נפתלי בנט, 2013   מקור: לע"מ

הסיפור של נפתלי בנט יכול היה להתרחש רק במערכת הפוליטית הכאוטית שלנו. מי שרק לפני שנתיים נכשל כישלון חרוץ בבחירות לכנסת ה-21 וכבר התחיל לתכנן קריירה אזרחית, מוצא את עצמו כיום כמועמד לראשות הממשלה. וזאת כאשר רק חמישה חברה כנסת מסיעתו המליצו עליו לנשיא להרכבת הממשלה.

זה אולי נשמע כמו סיפור סינדרלה עם הפי אנד, אבל בעיני רוב הבוחרים מימין, ההשפעה של המהלכים האחרונים של בנט על המחנה הלאומי היא הרסנית. לא מן הנמנע שבקרוב נגלה שמהלכים אלו היו הרסניים גם ביחס לקריירה הפוליטית של בנט והוא יסיים את הסיפור הזה באותו מקום בו היה לפני שנתיים – מחוץ לחיים הפוליטיים.

מזה כמעט עשור שנים שנפתלי בנט רואה את עצמו כאחד היורשים למנהיגות של מחנה הימין בישראל, לתקופה שאחרי בנימין נתניהו; כאדם עם תפיסה היסטורית, ראיה מדינית וביטחונית, ניסיון פרלמנטרי ומיניסטריאלי לא מועט, בנט הוזכר תדיר כאחד ראשי המחנה לעתיד לבוא, יחד עם גדעון סער ושורה של שרים בכירים בליכוד.

אלא שלמגינת ליבו, בנט נאלץ לראות את נתניהו שובר שיאי כהונה בתור ראש ממשלה, ללא שום כוונה לפרוש מרצון בעתיד הנראה לעין. חמור מכך, נתניהו שב והתייחס לבנט (ולאיילת שקד) כמו אל סרח עודף במחנה. נתניהו סימן את בנט כמטרה אלקטורלית וגרם לקריסתו בבחירות סבב א' באפריל 2019 – אפילו שהדבר הביא בסופו של דבר לסיכול הקמת ממשלת ימין. מבחינת בנט, נתניהו הוא מכשול כמעט בלתי עביר בדרך להנהגת המחנה ואפילו להישגים פוליטיים.

סביר להניח שאלו הדברים שהנחו את בנט כאשר החליט לקפוץ ראש לבריכת ממשלה האחדות. אבל בשביל מי שמתכנן להנהיג את הימין בישראל – מדובר בבריכה ריקה. ובנט הולך לגלות שאין מים בבריכה בדרך הקשה.

 

המחנה שלא יסלח ולא ישכח

כשבנט החליט לחבור למחנה המרכז-שמאל, לא בטוח שהיא שיער את עוצמת הביקורת והרעש הציבורי שהדבר יעורר בימין. אם בימים עברו, מנהיג בימין שחותך למרכז יכול היה לסמוך על האתרוג התקשורתי הכבד שייצור דעת קהל חיובית למהלך, הרי שב-2021 תקשורת המיינסטרים היא האחות הצולעת והאיטית של הרשתות החברתיות.

וברשתות החברתיות – תבערה. המהלך של בנט זוכה לקיתונות של רותחין מצד ימנים רבים מאוד, ביניהם אנשים שהביעו תמיכה בימינה בבחירות האחרונות.; החבירה של בנט לדמויות שאינם מעוררים סימפטיה רבה בימין כמו כמו יאיר גולן, ניצן הורוביץ, מרב מיכאלי ואחרים, נתפס כבגידה אידיאולוגית חמורה מצד המפלגה שהתיימרה להציג את הקו הכי ימני-אידיאולוגי בכנסת.

