"מקום בו רוחות מכות" מאת עופר מרגליות לוי

השעה הייתה אחת אחר חצות, קורן ישב במרפסת החדר בבית המלון אל מול חוף הים הכספי. הבריזה הקרירה הנושבת מהים לא הצליחה לצננו. כל גופו עטה שכבת זיעה וצמרמורות הרעידו את גופו. הוא חרג מהנהלים ולא דיווח למשרדי הארגון בתל אביב על הסכנה המתהווה במימוש הפרויקט בבאקו.

המשמעות של הודעה מסוג זה הייתה ברורה לו והיא תתבטא בהודעה לקונית וחד משמעית מהארץ, למגר את הסכנה ולסיימה באופן שיראה טבעי ככל שניתן.

הוא נזכר בפרופסור שהגיע מהמכון הביולוגי בנס ציונה להרצאה בנושא תורת הרעלים, החזות השלומיאלית שלו היתה בניגוד מוחלט לידע ולחומר שהעביר להם. "תורת הרעלים הביאה למיצוי את היכולת להמית אדם בזמן קצר וללא עקבות חד משמעיות, המרחיקות את חוקרי מקרה המוות מזיהוי ודאי של הסיבות לחיים שנקטעו," אמר בחיוך מבויש וממזרי.

קורן החזיק באמתחתו נסיוב קטלני שהוצמד אליו על ידי הארגון ופותח על ידי הפרופסור מהמכון הביולוגי. מספר טיפות מהחומר שבאות במגע עם עור חשוף מוצאות את דרכן אל מחזור הדם ומשם למערכת העצבים המשותקת תוך דקות ספורות וגורמת לקריסה כללית. השימוש בנסיוב נלקח בחשבון רק בעת משבר חמור המהווה מכשול אמיתי למימוש המטרה שלשמה הגיע לאזרבייג'ן.

עמוק בנבכי נשמתו הבין שהחלטה הקשורה בקטיעת חיי חבר צריכה להתקבל אצלו, ולא להתכסות בפקודה שתבוא מהארץ, תאפשר צידוק המעשה ובכך תוריד מעליו את האחריות. החלטה מסוג זה אם תתקבל, צריכה לרבוץ על מצפונו שלו מבלי להטילה על גורם אחר, החלטה שתלווה אותו עד יומו האחרון.

קורן עמד במשך כמה שניות אל מול דלת חדרו של לאון, שניות שנראו כנצח. הוא צריך היה לוודא שאין שום רעשים המעידים על מצב ערנות אצל לאון. שלף מפתח מסטר אלקטרוני והעבירו על מנעול הדלת, שמיד הבהב באור ירוק. קורן לחץ קלות על ידית הדלת והתמהמה רגע קט נוסף טרם נכנס לחלל החדר שממנו לא יצא אותו אדם כפי שנכנס.

לאון היה שכוב על גבו, שקוע בשינה עמוקה לאחר יום עבודה מפרך. נחירותיו בסיטואציה אחרת היו יכולות להעלות חיוך רחב על שפתיו של קורן, כפי שאכן התרחש בטיסה האחרונה, אך ברגעים אלו התחושות הקשות שליוו את קורן לא כללו הומור.

בהכשרתם של סוכני הארגון חונכו הלוחמים שלבטים ושאלות הם לגיטימיים, אך הם מנת חלקם של השלבים המקדימים עד קבלת ההחלטה, ומרגע שזו התקבלה הפעולה הופכת מכנית, אינה מערבת רגשות ולבטים ומחייבת ביצוע חלק, שאם לא כן, היא מסכנת את חיי הסוכן ואת המשימה.

קורן עמד דומם מעל מיטתו של חברו ושלף מכיס פנימי מוסלק את המזרק המכיל את הנסיוב הקטלני. קורן הגיע לנקודת אל־חזור שממנה אין נסיגה. הסכנה שלאון ירגיש בנוכחות אדם זר הרוכן מעליו ויקיץ משנתו הפכה מוחשית ומאיימת מרגע לרגע. לרשותו עמדו שניות ספורות.

