בתמונה: השבעת טירוני גדוד קרקל מול מצדה, 2006 מקור: ויקיפדיה
בתמונה: השבעת טירוני גדוד קרקל מול מצדה, 2006

מהו מיתוס? ומדוע אנחנו צריכים מיתוסים? לפי דוד אוחנה, בספרו "מיתוס וזיכרון", מיתוס הוא סיפור אידיאלי שבאמצעותו חברה מגדירה את עצמה ואומרת מאיפה היא באה ולאן היא הולכת. האדם מבנה את עולמו, בין השאר, גם על ידי מיתוסים שהופכים כאוס למבנה בעל משמעות (משמע, הדברים עצמם נעדרי משמעות ורק האדם באמצעות סמליו הופך אותם למשמעותיים).

רוברט סגל מציין בספרו "מיתוס", כי כדי שהמיתוס יהיה אפקטיבי חסידי הסיפור חייבים לדבוק בו. הוא מציין כי, באופן פרדוכסלי, דווקא אמונה מוטעית עשויה להיות חזקה יותר מאמונה נכונה כי האמונה שורדת על אף המופרכות שלה.

לפי אותם חוקרים אם כך, עדיף שנאמין במיתוסים מסוימים, בלי קשר לערך האמת שלהם, כדי שניצור באמצעותם משמעות קולקטיבית ונוכל להגדיר את עצמנו כחברה. הדבר נכון שבעתיים לגבי חברה שנמצאת בתהליך בניית אומה.

במקור היה המיתוס סיפור שסיפרו קדמונים כדי להסביר תופעות שלא ידעו לפענחן אך לימים הומצאו מיתוסים כדי לתמוך בתביעות למעמד, לגיטימציה לכוח ולסמכות שיפוטית. סמואל ותומפסון טוענים כי כל זיכרון קולקטיבי מכיל יסודות מיתיים, ואת אלה יש לראות כחלון שדרכו אפשר להשקיף על עיצוב ההכרה והזהות של היחיד ושל הקולקטיב.

השימוש במושג "מיתוס" לא אומר לנו דבר על ערך האמת שלו, אלא על הצרכים הנפשיים של הציבור שהפכו את המיתוס לחשוב ולגדול מהחיים. מיתוס אם כך, יכול להיות אמיתי, שקרי, או, כמו שקורה לעיתים קרובות, להיות מורכב מאמיתות היסטוריות, הגזמות ובדותות בעת ובעונה אחת.

במאמרו "עיצוב הזיכרון הלאומי-הציוני", טוען גילי חסקין כי הציונות, כמו תנועות לאומיות אחרות, בנתה את זהותה בין השאר על ידי מאגר עשיר של מיתולוגיה היסטורית, כדי לבנות את האתוס העברי למלחמתנו הצודקת. דור המייסדים דאג לעצב זכרון קולקטיבי שהוא מעין "מטא-נרטיב" שמעצב את הנרטיבים היהודיים וקובע את מקומם בשיח הציבורי ובאידיאולוגיות הרווחות בציבור. בן גוריון, למשל, טוען חסקין, המיר את הזכרון הקדוש המקראי בגרסתו החילונית לפיה במקום אלוהים עמד במרכז האדם הפועל שמעצב את עתידו במו ידיו.

כבר בימי ראשית המדינה החל מאבק על עיצוב המיתוס ובתוך זמן קצר התפרסמו הגרסאות השונות לתולדות מפא"י, השומר הצעיר, אצ"ל וכיוצא באלה. על אף הגיוון ההיסטוריוגרפי בקרב דור המייסדים, כל הגרסאות הסכימו על כך שהעיקרים שהשפיעו על הציונות היו: השאיפה לריכוז טריטוריאלי של היהודים בארץ ישראל, רצונם להיות רוב בארץ ושאיפתם לפרודוקטיביזציה ולרנסנס של התרבות העברית כתנאי לתחיית האומה. רוב ההיסטוריוגרפיה שנכתבה בעשורים הראשונים להקמת המדינה עסקה בפרשיות שונות של גבורה יהודית ובצמיחת הכוח העברי, בעוד שאירועים היסטוריים שלא הדגישו את הערכים הללו נדחקו לשוליים.