וזו נקודה שחשוב להתעכב עליה. ימינה מתחה ביקורת עזה על נתניהו כמי שאינו ימני מספיק. בקמפיין הבחירות של ימינה, נתניהו תואר כפוליטיקאי שנכנע לקבוצות הכוח ושאינו מוביל אג'נדה ימנית. רבים ממצביעי ימינה הצביעו עבורה בגלל ההבטחה שלה להציג קו אידיאולוגי מובהק ולאגף את נתניהו מימין. היום מגלים מצביעים אלו שהקול שלהם בקלפי מגוייס למהלך פרווה נטול אידיאולוגיה, שיחזיר את השמאל לממשלה.

ועל זה – הימין יתקשה לסלוח.

נאמנים פצעי אוהב, אך קשים הם פצעי ימנים שגילו שהוליכו אותם שולל. גלעד שרון הוא פרסונה נון גרטה בליכוד עד היום. ניסיונותיו של שרון להשתחל למקום בליכוד נתקלו בעוינות, ובכל מקום מוזכרים לו מעשיו של אביו.

בנט ידע שהוא יותקף ימין. אבל בנט האמין שהקמת ממשלת אחדות, אחרי הסחרחרה המתישה של השנתיים האחרונות, תעמוד לזכותו ותאפיל על העובדה שהוא מחזיר את השמאל לשלטון.

לא ברור אם יש לאמונה זו על מה להסתמך.

Yamina Ballot Rh0809

מפלגת ימינה הבטיחה להציג קו אידיאולוגי מובהק ולאגף את נתניהו מימין

 

ממשלת השעטנז

לאור פרוץ סבב לחימה מול החמאס ברצועת עזה והמהומות בערי ישראל, קטנה האפשרות שתקום "ממשלת האחדות" מימינה ותקווה חדשה עד מרצ ורע"ם. אבל גם אם לא הייתה התחממות ביטחונית, ברי כי הממשלה המתרקמת היא שעטנז מובהק. אין שום מכנה משותף בין ימינה לבין מרצ ובין תקווה חדשה לבין העבודה. לבד מההסכמה שהם לא רוצים את נתניהו בממשלה, ספק אם מפלגות אלו יכולות להסכים על קו יסוד משמעותי אחד.

למעשה, הממשלה הזו היא כמעט ממשלת מיעוט בהגדרתה. כל הצבעה תחייב שכנועים מאסיביים של חברי הכנסת של מפלגות השמאל אך גם של חברי כנסת מימינה עצמה שיהיו נתונים ללחצים אדירים מצד המחנה האידיאולוגי שלהם. אם הממשלה הזו תקום, הרי ניהולה יהיה אפילו יותר קשה מניהול הממשלה הפריטטית הבלתי אפשרית של נתניהו-גנץ.

השילוב של קואליציה ללא דבק אידיאולוגי מינימלי יחד עם העדר רוב מספרי מספק, מרמזים על מממשלה שלא ברור איך תגמור את החודש. כיצד ממשלה כזו תוכל להעביר הצבעה כלשהי, כשברקע יש מהומות של ערבים נגד יהודים בלוד ובעכו ומהומות של יהודים נגד ערבים בבת ים? איך אפשר יהיה להחליט על מדיניות בירושלים כאשר העיר בוערת? איך הממשלה הזו תגבש תגובה מוסכמת לחמאס היורה על ערי ישראל מרצועת עזה?

ממשלת השעטנז לא יכולה להחזיק, ובנט יודע זאת.

גם הימין הישראלי יודע את זה. והימין ממש לא מתכוון להיות אופוזיציה עצלנית ושקטה לממשלה הזו, כפי שלפיד היה בשנים האחרונות. כל פעולה של בנט תיסרק במסרקות ברזל וכל ויתור שלו למיכאלי ולהורוביץ יזכה אותו בגנאי ובבוז. האכזבה העצומה במחנה הימין מהצמד האידיאולוגי בנט את שקד תתורגם למחאה רציפה וקולנית.

אם בנט ציפה לקמעה חסד על כך שהקים ממשלה במקום בחירות חמישיות – הציפייה שלו חסרת בסיס. אולם, הייתכן שבנט יכול להסתמך על אהדתם של מעצבי דעת הקהל בגוש השמאל?