ידו האוחזת במזרק נשלחה אל עבר צווארו של לאון והתמקדה בעורק הראשי. בוהן כף ידו הייתה בעמדת לחיצה על המזרק, כשהאונה השמאלית של מוחו, זו האמורה לתת את ההוראה הסופנית, שידרה בתדר אחר לגמרי ושלחה עשרות קפסולות הכולאות כל אחת זיכרון אמיתי ומוחשי על החברות והחיבה שנארגה בין השניים.

האונה השמאלית תפקדה כמלאך האלוהים שמנע מאברהם ברגע האחרון את עקדת בנו יחידו יצחק.

קפסולות הזיכרון שידרו ברצף את דבריו של האדריכל ריבלדי "אני שולח אותך למשימה שהיא יותר פסיכולוגית על גבול השמרטפות", את מראהו האבסורדי של לאון עם חולצת הטריקו האדומה וז'קט הקטיפה הירוק בדמות רמזור אנושי, את שמחת החיים של לאון ופרץ הילדותיות כשרכב על הסירות המתנגשות באיטליה. הרגשות עלו וצפו ברגע אחד שנראה כנצח, והובילו לתובנה ברורה אחת שלא מאפשרת לקטוע את חיי האיש הישן שנת ישרים.

קורן החל מושך לאחור את ידו הנושאת במזרק. עפעפיו של לאון החלו לגלות סימני חיים ומיד הפכו לעיניים פעורות, כחולות ועמוקות, הנושאות בתוכן מיזוג של פחד ותמיהה הזועקים ללא קול. קולו של לאון בגד בו והוא שידר מצוקה תוך הנהון של פניו מימין לשמאל המדגיש את התחינה והמצוקה שהיה שרוי בה.

ניסיון העבר הביא את קורן למודעות שבמצבי לחץ תהומי שמביא להלם, הגוף נוטה לקרוס ולא להתמודד עם ההלם. קורן התיישב מלא משקלו על מיטתו של לאון, שמר על קשר עין רציף עם עיניו של לאון ומניח יד חברית על כתפו בהמתנה לקריסה או להתעשתות של חברו. זו לא איחרה לבוא וכעבור רגעים ספורים יכולת הדיבור של לאון חזרה.

"אתה יכול להסביר לי מה קורה פה?" אמר תוך שהוא עדיין שוכב ומנסה לא להזיז שום איבר מלבד פיו, שמא תתפרש תנועה שלו כמאיימת ותעיר ממרבצה את האריה הרוכן מעליו.

"אתה נקלעת למשהו שהוא גדול ממך, בעצם גדול משנינו ובאופן מסוים אתה מסכן את מימושו," הפטיר קורן.

"אם לא תסביר את עצמך אני לא אסכן כלום בכל מקרה, משום שליבי לא יעמוד בלחץ ויקרוס בקרוב," השיב לאון.

"אתה לבטח זוכר את הנאום של הנשיא האיראני אחמדינג'אד לגבי סדר עולמי חדש ששמענו וראינו על גבי מסכי הטלוויזיה בטרמינל של באקו," אמר קורן ולאון הגיב בהנהון.

"ובכן, הנחת העבודה שלנו היא שהכרזת המנהיג האיראני לא רחוקה מהמציאות, ומבוססת על יכולת אמיתית לממש את חזון הסדר העולמי החדש עד סוף השנה הבאה, וזה אומר שנשק הגרעין יהיה מונח על צוואר האומה הישראלית".

"קורן, אני יוצא מנקודת הנחה ששמך הוא באמת קורן, איך אני קשור לעניין? ומה אתה עושה בחדרי באמצע הלילה? אולי בעצם עדיף שאני לא אדע ונשכח מכל העניין כאילו לא התרחש מעולם".

"סבלנות ידידי, מאוחר מדי לשכוח מהעניין מבחינתך," השיב קורן.

"אני פורש בפניך את היריעה ומאפשר לך הצצה לתוך עולם המודיעין. מבלי לשים לב אתה חלק מסיכול תהליך ההתגרענות. האיראנים ערים לעובדה שמדינת ישראל לא תשלים עם איראן גרעינית ומכיוון שניסיון העבר לימד אותם שפיתוח יכולת במקום אחד תאפשר לישראל להיות ממוקדת ביכולת הסיכול. הם פיזרו את מפעלי הגרעין במקומות שונים ברחבי המדינה. והמרכזיים שביניהם ממוקמים בעיר עראק, שבה מייצרים מים כבדים שמהם מופק הפלוטוניום, באיספהאן ממוקם המרכז לחקר הגרעין ובנָתַּנְז – המתקן להעשרת אורניום".

