"כל בני השבע זכאים לגיבורי-על. זה המצב. ומי שלא מסכים עם זה הוא פשוט אידיוט. זה לפחות מה שאומרת סבתא של אלסה... אבל בואו ניצמד לגופו של עניין: כוחות העל של סבתא באים לידי ביטוי בפעולות שמצילות חיים ובפעולות שמעבירות אחרים על דעתם. מה שהופך אותה לגיבורת-על מעט דיספונקציונלית, אפשר אולי לומר. אלסה יודעת את זה, כי היא בדקה את המונח 'דיספונקציונלי' בוויקיפדיה. 'ויקיפדיה' היא מה שאנשים בני גילה של סבתא מכנים 'אנציקלופדיה, אבל ברשת!' כשהפ מתבקשים להסביר. ואילו אלסה מעדיפה להסבר את המונח 'אנציקלופדיה' כ'ויקיפדיה, אבל אנלוגית', כשהיא נדרשת לכך. ואלסה בדקה את המונח 'דיספונקציונלי' בשני המקומות והבינה שפירושו הוא משהו שעובד אבל לא בדיוק כמתוכנן. וזו אחת התכונות שאלסה הכי אוהבת אצל סבתא. אבל אולי לא היום. כי השעה כבר אחת וחצי בלילה ואלסה די עייפה והיתה מעדיפה פשוט ללכת לישון, אבל אי אפשר כי סבתא זרקה קקי על שוטר. זה מסובך, אפשר לומר. כמו סטטוס בפייסבוק".
"סבתא שלי מוסרת דרישת שלום וסליחה" נכתב כולו מנקודת המבט של אלסה, ילדה לא מקובלת בת קרוב לשמונה. בשל שונותה אין לה חברים והיא נרדפת בבית הספר. אלסה חיה עם אמה ובעלה השני, שמצפים לילד משותף, ואביה חי לא רחוק עם אשתו החדשה וילדיה, אבל היא קשורה בעיקר לסבתה. הסבתא, טיפוס אקסצנטרי ביותר, רקחה עולם דמיוני עבור אלסה ובכל לילה היא מספרת לה על שש ממלכות דמיוניות, במרכזן ממלכת מיאמאס: "סבתא תמיד בצד של אלסה. ומדי ערב יש סיפור ממיאמאס. ככל שאלסה בודדה יותר בעולם האמיתי, כך הולך וגדל צבאה בארץ הדמדומים. ככל שהצלפות המגבת המגולגלת חזקות יותר בימים, כך ההרפתקאות שהיא חווה בלילות בעודה רכובה על סוס מסעירות יותר". במיאמס פוגשות השתיים שלל דמויות מהפנטות וביניהן חבר, יצור, לב-זאב, שני הנסיכים והנסיכה ממיפלוריס, מלאכית השלג והמפלצת מיידִי.
לאחר שסבתה נפטרת, עוברת אלסה בהכוונתה מסע התבגרות מורכב, בו היא נחשפת לעברה של סבתה ולצדדים האנושיים שלה. המסע מפגיש אותה עם שלל דמויות מחייה של סבתה שסיפוריהן ארוגים אלה באלה בדרכים בלתי צפויות.
יש לציין כי חלק מהדמויות שאלסה פוגשת מאופיינות בקווים חזרתיים ביותר. כך, למשל, בני הזוג לנרד ומוד המוזכרים עשרות פעמים לאורך הספר, ובכל פעם ופעם באותו האופן: לנרד אוהב קפה ומוד אופה עוגיות. אמנם, לקראת הסוף מסופר כי "מוד אופה חלומות, כי כשהחושך גדול מדי להכלה, ודברים רבים מדי התקלקלו במובנים רבים מדי ובאופנים שאינם ניתנים עוד לתיקון, הנשק היחיד שמוד מכירה הוא חלומות, ולכן זה מה שהיא עושה. יום אחר יום. כל חלום בתורו". על אף היופי באמירה זו, היא לא מפצה על עשרות חזרות משמימות.
הטקסט דחוס, עמוס ומכאיב, ועם זאת קליל, מצחיק ואופטימי. בקמן נוגע במושגים עמוקים כמו חברות, משפחה, שייכות ואובדן, אבל כתיבתו היא פשוטה, ישירה ויומיומית. מרבית הדמויות שאלסה פוגשת הוזכרו בסיפוריה הפנטסטיים של סבתה והן מוצגות בספר הן מן הזווית המיאמסית שלהן והן מן הזווית האנושית ה-"רגילה" שלהן. ההליכה בין הטיפות, בין הדמיון למציאות, בין המוות לחיים ובין הבדידות לשייכות – היא לבו הפועם של הספר, והיא זו המעניקה לקוראים חווית קריאה שלא תישכח במהרה.
שימו לב, הרומן "סבתא שלי מוסרת דרישת שלום וסליחה" הוא לא סיור נופי קליל אלא מסע רגלי למיטיבי קרוא בלבד. הטקסט האניגמטי מתבהר במנות זעירות ודורש אורך רוח מהקורא. בנוסף, בקמן מחטט בפצעים אנושיים שונים באופן שעלול להסב כאב לקוראים. אף על פי כן, מדובר בספר נפלא ומומלץ בחום.
סבתא שלי מוסרת דרישת שלום וסליחה / פרדריק בקמן
ידיעות ספרים, 2016
תרגום משוודית: יעל צובארי
392 עמודים
דניאלה ש. היא מבקרת הספרים של אתר דיומא
Report