גשר הגלילים פרוס מעל תעלת סואץ   מקור: ששון גואטה

סגן ששון גואטה שירת במלחמת יום הכיפורים כקצין קשר בגדוד הנדסה קרבית 601, אוגדה 252. אלו כמה מהחוויות שחווה במלחמה

 

"נכון תסדר את הקשר בטנק, אני רוצה לחזור לתעלה?"

נהג טנק שחטף טיל, שואל אותי

התאריך – 6 באוקטובר 1973. שעה – 16:00. שעתיים אחרי פרוץ הקרבות.

אני יושב על קצה הכיסא בחמ"ל הגדוד בג'ידי בסיני. מקשיב לרשתות הגיזרה, ושומע את אנשי המעוזים בתעלה, זועקים לעזרה, ומשתתקים אחד אחד.

לפתע נכנס מישהו.

- ששון, מישהו פה בחוץ, מחפש את קצין הקשר. אני יוצא מהחמ"ל במהירות. בחוץ עומד טנק פטון, נראה גדול במיוחד. לידו חייל מבוהל.

- אתה קצין הקשר? - הוא שואל, נסער.

- כן - אני עונה - אני יכול לעזור?

- חטפנו טיל בטנק - החייל עונה. נראה ממש ילד. אין לנו קשר בטנק, אתה יכול לסדר את הקשר?

- איפה אנשי הצוות האחרים? - אני שואל

- כולם נהרגו - עונה בחטף - נכון תסדר את הקשר בטנק?

- אני חייב לחזור לתעלה, החברים שלי נלחמים שם, ואני חייב להיות איתם.

אני נכנס לטנק. יש בו ריח של מוות. דפנות הטנק אדומות מדם אנשי הצוות שהטיל חיסל.
אני מצליח לזהות את החור, שהטיל קדח בדופן הפלדה של הטנק, בסה"כ חור בקוטר 3 ס"מ
אני בוחן את ציוד הקשר שבטנק. הכל הרוס. הטיל עשה שמות בפנים הטנק.

אני יוצא אל הנהג שמחכה לי בחוץ, על קצות האצבעות.

- נכון תסדר את הקשר? - הוא מביט בי, על סף בכי.

- החברים שלי מחכים לי... אני חייב לחזור לתעלה.

אני חושש לומר לו, מה מצב הקשר בטנק.
- יש אנשים שיצטרפו אליך לטנק, כשתגיע לשם - אני מנסה להבין.

- כן, יש שם חברים שלי, שאיבדו את הטנק שלהם, והם מחכים שאגיע.

אני מביט בו. ילד, כנראה בן 19, מבוהל, כל רגע עומד לפרוץ בבכי.

תראה - אני מנסה להיות מעשי - בטנק הזה, הקשר לא יעבוד, אני יכול להציע לך פתרון מאולתר.

אקבל כל מה שתציע, אתה קצין קשר... - הוא נראה טיפה מעודד.

- אני אקשור לך חוטים לכותפות של החולצה, ומי שיהיה מפקד הטנק, ימשוך בחוטים, וינחה אותך לאן לנסוע.

- יופי, ואני אוכל לחזור לחברים שלי?

אני קושר לכותפות החולצה של החייל, חוטי טלפון שאילתרתי.

הוא נכנס לטנק לתא הנהג, אני נכנס לתא מפקד הטנק. מושך בחוטים, בודק שהפיתרון עובד.

יופי, תודה, תודה רבה, נהג הטנק מחבק אותי, היצלת אותי. הוא מניע את הטנק, נעלם ומשאיר אבק מאחוריו.

אני עומד משתאה. כרגע חוויתי את העוצמה של צה"ל. אין לי מושג מה קרה עם האיש בהמשך המלחמה ההיא, אני יודע, שהמלחמה הוכרעה בזכות חיילים כמוהו.

 

שלום גרוסמן שרד את הפגיעה בנגמ"ש מפקד האוגדה

השנה – 1973, 13 באוקטובר. מלחמת יום כיפור.