"ואתה, אתם, אולי אפילו אני, חלק מהמהלך שאמור לעכב את ההתגרענות האיראנית? נשמע לי בדיוני לגמרי. איך אני משתלב בתוכניות האלה?" לאון הרגיש שהפחד שהוא נתון בו נותן את אותותיו בצורת בחילות שהופכות את קיבתו ובעוויתות לא רצוניות בפניו.

"הדרך שלנו היא פגיעה אנושה בשלושת המתקנים הללו והיא תתבצע על ידי עשרות רבות של מטוסי הפצצה של חיל האוויר אשר יתקפו מהמקום שהכי פחות מחכים להם – מהים הכספי. המטוסים יעברו בגבול טורקיה-סוריה, יחתכו את ארמניה יטוסו מעל באקו ומשם דרך הים הכספי יתפזרו לשלושת היעדים הסופיים".

"אני מומחה קטן מאוד בגילוי וזיהוי מטוסים אבל אך עוברים עשרות מטוסים מעל מדינות זרות ואינם נחשפים? אני מניח שלמערכות שמוקמו בתוך עמודי האקסטרים יש משמעות בנושא?"

סקרנותו של לאון נמהלה בפחד שאפף אותו והוא הרשה לעצמו לרדת לפרטים.

"יפה לאון, אני רואה שפחד מזין את הדמיון!" ציין קורן בחיוך רחב.

"מבלי לרדת לפרטי הפרטים, כדי שמטוסי חיל האוויר לא יתגלו, אנחנו עושים שימוש בטכנולוגיה מתקדמת של לוחמה אלקטרונית שמשבשת את רשתות הקשר ומכשירי המכ"ם של המדינות שמעליהן יטוסו המפציצים הישראלים, ואכן, בעמודי האקסטרים טמונים מכשירים אלו".

"זה מסביר את האיחור של המשלוח מאיטליה, ואני קיללתי את האימהות של הנהגים המסכנים," קטע לאון את קורן.

"לא הייתה ברירה. היינו חייבים לעצור אותם ליומיים עבודה, פשוט הנעמנו את זמנם ביומיים אלו בדרכים שאין צורך לפרטן. בכל מקרה, חלון ההזדמנויות שלנו כמדינה הולך ונסגר ופעולה חייבת להתבצע לפני שאיראן תתגרען". קורן הביט ישירות לעיניו של לאון. "אתה חשפת מרכיב חשוב בתהליך, ומבלי לדעת יכולת לשבש תהליך שאי אפשר להמעיט בחשיבותו. הנוהל של הארגון שלנו לא מאפשר סיכון המהלך, גם על ידי אדם תמים, והמשמעות היא חיסול הסכנה. לכן אני פה באמצע הלילה".

לאון השתנק מהישירות של המילים ומהחשש לעתיד לבוא ברגעים הבאים.

"ומה זה אומר לגבי מצבי, האם אתה מתכוון..".

קורן עצר את שטף דיבורו של לאון. "אף אחד בארץ לא יודע על הגילויים שלך, אני פרסתי את הדברים כפי שהם בפניך. הפכת לאיש קרוב אליי, בעצם אתה יותר מזה, אתה חבר, ומצפוני איננו מאפשר לי לשים בצד את רגשותיי. עצם הגלויים שנחשפו בפניך ומונחים על כתפיך הופכים אותך לשותף סוד. יהיה עליך להחליט מה אתה עושה עם המידע. בכל מקרה, לא אפגע בך לרעה. אתה בן ברית וחבר".

"סליחה שאני מחטט," פנה לאון לקורן, "אני מעריך שאתה מפעיל אנשים ומקבל עזרה בפעילות הענפה שלך בבאקו".

"אתה רוצה לשאול שאלה או להעלות ספקולציות?" ענה קורן בקול נמוך אך החלטי שיכול היה להישמע מאיים.

