פסל פגסוס, קורינתוס, יווון   מקור: ויקיפדיה (כריס אוקספורד)

במהלך החשיפות העיתונאיות אודות פרשת הפריצות הלא חוקיות של המשטרה לטלפונים, התגלעה לאחרונה מחלוקת מעניינת בין תומר גנון מ-"כלכליסט" לבין גור מגידו מ-"דה מרקר".

בחשיפה האחרונה שלו, טען גנון שהדביקו את הטלפון של מנכ"לית בזק סטלה הנדלר בפגסוס לאחר שפריצה קודמת באמצעות פגסוס לטלפון של מנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר, חשפה תכתובת מפלילה לכאורה בין השניים ("כלכליסט", 07.02).

מגידו מתאר מהלך עניינים אחר בהתבסס על גרסת הרשות לניירות ערך. ב-20 ביוני 2017 נעצרה הנדלר יחד עם אור אלוביץ, בנו של בעל השליטה בבזק שאול אלוביץ. בזמן המעצר, החזיקה הרשות לניירות ערך בצו חיפוש לטלפונים של הנדלר ושל אור אלוביץ, תפסה אותם ושאבה מהם מידע באופן חוקי ("דה מרקר", 08.02).

ואז מביא מגידו את הקטע בגרסת הרשות לניירות ערך החשוב לעניינינו: "בשני המכשירים [של הנדלר ושל אור אלוביץ] נמצא המידע שלטענת 'כלכליסט' הופק באמצעות פגסוס. שלושה שבועות מאוחר יותר, ב-12 ביולי 2017, נחקר לראשונה פילבר עצמו. זהו הרגע שבו החלה רשמית חקירת קשריו עם בזק. מה שאינו במחלוקת הוא שביום שנחקר לראשונה, ההתכתבויות המסבכות בינו לבין הנדלר כבר היו בידי הרשות מכוח צו, כדין".

למרבה הצער, אין לנו עדיין מספיק מידע כדי להכריע איזו מהגרסאות המתוארת בשתי הכתבות היא הנכונה, אבל בכל זאת ישנן שלוש נקודות ראויות לציון.

 

ההתכתבויות המסבכות

ראשית, ישנו פער זמן מסוים בחקירות הנדלר שמעלה תמיהה מסוימת. אקדים ואומר שהגרסא שמביא מגידו בהחלט יכולה להסביר את פער הזמן הזה, אבל עדיין מעניין לבחון את מהלך הדברים מבחינה כרונולוגית.

כאמור, על פי הגרסא של הרשות לניירות ערך, המידע שנשאב כדין מהטלפונים של הנדלר ושל אור אלוביץ באמצעות תפיסה פיזית שלהם, הוא המידע ששימש בחקירותיה של הנדלר והוא המידע שלטענת גנון הופק שלא כדין באמצעות פגסוס.

אבל מהו המידע המסוים הזה שגנון מדבר עליו?

גנון מספר כי במהלך חקירת תיק בזק ברשות לניירות ערך, "מחלקת המודיעין של רשות ניירות ערך עמדה בקשרים טובים עם יחידת הסייבר סיגינט המשטרתית, ולאור בקשתה להשגת מידע הודבק הנייד של שלמה פילבר, אז מנכ"ל משרד התקשורת. המטרה: איסוף מודיעין מוקדם. הודות להדבקה בפגסוס התגלו התכתבויות של פילבר עם מנכ"לית בזק סטלה הנדלר, שמהן עלה חשד כי הוא מדליף לה מסמכים. בשל כך הודבק בפגסוס גם הנייד של הנדלר עצמה".

גנון מדבר אפוא על סוג מסוים של תכתובת – הדלפות של מסמכים – שהתגלתה בטלפון של פילבר באמצעות תוכנת פגסוס ושבעקבותיה הדביקו גם את הטלפון של הנדלר בפגסוס.

באשר לפילבר אנו כבר יודעים שהמשטרה פרצה לטלפון שלו בניגוד לחוק, משום שחשיפה זו אומתה. לאחר שהחלה הבדיקה הפנימית, עדכנה המשטרה את הפרקליטות כי עשתה שימוש בתוכנת ריגול כדי לשאוב מידע מהטלפון של פילבר.

כלומר, נכון לעכשיו אנו יכולים להתייחס לחלק של הדבקת הטלפון של פילבר בתוכנת ריגול בתור עובדה. עם זאת, המשטרה והפרקליטות עדיין לא הסבירו מתי נפרץ הטלפון של פילבר לראשונה ולבקשתה של איזו רשות חוקרת. האם הפריצה לטלפון של פילבר הייתה בזמן חקירת תיק בזק כמו שעולה מהתחקיר של גנון או שמא רק בזמן חקירת תיק 4000 כמו שעולה מהדיווח של מגידו?