ברשתות הקשר של הגיזרה הדרומית מדווחים על טיל שפגע פגיעה ישירה בנגמ"ש של מפקד האוגדה, אברהם מנדלר.

השמועות אומרות, שאחד המפקדים בגיזרה, שאל את מנדלר את מיקומו, והוא ענה לפי מפת הקוד, את מיקומו. למצרים הייתה את מפת הקוד, והם טיווחו את הנגמ"ש.

מיד עוברת לי מחשבה מציקה: בצוות הנגמ"ש הזה, היה חברי הטוב, שלום גרוסמן. זהו תפקידו של קמב"ץ גדוד הקשר באוגדה.

אני לא מוותר, עולה על רשתות הגיזרה, ומנסה לאתר את שלום גרוסמן. אני עוסק בזה, שעות ארוכות, וגם חוטף נזיפות, מקצין הקשר האוגדתי, יען.

אין לי כל כוונה לוותר, ואני ממשיך בנסיונות שלי, לאתר את שלום. והנה, שלום עונה לי, באחת הרשתות, ואני נרגע.

בשוך הקרבות, אני פוגש את שלום ושואל אותו: מה היה שם? איך ניצלת?

שלום עונה, ואפילו מחייך: כמה שניות לפני שהטיל פוצץ את הנגמ"ש, נחת על ידינו מסוק.

מפקד האוגדה פנה אלי וביקש - שלום, תעשה טובה, קפוץ אל המסוק שנחת כאן, ותאמר לטייס, לטוס מכאן, לפני שהוא חוטף טיל.

שלום לא ממש אהב את המשימה שנחתה עליו.

הוא החליף את כובע הקשר בכובע פלדה, לקח את הנשק האישי, יצא מהנגמ"ש, המוגן, לכאורה, ורץ לעבר המסוק.

הוא הספיק לרוץ 20 מטרים בלבד, ואז שמע את הרעש האימתני, של פגיעת הטיל בנגמ"ש.

המסוק הזה הציל את שלום.

ארבעים שנה אחרי הארוע הזה, בשנת 2013, שלום יצא למסע אופניים שאפתני, עם כמה חברים. הם רכבו על כביש 3, בשעה שמונה בבוקר, ביום שבת. נהג נרדם על ההגה, ודרס את כל שמונת רוכבי האופניים. שלום היה המאסף של שורת האופניים, ונהרג במקום.

 

קרב מטווח קצר

השנה – 1973, מלחמת יום כיפור בשיאה. לילה.

הגדוד שלנו מנסה להיכנס לתוך מתחם מצרי נטוש במערב התעלה. קיווינו שהמקום יאפשר לנו הגנה טובה יותר, מהארטילריה והטילים, שהמצרים ירו עלינו. נעמדנו עם הנגמ"שים מול פתח המתחם.

כמה דקות אחרי שנעמדנו שם, ראינו טור של טנקים מצרים נעים לעברינו. ספרתי שמונה צלליות של טנקים. הייתה להם צורה מוזרה, לא של הצללית המוכרת לנו, של טנקי 62T.

אנחנו על נגמ"שים, ללא כל יכולת להתמודד עם הטנקים שנעים לעברינו.

קפיצת זמן לאחור לשבועיים בלבד.

כשנכנסנו למצרים, אחרי חציית התעלה, ראינו טנק ישראלי בודד. שאלנו את מפקד הטנק, מדוע הוא בודד, הוא ענה, שהוא איבד את היחידה שלו.

- בוא איתנו - הצענו לו, תמיד טוב שיש איתנו טנק במלחמה.

הוא הצטרף אלינו, והציל אותנו באותו קרב, קרב מטווח קצר.

כקצין קשר, צירפתי אותו לרשת הקשר הגדודית, והוא הפך להיות אורגני בגדוד. הטנק שאספנו בדרך, עמד כמה מטרים מנגמ"ש הפיקוד, וראה כמונו את שורת הטנקים המצרים ששועטים לעברנו.

