יהודית ודמוקרטית

החודש נציין שנתיים לכינונו של הפרק האחרון עד עתה בחוקת המדינה - חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, הידוע בשם "חוק הלאום". חוק היסוד שנחקק ביום 19 ביולי 2018 מצוי מאז חקיקתו במחלוקת ציבורית עזה.

נדמה לי שבמקום להיות גורם מאחד, פילג חוק יסוד הלאום את העם. ראוי אפוא שאחת מהמשימות שעל הכנסת ה-23 לקחת על עצמה (בכובעה כאסיפה מכוננת), תהיה תיקונו של חוק יסוד הלאום באופן שיעוגנו בו ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ברוח העקרונות שבהכרזת העצמאות.

כדי לתמוך בטענתי, אזכיר את הצעת חוק יסוד הלאום של חברי הכנסת איילת שקד, יריב לוין ורוברט אילטוב משנת 2013, שנוסחה קבע, בין היתר, כי: "חוק-יסוד זה, מטרתו להגדיר את זהותה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, כדי לעגן בחוק-יסוד ערכים אלו ברוח העקרונות שבהכרזה על מדינת ישראל"; כי "מדינת ישראל תהא בעלת משטר דמוקרטי"; וכי "ישראל תהא ... מחויבת לזכויותיהם האישיות של כלל אזרחיה כמפורט בכל חוק יסוד." קביעות אלו בנוגע למשטר הדמוקרטי, לזכויות אישיות ולהכרזת העצמאות חסרות בחוק יסוד הלאום כפי שהתקבל.

תומכי חוק יסוד הלאום טוענים שמטרתו עיגון זהותה של המדינה ברמה החוקתית. אך הוא לא עושה זאת; הוא מעגן רק היבט אחד של הזהות – זה היהודי. הוא אינו מאזכר את ההיבט השני – זה הדמוקרטי.

מדינת ישראל היא מדינת יהודית ודמוקרטית כאשר שני המרכיבים חיים יחד, בסינתזה. כך נקבע בחוקי היסוד בדבר זכויות האדם משנת 1992 וכך נקבע עוד בהכרזה על הקמת המדינה.

אמת, המילה "דמוקרטיה" אינה מופיעה מפורשות בהכרזה, אך ברור כי ההכרזה מעגנת את אופייה הדמוקרטי של המדינה. כך נלמד, בין השאר, מהקביעה שהמדינה תהיה מושתתת על יסוד החירות ותקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, וכן מההפניה להחלטת עצרת האומות המאוחדות בדבר הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל, החלטה שהתייחסה מפורשות למדינה דמוקרטית.

את חוק יסוד הלאום יש לתקן. כפרק הזהות בחוקה הישראלית, חייב חוק היסוד לכלול התייחסות לאופי הדמוקרטי המצוי בטבורה של הזהות החוקתית של המדינה. כמו-כן, לא ייתכן שלא תיכלל בחוק היסוד התייחסות להכרזה על "הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל."

גם תומכי החוק אינם יכולים לתת הסבר משכנע מדוע ההכרזה על הקמת המדינה כמדינת העם היהודי אינה רלוונטית לחוק יסוד המבקש לעגן את אופייה של המדינה כמדינת הלאום של העם היהודי. אין מקום מתאים יותר לאזכור ההכרזה מאשר חוק יסוד הלאום. הנוסח שהתקבל הוא תוצר ההשתלטות של פוליטיקה צרה על ערכי היסוד החוקתיים של המדינה.

את האמיתות הפשוטות בדבר הדמוקרטיה והכרזת העצמאות הבין גם חבר הכנסת דיכטר, יוזם חוק יסוד הלאום. הצעת החוק של דיכטר בנוסח שהוגש לדיון מוקדם קבעה בסעיף המטרה כי: "חוק-יסוד זה, מטרתו להגן על מעמדה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, כדי לעגן בחוק-יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל". עצוב וחבל שקביעות אלו הושמטו בנוסח שהתקבל בסופו של דבר.

תומכי חוק יסוד הלאום מוסיפים וטוענים שאין בהוראותיו כדי לגרוע מזכותו של הפרט לשוויון אזרחי. משכך, ראוי היה לכלול בחוק היסוד גם התייחסות מפורשת לעקרון השוויון.

תגובה לטענה כי חוק יסוד הלאום אינו האכסניה המתאימה לכלול הוראה בעניין הזכות לשוויון היא כי ניתן לבצע במסגרת תיקון חוק יסוד הלאום תיקון עקיף לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו – האכסניה המתאימה לזכויות יסוד – ולהוסיף בו הוראה מפורשת המבטיחה לכל אדם בישראל את הזכות לשוויון. בכך אולי ייפתר המצב העגום לפיו ישראל היא הדמוקרטיה היחידה בעולם ללא עיגון מפורש של זכות חוקתית לשוויון.

כל סדר חוקתי מבוסס על מערכת ערכים בסיסית המהווים את ה-"קוד הגנטי" שלו. מטבעה, זהותה החוקתית של אומה מורכבת מעירוב של ערכים אוניברסאליים יחד עם תרבות, היסטוריה, מנהגים, ערכים, מסורות ושאיפות פרטיקולריים.

בישראל הקוד הגנטי הוא "יהודית ודמוקרטית"; האלמנט החשוב ביותר בנוסחה הוא ו' החיבור – יהודית ודמוקרטית בצוותא. וכך צריך היה להיקבע בחוק יסוד הלאום. עוד לא מאוחר; חוקי היסוד לא נחקקו באבן. אפשר – וצריך – לתקן את חוק יסוד הלאום כך שלכל הפחות יכלול התייחסות לאופייה הדמוקרטי של המדינה והפניה להכרזה על הקמת המדינה. אז יהא זה עיגון ראוי יותר של הזהות החוקתית של מדינת ישראל.

יניב רוזנאי הוא פרופסור חבר בבית הספר הארי רדזינר למשפטים, המרכז הבינתחומי הרצליה