 

חמורו של משיח

בשנים האחרונות, נכתבו תועפות טורי דעה ומאמרים על מנהיגים שנוצרו יש מאין, שיצליחו לגבור על נתניהו. מנהיגים אלו נזקו לפח האשפה של התקשורת (ושל ההיסטוריה) ברגע שהתגלה שאינם יכולים לעמוד במשימה. יצחק הרצוג, אבי גבאי, רון חולדאי – כל אחד מהם היה גיבור לרגע וירד מהבמה הפוליטית בקול ענות חלושה. בני גנץ עודנו כאן אבל גם הוא חווה את המאניה ואת הדיפרסיה של העיתונאים החפצים למצוא מנהיג למחנה המרכז-שמאל שידיח את נתניהו.

החיבוק שבנט מקבל עתה מגוש מרכז-שמאל ומהתקשורת הוא בר חלוף. כרגע, בנט שימושי לשמאל משום שהוא יכול להביא להפלתו של נתניהו. אבל מיד אחרי שהמשימה תוכתר בהצלחה – גם אם זמנית – מעצבי דעת הקהל בשמאל ייזכרו שיש לו כיפה, שהוא מפריע לחברים מהעבודה ומרב, שהוא מונע דמוקרטיה אמיתית (ומהותית), ושהוא עומד בדרכם של השוויון, הצדק והאושר לכול. אם בנט חושב שהוא יוכל לזכות לעדנה מהתקשורת ומגוש המרכז-שמאל, הוא שוגה באשליות קשות.

Naftali Bennet and Yair Lapid 2013נ

נפתלי בנט ויאיר לפיד. חיבוק בר חלוף

 

קרח מכאן ומכאן

ההחלטה של בנט להקים ממשלת אחדות רעועה לא תועיל לא לו, לא לאידאולוגיה שהוא מחזיק בה ולא לציבור הישראלי. בהנחה שממשלה כזו תקום – והדבר רחוק מלהיות ודאי – הבחירות הבאות תתקיימנה מהר מאוד. כשבנט וסער ייעלמו בסקרים אחרי שרוב הבוחרים שלהם יעזבו אותם, מפלגות השמאל תשמנה לב לכך שיש להן יותר כוח אלקטורלי ממה שקיבלו בבחירות האחרונות, והאינטרס שלהן לפרק את ממשלת השעטנז רק יגדל.

אם בנט יחזיר את השמאל לשלטון – אחרי לא מעט שנות יובש באופוזיציה – מחנה הימין לא יסלח לו על כך. הממשלה של בנט לא תוציא את ימיה, ימיה יהיו יהיו מרים וקשים, והשאיפה של בנט להיות מנהיג המחנה הלאומי כעשן תכלה.

וזה לא שלבנט לא הייתה ברירה. הוא יכול היה להפעיל לחץ מאסיבי על סער להצטרף לממשלת ימין "על מלא". בנט היה יכול להציע לסער לחבור יחד, לקחת את התיקים המרכזיים בממשלת נתניהו ויחד לבנות את עתידם כמנהיגי הימין ביום שאחרי נתניהו. בנט גם יכול היה לקדם בחירות נוספות – בחירות אליהן היה מגיע כאיש ימין אידיאולוגי ואמין.

מעמדו של בנט כמנהיג אפשרי של גוש הימין בעידן שלאחר נתניהו היה מתחזק בכל תרחיש פוליטי שהיה בוחר – מלבד התרחיש בו בחר בסופו של דבר. הנהגת הימין הייתה הדבר שבנט חתר לקראתו מאז ומעולם, אבל אז הוא החליט לנסות ולהקים ממשלה כושלת עם השמאל למשך 15 דקות של כלימה. גם אם ממשלת השעטנז הזו תקום וגם אם לא – הרצון של בנט להפוך למנהיג מחנה הימין כבר לא יתגשם.

עו"ד דורון נחמיה, בעלים של משרד עורכי דין, ממייסדי קבוצת "נתיב בליכוד" וארגון הלובי "האינטרס שלנו"

users: דורון נחמיה

אולי יעניין אתכם