מרב מיכאלי וליאור שליין, 2013   מקור: לע"מ

בכתבה ארוכה בתוכנית "עובדה", התראיין הקומיקאי ליאור שליין על ההחלטה שלו ושל בת זוגו, שרת התחבורה מרב מיכאלי, להביא ילד לעולם באמצעות פונדקאות. כידוע, בעבר התנגדה מיכאלי בחריפות לתהליך הפונדקאות ואמרה שמדובר ב-"סוג של סחר בגוף של נשים שמתבצע בחדווה שלא מתקבלת על דעתי". מיכאלי הוסיפה וטענה כי "האופן שבו אנשים שאין להם יכולת להביא ילדים לעולם, פונים לאישה שצריכה לעבור טיפולים הורמונליים, הריון ולידה עם כל מה שכרוך בזה ואז למסור את הילד, איך להגיד זה, זה לא נראה לי כל כך סביר".

כמובן, מותר לאנשים לשנות את דעתם ומיכאלי היא לא הראשונה שגילתה שעקרונותיה הופכים קצת פחות מוחלטים כאשר הם מונעים משהו ממנה ולא רק מאנשים אחרים. עם זאת, נקודת המבט של בן זוגה ושלה באשר לזהות האם הפונדקאית ולהליך הבחירה בה מעניינת למדי משום שהיא שופכת אור על הפוליטיקה של הניצול.

בראיון מלפני תשע שנים, הדגישה מיכאלי את אלמנט הניצול בהליך הפונדקאות: "מי שעושות את זה הן נשים שזקוקות נואשות לכסף, זאת אומרת אלמנט הבחירה פה הוא קצת מפוקפק". גם בריאיון הנוכחי בתוכנית "עובדה" עמדה סוגיית הניצול במרכז התיאור של שליין את הליך הבחירה בפונדקאית.

שליין הקדים וציין כי פונדקאות "זה דבר בעייתי" (בדומה למה שאמרה מיכאלי על פונדקאות באותו ראיון מ-2013: "אני רואה את זה כדבר מאוד מאוד בעייתי"). היות שהליך הפונדקאות בעייתי גם בעיני מיכאלי וגם בעיני שליין, רצו השניים להבטיח שבמקרה שלהם לא יהיה ניצול. "אנחנו מבינים שזה הקצה הנורא ביותר של ניצול שיכול להיות", הסביר שליין "ואנחנו עשינו את כל מה שאפשר – ואני אומר לך, במידה, לדעתי, מוחלטת הצלחנו – כדי שיהיה בזה אפס ניצול, אפס תלות". "שאין ניצול. זה היה העניין. אין ניצול" הוא שב ואמר.

שליין הוסיף ופירט כיצד הם הצליחו להשיג "אפס ניצול" בהליך הפונדקאות. ראשית, הם בחרו לעשות הליך פונדקאות בארצות הברית ולא במדינת עולם שלישי. שנית, הם נסעו ונפגשו עם האישה, קלסי, ועם בן זוגה וילדיהם לפני תחילת התהליך והבינו שהיא באמת שמחה לעזור להם להגשים את חלומם. שלישית, למרות שהיה "רכיב כלכלי" מאחורי החלטתה של קלסי, לא היה בכך ניצול אישה שזקוקה נואשות לכסף. מדבריו של שליין לא ניתן לדעת לאיזה מטרות הכסף ששולם עבור הפונדקאות אמור לשמש – לחיסכון כללי, לתשלום שכר לימוד להשכלה גבוהה לילדים, לשיפור רמת החיים של המשפחה וכיוצא באלה – אבל הוא טרח והבהיר כי קלסי ומשפחתה לא נמצאו במצב של "מצוקה כלכלית". מבחינת שליין ומיכאלי, העובדה שקלסי לא זקוקה באופן נואש לכסף זו ההצדקה לשלם לה עבור פונדקאות.

אם יש הגיון בדרך המחשבה הזאת אני מודה שהוא נשגב מבינתי. ככלל, אם אנחנו חושבים על הצורך של הצד השני בעסקה ולא רק על הצורך שלנו, אז ככל שהצורך של הצד השני רב יותר, ההצדקה לקיום העסקה גדולה יותר. כך, למשל, כשאנו מבצעים רכישה במכולת קטנה שבעליה מתקשה לסגור את החודש, יש לנו הרגשה של צריכה חברתית יותר מאשר לו רכשנו את אותה רכישה בסניף של שופרסל.