לשם מה אנו נזקקים למיתוסים מלכתחילה? לפי יובל נח הררי, מיתוס דמיוני נותן משמעות חיובית להקרבה ולסבל, שהם לעיתים קרובות בלתי נמנעים. כפי שהררי כותב בספרו "ההיסטוריה של המחר'": "כשאנו צריכים לשכנע אנשים בקיומם של דברים דמיוניים, כמו אלים או לאומים, דרך טובה מאוד לעשות זאת היא לגרום לאנשים להקריב קורבנות יקרים ליצירי הדמיון הללו. באופן פרדוכסלי, ככל שהקורבן שדורש ממני יציר הדמיון כואב יותר, כך אשתכנע יותר בקיומו של יציר הדמיון הזה"

"איכר עני שמקריב שה ליופיטר ישתכנע על ידי כך שיופיטר באמת קיים, כי אם יופיטר לא קיים, אז הוא, מקריב הקורבן יצא אידיוט. האיכר יקריב עוד שה, ועוד שה, ובלבד שלא להודות שהשיים שהוא כבר הקריב היו לשווא" טוען הררי ומוסיף כי "מאותה סיבה, אם הקרבתי ילד על מזבח הלאום האיטלקי, או אם הקרבתי זוג רגליים למען המהפכה הקומוניסטית, די בכך. כי אם הסיפור על הלאום האיטלקי אינו נכון, או הסיפור הקומוניסטי הוא שקר, אזי איאלץ להודות שאין שום משמעות למותו של ילדי או לאובדן זוג הרגליים שלי. ויש מעט אנשים שמוכנים להודות בדבר כזה".

במילים אחרות, אנו נדרשים להמציא מיתוסים – לפעמים יש מאין, ולפעמים לוקחים אירוע היסטורי אמיתי שעובר "הסטה" כמו שראינו במקרים של תל חי ומצדה. שכן אם אנשים יאמינו שאבותיהם, הקריבו דברים יקרי ערך עבור האומה, אז הם יאמינו בחשיבות האומה עצמה, והם עצמם יהיו נכונים להקריב עבורה.

Trumpeldor Tov Lamut Bead Artzeinu

מילותיו של טרומפלדור שנפל בקרב תל-חי הפכו למרכיב מכונן באתוס הציוני

במבוא לספר "מיתוס וזיכרון: גלגוליה של התודעה הישראלית" מגדירים דוד אוחנה ורוברט ויסטריך אתוס ככלל הרעיונות המשותפים לחברה מסוימת, בעוד שהמיתוס הוא "אירוע מאירועי העבר, שנבחר על מנת לשמש את צורכי ההווה". המיתוס הוא סיפור שמורכב מאירוע מעשה שקרה, והוסיפו עליו אגדות, סמלים ומסרים. המאורע המיתי נתפש כתקדים החוזר ומופיע במהלך הזמן השוטף, הוא מעצבו וצר לו צורה.

האתוס ההיסטורי של הציונות, כמו של כל חברה, מורכב, בין השאר, גם ממיתוסים. המיתוסים כמובן ממלאים תפקידים רבים שחלקם חיובים וחלקם שליליים. המיתוסים מספקים לגיטימציה לנוהגים חברתיים ופוליטיים קיימים ולאליטה שלטת או לקבוצה חברתית מחד גיסא, אך מהווים גם גורם מניע ומחשל למחויבות או להזדהות עם מטרה נעלה מאידך גיסא. תהליך הניתוח והפירוק של המיתוס עוזר לנו לחשוף את הצרכים החברתיים העמוקים והלא מודעים של החבר ולאתר את הסדר הסמלי של מבנה פוליטי או של עבר לאומי.

• האסכולה הירושלמית ויצירת היסטוריה ציונית

• היחס של הציונות לתנ"ך ולהיסטוריה הקדומה של העם היהודי כמרכיב בבניית הזהות הציונית

• תפקיד הגולה בבנית האתוס הציוני

תובל רוזנווסר הוא המייסד והמנהל הכללי של Think&Drink different, בעל תואר שני ממכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ותואר שני בבטחון לאומי, שניהם מאוניברסיטת תל אביב

users: תובל רוזנווסר

אולי יעניין אתכם