מפקד הטנק הודיע ברשת הגדודית – יש כאן שמונה טנקים, אני הולך לירות בהם אחד אחד.

אמר ועשה, פגז ראשון, והטנק הראשון עלה באש, מיד אחריו השני, וגם הנוספים.

כאן קרה ארוע בלתי צפוי, על הטנקים היו חיילי חי"ר, והם קפצו מהטנקים ורצו לעברנו, תוך יללות מקפיאות דם. נראה שחלק מהם היו ללא נשק.

עברו לי בראש סצנות מסרטים שראיתי בילדותי, בהן קרבות של קאובואים ואינדיאנים, והאינדיאנים צורחים, כדי להבהיל את הקאובואים. גם בקרב הזה, היללות של החיילים המצרים, עשו את שלהם. זה היה מקפיא דם.

הם רצו לעברנו, תוך ירי, ואנחנו ירינו בהם עם הנשק האישי שלנו.

דובר בזמנו על כך, שהחיילים המצרים, קיבלו סמים, כדי למנוע פחדים, נדמה לי שבקרב הזה, הייתה הוכחה לכך. הם רצו לעברנו בהמוניהם, ללא כל פחד מהכדורים שאנחנו ירינו לעברם. חיילים מצרים בודדים, שהצליחו להתחמק מהירי, הגיע עד הנגמ"שים שלנו.

אחד החיילים המצרים, הגיע אל הנגמ"ש שעמד לצד הנגמ"ש שלנו, עלה על מכסה המנוע הקידמי, נעמד מול הקצין הישראלי שעמד בחזית הנגמ"ש, ובאומץ רב, ירה בו צרור ארוך, ממרחק אפס.

אחד החיילים שהיה בנגמ"ש, הרים את המקלעון שלו, והיכה את החייל המצרי, שוב ושוב, עד שניטרל אותו.

אז השתרר שקט.

נראה שלא נשאר אף חייל מצרי חי, מבין ההמונים שרצו לעברינו.

 

חלום בלהות

חציית התעלה, במלחמת יום כיפור

- האוגדה של אריק שרון חצתה את התעלה, אתם חוצים אחריה - מכשיר הקשר שמולי פוקד.

אנחנו בתוך טור אינסופי של כלים, טנקים ונגמ"שים וגם טרקטורים. אנחנו בנגמ"ש הפיקוד, איתנו בנגמ"ש, אביגדור המג"ד, ישראל הקמב"ץ, קשר, לוחם נוסף ונהג.

התנועה לכיוון התעלה מתנהלת באיטיות רבה, הטור מטווח, הפגזים נופלים, וגם פוגעים, ואנחנו עוקפים את כלי הרכב שנפגעו, לא נעצרים להעניק סיוע. יש לנו מטרה – להגיע אל אדמת מצרים, ובכך להכריע את המלחמה.

- ששון, מה עם החלבה? - אביגדור המג"ד קורא אלי.

בכל ימי המלחמה, אכלנו חלבה. הייתי מוציא קופסאות חלבה, שהיו בתוך מנות הקרב, פותח אותן עם פותחן שהיה לי בכיס, מעביר לאביגדור, ופותח עוד אחת ועוד אחת לשאר אנשי הצוות. היינו חופרים בתוך הקופסה עם המכסה של הקופסה. בדיעבד הבנתי, שחלבה מעניקה אנרגיה מיידית, וזה מה שהיינו זקוקים לו, אחרי ימים ארוכים של ערות. בדיעבד גם הבנתי, שהחלבה הזאת הרסה לי את השיניים.

אנחנו עולים על דיונה מוגבהת, וצופים על מתחם הצליחה. אני צופה במחזה שנראה כמו חלום בלהות. גשר הדוברות היה על המים, וכלים נעו עליו באיטיות, טנקים ונגמ"שים. אנחנו ממשיכים לנוע ומגיעים אל גשר הדוברות. אני מביט אל המים משמאל ומימין, יש שם טנקים שנפלו למים, נראים טנקים ישראלים. אני גם רואה גופות של חיילים ישראלים צפות במימי התעלה.

