האם הניסוי של רע"מ בקואליציה נכשל?

חברי הכנסת מנסור עבאס ומאזן גנאים ביום ההצבעה על חוק יו"ש

במהלך 2019, קיבל יושב ראש רע"מ מנסור עבאס החלטה דרמטית. מאז היווסדה, הייתה רע"מ מפלגה לעומתית למדינת ישראל. אהדה לטרור, על גבול החוקיות ומעבר לה, הייתה עניין רווח במפלגה, וחבריה נהגו לחבק מחבלים משוחררים ולתמוך במשפחותיהם. עבאס שכנראה חישב ומצא שהעמדה הלעומתית מביאה מעט מאוד רווחים למגזר שלו והסבה לו הרבה הפסדים, החליט לשנות כיוון.

הדבר הנכון לעשות, הסיק עבאס, הוא להשלים עם קיומה של המדינה, ולהיות שותף מלא בחיים הציבוריים בה. בדרך הזו רע"מ אמנם תיאלץ לוותר על גישתה הלוחמנית-קיצונית, אבל בתמורה היא תוכל להביא הישגים מוחשיים לציבור הערבי.

עבאס החל לקשור קשרים עם בנימין נתניהו, אז ראש הממשלה. נתניהו שזיהה את פוטנציאל הרווח ההדדי, גילה נכונות לשיתוף פעולה, ועבאס החל לנווט את הספינה אל יעדה. הוא כמעט הגיע אל היעד כאשר לאחר הבחירות האחרונות, ניהל מולו נתניהו משא ומתן על הקמת ממשלה. בסופו של דבר, דווקא נפתלי בנט שנהג לתקוף את נתניהו על הקשר עם רע"מ, היה מי שהצליח להקים ממשלה בתמיכתה.

אולם, זו הייתה רק תחילת הדרך.

יו"ר רע"מ מנסור עבאס

הניסוי – וכישלונו

הניסוי היה כזה – מפלגה ערבית לא ציונית כשותפה מן המניין בקואליציה ציונית.

הניסוי התחיל ברגל שמאל. בהצבעה על הקמת הממשלה מנתה הקואליציה 61 חברי כנסת על הנייר, אבל הממשלה קמה בתמיכה של 60 קולות בלבד, וזאת מכיוון שחברי רע"מ התקשו מלכתחילה להצביע בעד ממשלה ציונית.

הכל קרה מהר מדי. עבאס הצליח לסובב את הספינה, אבל מדובר היה בשינוי כיוון חד מדי תוך זמן קצר מדי. אם השינוי היה קורה בהדרגה במשך עשור או יותר, ייתכן שהוא היה מוטמע טוב יותר ברע"מ. אולם ההתרחשויות בזירה הפוליטית גזרו קצב שינוי מהיר, ובמפלגה התקשו לעמוד בו. וכך, ההצבעה על הקמת הממשלה, סימלה את שלל הקשיים שיעיבו על השותפות בין רע"מ לבין הקואליציה לכל אורך השנה האחרונה.

ראשית, הפערים היו גדולים מדי. מי שעד לא מזמן ראו במחבלים גיבורים הראויים להערצה – ומן הסתם רבים מהם טרם שינו את דעתם בנושא – התקשו לשתף פעולה ולו עם החוק הציוני הבסיסי ביותר. למוסלמים שרואים בהר הבית כולו מסגד מוסלמי מקודש, וביהודים שעולים אליו "פולשים", קשה מאוד להשלים עם העמדה הנפוצה בציבור הישראלי הרואה בעליית יהודים להר עניין לגיטימי ואף מבורך. הפערים נגלו כמעט מיד, כאשר נדרשו חברי רע"מ להצביע ביחד עם הקואליציה על הארכת הוראת השעה של חוק האזרחות והכניסה לישראל המקשה על איחוד משפחות של פלסטינים עם ערביי ישראל בתוך ישראל. רק לאחר מספר ויתורים מצידה של שרת הפנים איילת שקד, הסכימה רע"מ להצביע בעד, אבל גם אז לא הושגה תמיכה של כל חבריה, והחוק נפל בשל כך.

ראיון עם מזכ"ל רע"מ איברהים חיג'אזי

שנית, רע"מ כמפלגה מעולם לא הייתה שותפה בקואליציה כלשהי. כפועל יוצא, רע"מ לא התנהלה כשותפה קואליציונית מן המניין ולא הפנימה את משמעות השותפות הקואליציונית – אם מחוסר ניסיון ואם בכוונת מכוון. פעם אחר פעם נאלצו ראשי הקואליציה לנהל משא ומתן עם רע"מ על הצבעות עבור חוקי הממשלה או להתמודד עם הפרות של המשמעת הקואליציונית. גם אם היו הצדקות לדרישות של רע"מ כשלעצמן, קואליציה לא יכולה להתנהל בצורה הזו.

שלישית, מנסור עבאס, בגמישותו הפרגמטית, אולי היה יכול להתגבר על הקשיים המנויים לעיל, אבל יושב ראש רע"מ לא הצליח לאכוף את מרותו על שאר חברי הסיעה. שוב ושוב קמו ברע"מ מורדים שאיימו להצביע נגד המשמעת הקואליציונית, ולעתים גם קיימו את איומיהם. הקמת הממשלה וחוק האזרחות, הן דוגמאות בולטות, אבל יש לכך גם דוגמאות רבות נוספות – האחרונה שבהן היא ההצבעה על חוק יו"ש.

לכן, כששואלים האם הניסוי נכשל, לדעתי התשובה חיובית. ייתכן שרע"מ תצליח להתעשת ותעבור למשמעת נוקשה יותר מעכשיו, אבל גם אם כן, זה כבר מאוחר מדי. נראה שהממשלה הגיעה לסוף דרכה, בין אם תשרוד עוד שבוע ובין אם תחזיק עוד שנה. ומעתה והלאה, כל קואליציה פוטנציאלית תחשוב פעמיים ושלוש האם לצרף אליה שותפה כל כך בעייתית.

חבר הכנסת ניר אורבך לחבר הכנסת מאזן גנאים: "אתם לא רוצים להיות שותפים. הניסוי איתכם נכשל"

באופן תיאורטי עוד ישנה אפשרות שרע"מ תהיה חברה בממשלת ימין, אך הסיכויים למהלך כזה נראים קלושים. נתניהו שהיה הראשון לבנות גשרים מול עבאס, פעל באופן נמרץ לשרפם במהלך השנה האחרונה, לאחר ששב וכינה את חברי רע"ם תומכי טרור. לכן, נכון לעכשיו, נראה שהניסוי אבוד. אף על פי כן, יש לקוות שהזרעים שזרע עבאס ינבטו, ושבעתיד הלא רחוק תהפוך המפלגה האסלאמית, ובעקבותיה הציבור הערבי כולו, לחלק בלתי נפרד מן הציבוריות הישראלית.