"מישהו מהקונסוליה הישראלית פה? אחד מאנשי העסקים שפגשנו? אולי אפילו מישהו מהמערכת הפוליטית כאן כמו יוסיף אלקברוב?"

קורן גלגל עיניים ככבשה תמה, הוא לא היה מוכן לחלוק מידע נוסף עם האיש שעמד מולו.

"לא יודע מדוע, אבל יש לי תחושה שאתה עובד לבד. סוג של צבא של אדם אחד!" אמר לאון בפסקנות.

קורן, שנימת הפסקנות שעלתה מהדברים גרמה לו לחיוך סמוי החליט לשחרר קצת את הלחץ מתוך חולשה של רגע. "אתה יודע, יקירי, שביוון העתיקה, כאשר לאונידס מלך ספרטה התבקש לעזור למדינה שכנה הוא היה שולח לוחם אחד מתוך מחשבה שחייל אחד מתמודד מול מהומה אחת. בכל מקרה, אני עוזב אותך לזמן מה, למחשבות שלך עם עצמך. יש לנו יום ארוך מחר. והבנתי שיוסיף אלקברוב הזמין אותנו למשרדו בבוקר, זה יוצא עוד כמה שעות," אמר קורן תוך הליכה לדלת החדר.

"שאלה אחרונה, אפשר?" פנה לאון לקורן רגע לפני שפסע החוצה.

"ודאי, יקירי," השיב קורן בחיוך סובלני.

"סורחי," אמר לאון.

"מה לגבי סורחי?" השיב קורן.

"יש לך יד בקשר להיעלמותו, או שזו מקריות מוחלטת?" עמד על דעתו לאון.

"מקריות היא הדרך של אלוהים להישאר אנונימי..". לחש קורן בחיוך קל, "ובכל מקרה, זה שייך לסיפור אחר, ואם לא תשאל לא אצטרך לשקר".

קורן טרק את דלת חדרו של לאון אחריו, הוא הרגיש שאותות החוויה שעבר עכשיו באים לידי ביטוי ברעידות ברגליו שאינן מסוגלות לשאת את משקל גופו. מכיוון שלא היה בחברתו של לאון, הרשה לעצמו לא להעמיד פנים של איתנות ועמידות בלתי אנושית. הוא עשה מספר צעדים עד לכורסת ההסבה שמוקמה
בפרוזדור וקרס לתוכה.

בתוך האתנחתא שלקח, ניסה לגייס כוחות שיחזירו אותו למסלול האיתנות שאפיין אותו. הוא צלל לעומק קורס ההכשרה שעבר וניסה לדלות שביב אינפורמציה או אנקול הצלה. היה זה קולו העבה של מפקד הקורס שפעפע מהעבר והסביר על האפלה שעשויה להשתלט על הנשמה של הסוכנים כשהם יחליטו החלטות קשות המתערבות בעשייה של הבריאה, ואת הקסם והכוח הרוחני שיכול להחזיר אותך אל האור. בקצה שפתיו של קורן החל להצטייר חיוך, וּורידי רגליו קיבלו חזרה את מנת הדם הנדרשת לעמידתו המחודשת על הרגליים. הוא שמח שהחליט לבחור באור על פני האפלה של הנשמה.

מקום בו רוחות מכות / עופר מרגליות לוי
מדיה 10, 2020
262 עמודים

עופר מרגליות לוי הוא בוגר תואר באדריכלות בפקולטה לארכיטקטורה בצלאל, לשעבר אדריכל העיר מודיעין ומהנדס העיר הוד השרון, מאחוריו שנים של עבודה אדריכלית בהודו, מזרח אירופה ואזרבייג'אן כמקדם פרויקטי בניה ישראלים. שימש כאדריכל הממונה על תכנונם והקמתם של פארק אתגרי פרטי לבנו של נשיא אזרבייג'אן בשטח של עשרה דונם במתחם הארמון הנשיאותי ושל פארק לרווחת הציבור בשטח של 160 דונם בהרי הקווקז. על בסיס הספר "מקום בו רוחות מכות" נכתב בימים אלו תסריט לסדרת מתח וריגול

users: עופר מרגליות-לוי

אולי יעניין אתכם