אנחנו לא יכולים להעניק כל עזרה.

הגשר מטווח ומידי כמה שניות נופל פגז. זהו בדיוק הזמן להתפלל, שלא יפול עלינו פגז מצרי. בשמים עשרות מטוסים, שלהם וגם שלנו, מידי כמה דקות מטוס נפגע ומתפוצץ, שלהם וגם שלנו.

אנחנו ממשיכים לנוע, יש לנו משימה, להגיע אל אדמת מצרים ולהכריע את המלחמה הזאת. ממשיכים לנוע, עוברים את הגשר ומגיעים אל אדמת מצרים, ארץ גושן, שם היו אבותינו עבדים. הנוף מתחלף לטרופי טיפוסי, אדמה לא מדברית, וגם עצי בננות.

קפיצת זמן – 1977, סאדאת מגיע לישראל ופותח בשיחות שלום עם ישראל.

ברור לכולנו, שהכניסה שלנו לתוך מצרים הייתה המניע ליוזמה הזאת של סאדאת.

בלי המבצע הזה, זה כנראה לא היה קורה.

Mobile Bridge over Suez Canal Yok Kippur War

גשר הגלילים פרוס מעל תעלת סואץ

 

חטפנו טיל בנגמ"ש

השנה – 1973, הלילה האחרון, לפני הפסקת האש.

אנחנו נעים בלילה על הנגמ"שים, בתוך ארץ גושן במצרים, אחרי שלושה שבועות של ערות מתמדת.

אני בנגמ"ש הפיקוד בראש הטור. איתי אביגדור המג"ד, ישראל הקמב"ץ, משה הסמב"ץ, שני לוחמים נוספים ונהג. אני רכון על הברכיים, שכבר כואבות מהטלטולים של הנגמ"ש, מול סוללה של מכשירי קשר. יש לי תרגולת שאימצתי, כשיורד הלילה, אני שולף את הנורות הכתומות ממכשירי הקשר. אני מדמיין צלף מצרי, שמבחין בנורית שנדלקת ויורה בנו.

אני מתקשר כבר כמה ימים מול מפקד ההנדסה בפיקוד דרום והוא מעביר לנו הנחיות בקשר, ישירות אלינו, עוקף את האוגדה. הוא מעביר לנו הנחיות, להגיע אל נ"צ בתוך מצרים, שהיה בדיעבד, באזור הק"מ ה-101.

שם - הוא ממשיך - יש מאגר של דלק, עבור הטנקים המצרים.

- תגיעו לשם, ותפוצצו את המאגר.

אני שואל את אביגדור - אתה יודע איך להגיע לשם?

אביגדור עונה - נגיע...

אנחנו נעים אל הנ"צ, לפי החושים של אביגדור, אנחנו ממש מחוץ לאזור עליו שולט צה"ל.

המצרים מקבלים את פנינו בארטילריה כבדה, ואנחנו ממשיכים לנוע.

בשלב מסוים, אנחנו מקבלים הנחייה מהפיקוד, להעמיד את הנגמ"שים ולהמשיך רגלית. מסוכן מידי לנוע על נגמ"שים.

אנחנו מעמיסים על חמישה חברים את חומרי הנפץ כתרמילי גב, ואני נשאר בנגמ"ש, כדי להוות תחנת ממסר. מכשירי הקשר הנישאים לא נקלטים בפיקוד.

החברים יוצאים לדרך. אני מרגיש שסוף סוף, אני לא בחזית. מוריד את הקסדה, פותח את החגור ומתרווח.

היינו ארבעה אנשים בנגמ"ש. אני מקבל הנחיות מהפיקוד ומעביר אותן למג"ד, מקבל מהמג"ד ומעביר לפיקוד. זהו תפקידה של תחנת ממסר.