היות שאין לנו תשובה לשאלה זו, הבה נבחן את סוג התכתובת שגנון טוען שהופק באמצעות פגסוס – הדלפות של מסמכים.

ב-2019 פרסם גנון יחד עם ליטל דוברוביצקי תמלילים מחקירות הנדלר ברשות לניירות ערך ובמשטרה. בכתבה זו מסופר שהנדלר נחקרה ברשות לניירות ערך ובמשטרה לפחות 13 פעמים ("כלכליסט", 07.11.19). אנו יודעים שהחקירה הראשונה הייתה ב-20 ביוני 2017 אז נעצרה הנדלר ומכשיר הטלפון של נתפס והועתק. גנון ודוברוביצקי מתארים את המשך מהלך העניינים באופן הבא: "בשבועות שאחרי חקירתה הראשונה של הנדלר... עיינו חוקרי רשות ניירות ערך בטלפונים הניידים שנתפסו בחקירה ובתכתובות מיילים של המעורבים בפרשה. החוקרים נדהמו מכמות המסמכים ומתוכן התכתובות שהוחלפו ביו הנדלר לפילבר... לאחר שהחוקרים עברו על החומרים, הנדלר עוכבה שוב ונחקרה במשך ימים ארוכים על ההדלפות שקיבלה מפילבר".

מתיאור זה עולה שהנדלר לא נחקרה על ההדלפות שקיבלה מפילבר בתחילה אלא רק שבועות לאחר חקירתה הראשונית. האם יכול להיות שלקחו שבועות עד שחוקרי הרשות לניירות מצאו את המידע בטלפון שתפסו כדין מהנדלר? בהחלט כן. ברם, פער הזמן שעבר עד שהנדלר נחקרה על ההדלפות והידיעה המאומתת שהטלפון של פילבר הודבק בתוכנת ריגול, עדיין לא מאפשרים לנו לפסול את האפשרות שהמידע על ההדלפות הגיע מפריצה לא חוקית לטלפון של פילבר ולא מהתפיסה החוקית של הטלפון של הנדלר. יתרה מזאת, אם יחידת הסיגינט של המשטרה אכן פרצה לטלפון של פילבר לבקשת הרשות לניירות ערך, סביר להניח שלא יהיה לכך שום תיעוד ברשות לניירות ערך. התיעוד יימצא ביחידת הסיגינט של המשטרה.

Aviad Glikman Twit 02

 

גרון עמוק

מלבד השוני בגרסאות, יש בין הכתבה של מגידו לכתבה של גנון עוד הבדל חשוב למדי. מגידו מתבסס על מקורות רשמיים – הרשות לניירות ערך והפרקליטות. מי המקור של גנון איננו יודעים, אולם סביר להניח שמדובר באיזשהו "גרון עמוק" שמועסק או שהועסק ביחידת הסיגינט של המשטרה, ביחידה אחרת במשטרה או אפילו בחברת NSO (ישנן עוד אפשרויות אבל להערכתי שלוש אלו הן הסבירות ביותר).

אם "גרון עמוק" עובד או עבד במשטרה או ב-NSO (או בכל מקום אחר עם גישה למידע שנחשף) גנון מן הסתם לקח אותו לבדיקה במכונת אמת או ראה הוכחות חפציות לפני שפרסם את כתבותיו. זה לא אומר שהמקור לא יכול לשקר או אפילו לטעות בחלק מהאשמותיו, אבל אני מתקשה להאמין שגנון לא עשה בדיקה ועוד בדיקה לפני שפרסם סיפור כל כך לא ייאמן.

 

אמת ושקר

וישנה גם נקודה שלישית ראויה לציון. גנון לא הביא עדיין שום ראיה לטענותיו, אלא רק העלה שורה של טענות, מוקצנות יותר ויותר. ברם, חלק מהטענות שלו כבר זכו לאישוש בבדיקת הרשויות. כמובן, זה לא אומר שכל הטענות שהביא גנון נכונות או מדויקות, אבל יש לנו אישור לכך שהתחקיר כן מכיל טענות נכונות.

