיר בן שמעון לבית ויסוצקי, האדם הנערץ ביותר בברית המועצות. הסקרים ברוסיה המודרנית טוענים שהמקום הראשון במדד הפופולריות שייך לאדם הראשון בחלל, יורי גגארין, אבל אני יכול להבטיח לכם שבבחירה הבנאלית, עם מי היית רוצה לשבת לארוחת צהריים או בקבוק וודקה, ויסוצקי משאיר את הקוסמונאוט הרחק מאחור.

חרף העובדה שהצנזורה הסובייטית ניסתה להרחיק את ויסוצקי מן התודעה העממית – אף לא הופעה אחת שלו או ראיון עמו שודרו בחייו בטלוויזיה הממלכתית - הוא היה ונשאר האדם המוכר ביותר במדינה. עד היום, 98% מן הנשאלים מכירים את שמו. כל סרט שבו הצטלם הפך לשובר קופות נצחי וכל הצגה שבה שיחק מכרה את כל כרטיסיה. קולו של ויסוצקי, בליווי גיטרת שבעת המיתרים שלו, נשמע מכל חלון, החל בשיכוני פועלים, המשך באשנבי האוורור שבמטבחי הבוהמה המחתרתית וכלה בחלונות הוולגה של בכירי הק.ג.ב. והמפלגה.

Vysotsky Singing

קולו נשמע מכל חלון

ויסוצקי היה, ככל הנראה, האדם החופשי ביותר בברית-המועצות: הוא שר על נושאים שהיו מנחיתים אחרים בכלא או בטיפול פסיכיאטרי כפוי בעוון "השחרת המציאות הסוציאליסטית"; ויסוצקי התנהל בחירות מוחלטת (וכשזה נגע לנהיגה שלו – אף מוגזמת) ויצא את גבולות המדינה כל אימת שחפץ בכך. השלטונות הסובייטיים, על כל העוצמה הבלתי נדלית שלהם, חששו לגעת בו – והם צדקו בהחלט.

לראיה אפשר להביא את נסיבות מותו המוקדם-הרבה-יותר-מדי, שאירע בזמן אולימפיאדה מוסקבה, באווירה מתוחה מאוד מבחינת הרשויות. כדי לא לעורר מהומה, לא יצאה כל הודעה רשמית לציבור, למעט שלוש ידיעות קצרצרות בעיתונים לא-ראשיים.

• ויסוצקי ושומסקי – בדיון כהיסטוריה
• "שיר האנטישמי" מאת ולדימיר ויסוצקי

בתאטרון שלו, "תאטרון הטַגַנְקָה", תלו פיסת נייר בסמוך לקופת הכרטיסים: "נפטר השחקן ולדימיר ויסוצקי". די היה בכך כדי שסביב התאטרון יתחילו להתאסף המונים, שהמשיכו לעמוד שם במשך כמה ימים, ממלאים את הרחובות הסמוכים ואת גגות הבניינים.

מסע הלוויה של ויסוצקי היה גדול יותר מזה של סטאלין, עם הבדל חשוב אחד: כל האנשים באו לשם מרצונם – ונגד רצון השלטון – בניגוד ללוויית הרודן.

Vysotskys Museum in Moscow

מוזיאון ויסוצקי במוסקבה

אני, כמו רבים אחרים, גדלתי על שיריו מאז שאני זוכר את עצמי, והם חקוקים עמוק בליבי. גם אם לא את כל ה-600 אני מכיר בעל-פה, לבטח יש מאות רבות שכן. אי-שם באמצע שנות האלפיים, אחרי כמה שנים שכמעט לא שמעתי אותו, קניתי לאבא שלי (שברשותו אוסף ויניל ענק שלו) מארז דיסקים שיצאו ב-"הד ארצי". בהזדמנות הראשונה – לוויתי את המארז, כדי להאזין באוטו בדרך לאוניברסיטה. היה זה, כאמור, באמצע שנות האלפיים, אי אז בתואר הראשון שלי ושל העזר כנגדי, ונהגנו לנסוע יחד לתל-אביב.

לבטח הצברית הזאת חשבה שחברה לחיים התחרפן לגמרי שעה שבאמצע פקק במורשה, הוא התחיל לבכות כמו ילדה קטנה לצלילי "צֵיד הזאבים". לבכות בלי כל גבול ואפשרות לעצור, תחת מבטיהם המשתאים של כל הנהגים שעמדו מסביב ותהו מה הנהגת החמודה הזאת עשתה לבחור האומלל? מזל שהיא נהגה באותו היום, אחרת ייתכן בהחלט שזו הייתה נסיעתנו האחרונה.

אסיים בתרגום פרי עטי לאותו שיר מפורסם של ויסוצקי שריגש אותי כמו שריגש מיליוני נתינים אומללים של הדיקטטורה האדומה. הסצנה החיה וקורעת הלב של הזאב שפורץ בחירוף נפש את קווי הציידים המכתרים אותו, יכול לשמש מטאפורה לאומץ שהדגים ויסוצקי בחייו.

צֵיד הזאבים

ולדימיר ויסוצקי, 1968

תרגום: יגאל ליברנט

נס בייאוש וקורע גידים,
אך היום, כבכול הימים,
הם כיתרו אותי, הם מכתרים,
ומכוונים אל קו היורים.

עצי אורן מטפטפים הרג
ציידים מסתתרים בצללים
הזאב מתגלגל על השלג.
מטרה – בעודו בחיים.

מסע הציד מתקדם, הוא טרם תם!
צדים טורפים כסופי פרווה, כולל גורים.
המכתרים והכלבים נובחים את נשמתם
השלג מאדים מדם ומדגלים.

לא הוגן המשחק של רודפינו
אך נפשו של צייד לא תרעש
הם חסמו בדגלים את דרכנו
ויורים בבטחה, בלי חשש.

הזאב הוא שבוי של מסורת
מינקות זאת לומדים זאבים
כמו שדג לא נמלט ממכמורת
הזאב לא חוצה קו דגלים.

מסע הציד מתקדם, הוא טרם תם!
צדים טורפים כסופי פרווה, כולל גורים.
המכתרים והכלבים נובחים את נשמתם
השלג מאדים מדם ומדגלים.

לסתותינו זריזות, גם רגלינו,
אז מנהיג, תענה אם תוכל:
למה אנו רצים אל מותנו
בלי לשקול להפר את הכלל?

הזאב – אין לו דרך אחרת
וכעת תם זמני ונשלם.
הקבוצה, שמראש בי בוחרת
בחיוך מרימה את נשקה.

מסע הציד מתקדם, הוא טרם תם!
צדים טורפים כסופי פרווה, כולל גורים.
המכתרים והכלבים נובחים את נשמתם
השלג מאדים מדם ומדגלים.

אך אני - עם מסורת גמרתי,
תשוקת חיים שלי גוברת על דגלם
נפניתי ואת הקווים פרצתי
לקריאות מופתעות של כולם.

נס בייאוש וקורע גידים,
אך היום, מכל הימים,
הם כיתרו אותי, הם מכתרים,
אך רימיתי את הציידים!

מסע הציד מתקדם, הוא טרם תם!
צדים טורפים כסופי פרווה, כולל גורים.
המכתרים והכלבים נובחים את נשמתם
השלג מאדים מדם ומדגלים.

יגאל ליברנט הוא דוקטורנט בבית הספר להיסטוריה של אוניברסיטת תל-אביב, וחוקר תולדות של רעיונות פוליטיים

users: יגאל ליברנט

הנקראים ביותר

המלצת העורכים

החדשים ביותר