ואז זה מתחיל, טיל ראשון מגיע מקידמת הנגמ"ש וחולף מימין.

אנחנו מזדקפים, מנסים לראות מהיכן הירי. חושך מצרים, לא ניתן לראות כלום.

והנה טיל נוסף חולף משמאל, ומפספס את הנגמ"ש במילימטרים.

והנה טיל נוסף, ישר לכיוון שלנו, אני מסתכל על המסלול של הטיל, עוד רגע הוא פוגע בנגמ"ש.

הדבר הבא שאני זוכר הוא שהאוהל של החמ"ל שצמוד לצד הנגמ"ש, נדלק במהירות והפך לעמוד אש אימתני.

האור הפתאומי שהבזיק, לא איפשר לי לראות כלום.

קפצנו מהנגמ"ש הבוער, כאשר כולם צועקים: מישהו נפגע? מישהו נפגע?

אף אחד לא נפגע.

התמקמנו סביב הנגמ"ש הבוער, וירינו ללא הבחנה לכל הכיוונים.

כיבינו את האש שבאוהל הבוער, עם כל מה שיכולנו, וניסינו קצת להירגע מהארוע.

עם שחר, זיהינו שני קצינים מצרים הרוגים ששכבו חמישה מטר מהנגמ"ש.

Lieutenant Colonel Avigdor Eshel

סגן אלוף אביגדור אשל, מג"ד 601 במלחמת יום כיפור

 

יציאת מצרים – גירסת 1974

אנחנו ממוקמים בארץ גושן בתוך מצרים, כבר שלושה חודשים. גדוד הנדסה קרבי. כולנו מחופרים בתוך בורות עמוקים. במבט של מי שמתקרב למתחם, לא ניתן לזהות, שממוקמים כאן מאות חיילים.

שיחות הפרדת הכוחות, בין ישראל למצרים, מתקדמות.

אנחנו מקבלים הנחייה לצאת ממצרים. ממש כך. ועוד באמצע הלילה. כל מה שנותר לנו, הוא לקרוא את ההנחיות שכתובות בתורה, להוסיף כמה עדכונים, ולצאת ממצרים.

ינואר 1974, חצות. אנחנו אורזים את כל הציוד, ציוד הקשר והציוד האישי.

אני מנחה את האנשים לא להשאיר פיסת נייר במקום. חסר לנו שאיזה פרט מבצעי, יגיע לידי המצרים. יש לנו שני כלי רכב. רכב קשר שלל, בו מיקמנו את המרכזיה של הגדוד, וקומנדקר, עבור האנשים והציוד האישי.

לכל אחד מכלי הרכב, הייתה בעיה אחרת: הקומנדקר לא הניע, ורכב הקשר, לא סחב. אז חיברנו את שני כלי הרכב במוט ברזל. הקומנדקר מקדימה, ורכב הקשר מאחור. רכב הקשר הניע, דחף את הקומנדקר, שהניע אף הוא וסחב את רכב הקשר.

היינו בדרך שעות ארוכות, והגענו למקום החדש רק למחרת בצהריים. כלי הרכב נתקעו כל מספר קילומטרים.

הגענו לסיני, שם מצאנו את כל שאר חיילי הגדוד.

אכן, יציאת מצרים.

אפילו חצינו בדרך את תעלת סואץ, עליה היה כביש סלול מאספלט.

לא היינו זקוקים למשה, שיפתח לנו את הים.

Lieutenant Sasson Gueta

סגן ששון גואטה, קצין קשר בגדוד הנדסה קרבית 601 במלחמת יום כיפור

ששון גואטה הוא בעל חברה למיתוג יזמים וחברות הייטק, בעבר במאי, תסריטאי ומפיק של תשדירי שירות

* הסיפורים לקוחים מתוך הספר של ששון גואטה, הכל קרה בחיים שלי (הוצאה עצמית)

users: ששון גואטה

תודה
חשוב לזכור

אולי יעניין אתכם