אז בואו נדמיין שבמקום קלסי, שליין ומיכאלי היו בוחרים כאם פונדקאית בפריאנקה, צעירה מהודו עם שני ילדים קטנים. להבדיל מקלסי, את פריאנקה לא ממש מעניין לעזור לזוג הישראלי. פריאנקה רוצה להיות פונדקאית רק – ואך ורק – כדי לסייע לשני הילדים שלה לחיות חיים טובים יותר. ובשביל להבין את המניע הזה אנחנו כבר לא צריכים להמשיך ולדמיין. מתיאוריו של שליין עולה שקלסי ובעלה הם בני המעמד הבינוני בארצות הברית, אולי בינוני-נמוך, ושלא חסרים לילדיהם דברים אלמנטריים כמו מזון. בהודו חמישית מהילדים מתחת לגיל חמש סובלים מרזון מוגזם עקב תת-תזונה חריפה (שליש מהילדים מתחת לגיל חמש סובלים מתת-משקל). ילדיה של קלסי כנראה יוכלו לקבל השכלה גבוהה גם אם אמם לא תהיה פונדקאית – בארצות הברית הרי יש מערכת של הלוואות המיועדת לרכישת השכלה גבוהה. לעומת זאת, בהודו יש מיליונים של ילדים שאפילו לבית ספר עממי לא זוכים ללכת. שליין ומיכאלי דיברו עם קלסי ובעלה על מקומות העבודה שלהם – אבל מן הסתם לא על מקומות העבודה של ילדיהם. בהודו, יותר מ-11 מיליון ילדים בני 14 ומטה עובדים למחייתם. הסטטיסטיקות העגומות האלו, וסטטיסטיקות עגומות אחרות, רלוונטיות לנשים כמו פריאנקה שהליך הפונדקאות מאפשר להן להציל את עצמן ולעתים גם את משפחתן מעוני אמיתי. לא עוני יחסי של עולם ראשון אלא עוני מוחלט של תת-תזונה ושל עבודת ילדים.

קלסי לבטח הרגישה סיפוק מיכולתה לעזור לזוג שחלם על הורות ואת הכסף שקיבלה עבור הפונדקאות היא מן הסתם תנצל באופן שישפר בצורה כזאת או אחרת את איכות החיים של ילדיה. אבל פריאנקה הייתה יכולה להשתמש בכסף הזה כדי להשיג ביטחון תזונתי לילדיה, לוודא שהם לא ייאלצו לעבוד או לקבץ נדבות ולאפשר להם ללמוד בבית הספר. עכשיו, פריאנקה אינה יכולה לעשות את כל הדברים הללו, אבל אולי היא תתנחם בידיעה ששליין ומיכאלי לא ניצלו את מצבה.

users: עומר בלסקי

יש להם הגיון של איינשטיין - הכל יחסי. ההגיון שלהם הוא פרוגרסיבי פשוט:
הואיל והעני כפוי ע"י עניו, שהוא תוצאת הסדר החברתי הקים, לבחור בין רע לרע יותר,
אז בחירתו בדבר שהוא אולי רע לו אינה בהכרח חפשית אלא אולי כפויה ע"י החברה וממילא פסולה.
הנכון הוא, לפי זה, לשלול מהעני את האפשרות להחלץ מהרע יותר אל רע לפי החלטתו שנתפסת כתוצאת כפייה לא ליברלית.
לעומת זאת,
לעשיר מותר לבחור בדבר שאולי רע לו, שהרי
החלופה שלו היא מה שבוודאי אינו רע לו, לפיכך בחירתו נקיה מחשש כפייה ע"י החברה, לכן היא כשרה.

מה הקשר לניצול? בסך הכל רצתה מערכת בריאות לפונדקאית.
הצביעות והשקר על רגל אחת.

בני בנקר
הגיון חד כתער. מזכיר לי את הירוקים, שגוזרים אנשים עניים באפריקה לנחשלות כלכלית ותרבותית, ע"י מלחמה של הירוקים למניעת שימוש בגז טבעי להפקת חשמל חיוני. אז מה קורה ? העניים האומללים האלה כורתים עצים ירוקים ושורפים אותם לחימום ובישול(על חשמל אין מה לדבר), אגב שריפת עצים מזהמת ב CO2 יותר משריפת פחם...

עוד בנושא

אולי יעניין אתכם