מן הצד השני, הרשויות נתפסו בשקרים פעם אחר פעם. כזכור, בתגובה לחשיפה הראשונה של גנון, טענה המשטרה כי "אין שחר לטענות העולות בכתבה. כל פעילות המשטרה בתחום זה הינה על פי דין, על בסיס צווי בית משפט ונהלי עבודה מוקפדים". ביום החשיפה, השר לביטחון פנים עמר בר-לב הזדרז לצייץ בטוויטר כי "לאחר בירור, אין פרקטיקה של האזנות סתר, או חדירה למכשירים, בידי משטרת ישראל ללא אישור שופט". חמישה ימים לאחר מכן הסביר השר בחדשות 12 כי "כל הבדיקות, כולל של היועמ"ש, של כל הנושאים שהועלו בכתבה של 'כלכליסט' – התבררו כלא נכונות". נציגים של המשטרה הפציעו באולפנים והכחישו את פרטי החשיפה של גנון מכל וכל.

אולם, אחרי שגנון וגם עיתונאים אחרים המשיכו לפרסם עוד ועוד חשיפות על השימוש בתוכנות ריגול, המשטרה שינתה לפתע את גרסתה והסבירה כי "התגלו ממצאים נוספים המשנים בהיבטים מסוימים את מצב הדברים". לאחר מכן הודתה המשטרה כי נשאב מידע מהטלפון של פילבר, אבל טענה כי משרד המשפטים, הפרקליטות ואפילו חוקרי המשטרה בכלל לא היו מודעים לכך, והמידע נשאר אצל היחידה הטכנולוגית – וזאת אחרי שבתחילה המשטרה דיווחה לפרקליטות שלא עשתה שימוש לא חוקי בתוכנה בתיקי נתניהו. אולם, המשטרה התעקשה שלא נעשה שימוש בתוכנה לגבי חשודים אחרים בתיקי נתניהו.

הגרסא האחרונה של המשטרה (לעת עתה) היא שהיה גם ניסיון לפרוץ לטלפון של איריס אלוביץ אבל יחידת הסיגינט לא הצליחה לעשות זאת. באופן אישי אני מתקשה להמתין לגרסא הבא שתביא המשטרה. עם זאת, ראוי לציין כי בניגוד למשטרה, הרשות לניירות ערך טרם נתפסה בשקר בפרשה.

Aviad Glikman Twit 03

 

אז מה הלאה?

כאמור, אין לנו עדיין מספיק מידע כדי לדעת בוודאות אם הגרסא שמביא מגידו בשם הרשות לניירות ערך היא הנכונה, או שמא הגרסא שמביא גנון על בסיס "גרון עמוק" כלשהו. אבל בשלב בו אנו נמצאים – לא רק עיתונאים צריכים לחקור את הסיפור.

הפרשה נחשפה ב-18 בינואר ומאז היו עוד ועוד חשיפות. חלק מהדברים שנחשפו כבר אומתו. הגיע אפוא הזמן שהתביעה הכללית תפסיק למרוח את הטיפול בפרשה ותורה על פתיחה בחקירה פלילית.

למרבה הצער, המחלקה לחקירת שוטרים היא כבר לא היחידה שהייתה תחת פיקודו של עורך הדין אורי כרמל. ראשת מח"ש הנוכחית, קרן בר-מנחם, עשתה סיכול ממוקד במחלקה. בר-מנחם הפכה את מח"ש מיחידה שאמורה לחקור את המשטרה ליחידה שתפקידה לתת שירות למשטרה. על פי דיווחים שונים התודות על כך לפרקליט המדינה הקודם שי ניצן ולמפכ"ל המשטרה רוני אלשיך, שהביאו למינויה של בר-מנחם למרות שלא הייתה מן המתמודדות הבולטות על התפקיד (כידוע, ניצן ואלשיך לא ממש מעריכים גופי ביקורת, והאחרון שממש זעם על הביקורת של מח"ש על המשטרה, ידוע בתור "מומחה בפירוק ארגונים עוינים"). אבל אם מח"ש היא הגוף היחידי שיכול לחקור כרגע את המשטרה, אז שפרקליט המדינה או היועצת המשפטית לממשלה יורו לה להתחיל לחקור. ואם מח"ש לא כשירה למשימה זו, ישנם גופים אחרים במדינה עם יכולות חקירה. העיקר הוא שכבר לפני שלושה שבועות היה צריך להכניס חוקרים ליחידת הסיגינט, לקחת את המפקדים של היחידה לחקירה באזהרה, להחרים את כל המחשבים שם, ולזמן בצו מ-NSO את רשימת כל הטלפונים שהמשטרה פרצה לתוכם.

ניסים סופר הוא פובליציסט ועורך אחראי באתר דיומא

users: ניסים סופר

עוד בנושא

אולי יעניין אתכם