סצנה מתוך הסרט "מוסול", נטפליקס   מקור: יוטיוב

באחת השבתות האחרונות ישבתי עם חבר שגדל בבית חרדי. החבר התלונן על חוסר הדיוק בפרטים בסדרה "שטיסל". אז אמרתי שגם אני, כשצפיתי בסרט "מוסול" של נטפליקס צקצקתי מול המסך: "מה פתאום, מכוניות תופת של דאעש לא נראו ככה!".

על פניו מדובר בסרט מלחמה, אבל בעיני אפשר לאפיין את "מוסול" כמעין מערבון מודרני המתרחש בעיראק של השנים האחרונות.

בתפקיד העיירה שכוחת האל בטקסס שעבריינים מטילים אימה על תושביה, ניצבת מוסול תחת שלטון המדינה האסלאמית. יחידת עילית של כוחות הביטחון העיראקיים, ה-SWAT (השם נלקח מהמקור האמריקאי) מחליפה את חבורת האקדוחנים הנוודים של המערבונים. וכמו במערב הפרוע, אנשי היחידה פועלים על דעת עצמם, ונשמעים רק למפקד הקשוח והנערץ, ג'אסם, המשמש על תקן ג'ון ויין. תחת פיקודו הם משרתים כביכול את הצדק ונוקמים באנשי המדינה האסלאמית, בלי להיות כפופים לחוקים ובלי לקחת שבויים. הגיבור השני בסרט הוא כאוה, שוטר צעיר בן העדה הכורדית, שהגורל מזמן לו להצטרף ליחידת ה-SWAT של ג'אסם. אנשי היחידה מדברים על "משימה" שהם חייבים לבצע, וכמו הצופים, גם כאוה לא מבין מהי עד סוף הסרט.

Mosul Film 03

סצנה מתוך הסרט "מוסול"

כזכור, באביב 2014 יצא ארגון שנודע אז בשם "המדינה האסלאמית בעיראק ובסוריה" (בערבית אל-דולה אל-אסלאמיה פי אל-עראק ואל-שאם – דאע"ש), למתקפת בזק בצפון עיראק. דאע"ש הצליח לנצל את התנופה שצבר במלחמת האזרחים בסוריה ואת המצב המעורער בעיראק כדי לכבוש חלקים ניכרים מעיראק. הארגון השתלט די בנקל על מוסול, העיר השנייה בגודלה בעיראק, ובכך נסללה הדרך להכרזה של הארגון על הקמת "המדינה האסלאמית" ועל החייאת שלטון הח'ליפות. בתפילת יום השישי הראשון של אותו חודש הופיע במסגד עתיק במוסול ראש הארגון אבו בכר אל-בגדאדי בהופעה פומבית ראשונה שלו. שנתיים וקצת לאחר מכן, פתחו כוחות הביטחון של עיראק, בסיוע הקואליציה הבינלאומית בהובלת ארצות הברית, במבצע לסילוק דאע"ש מצפון עיראק.

הפתיח של הסרט, שנמשך דקות ארוכות, הוא תיעוד אמיתי מהאוויר של עיי החרבות שנותרו מהעיר. הפתיח לא רק נותן לצופים את ההקשר, יש בזה גם משהו שמאוד מטלטל את הצופה. כל תרחיש דמיוני שיוצג בסרט יתקשה להתחרות עם המציאות העגומה. הפתיח הקשה גם מכין את הצופה לאכזריות חסרת העכבות השזורה לכל אורך הסרט. באופן מפתיע, הסרט לא מכיל סצנות אמיתיות או מבוימות מהכיבוש של דאע"ש. לא תראו בסרט את עריפות הראשים המפורסמות של בני ערובה, את פיגועי התופת ואת ההוצאות להורג של עבריינים שעברו על חוקי האסלאם. יוצרי הסרט כנראה חשו שכולם מכירים את המראות הנוראיים האלו ושאין צורך לשוב ולהראותם.

"מוסול" מבוסס על סיפור אמיתי של צוות מיחידת SWAT עיראקית שפעלה בחוד החנית במלחמה מול המדינה האסלאמית. סיפורה של היחידה תואר בכתבה במגזין ניו יורקר ב-2017. אנשי הצוות היו כולם תושבי מוסול, וכך גם הדמויות בסרט. הודות לרמה הגבוהה של היחידה, ולתחושת המלחמה על הבית, אנשיה הצליחו להרוג או לקחת בשבי מאות פעילי המדינה האסלאמית. אנשי היחידה שילמו מחיר כבד ביותר וספגו אבדות בשיעור בלתי נתפס.
https://www.newyorker.com/magazine/2017/02/06/the-desperate-battle-to-destroy-isis

הסרט לא מתאמץ להסתיר את הגישה החיובית של יוצריו כלפי הלאומיות העיראקית, וזאת כהנגדה לקיצוניות של המדינה האסלאמית. באופן פרדוקסלי, יחידת ה-SWAT פורקת העול היא נושאת הדגל של הלאומיות הזאת. השסע העדתי בעיראק מקבל ביטוי מועט ביותר בסרט. אם אני זוכר נכון, כאוה הכורדי הוא הלוחם היחידי ב-SWAT שהעדה שלו מוזכרת בסרט. למרות שהלאומיות העיראקית מוארת באור חיובי, הסרט משקף גם את אי הסדר, חוסר היעילות והשחיתות המאפיינים את כוחות הביטחון העיראקים.

היוצרים והמשתתפים מתגאים בכך שזה הסרט ההוליוודי הראשון שכל שחקניו הם ערבים במוצאם. הדמויות של העיראקים בסרט אף מדברות בלהג עיראקי. מת'יו מייקל קרנהאן ("21 גשרים"), שביים וכתב את התסריט, התאמץ מאוד ליצור סרט נאמן למציאות, אך לא תמיד הצליח במאמציו. הלוחמה הפסיכולוגית נגד אנשי כוחות הביטחון העיראקיים באמצעות רשתות הקשר, הסיסמאות שמרוססות על הקירות, הדגלים והסמלים של דאע"ש כולם אותנטיים למדי. גם הטקטיקות שרואים בסרט תואמות את דרך הלחימה של דאע"ש באותה תקופה, כולל שימוש במכוניות תופת נהוגות בידי מתאבדים, פצצות שמוטלות מכלי טיס לא מאוישים זעירים, צלפים ועוד. עם זאת, הקטע שבו המפקד ג'אסם מוצא עלונים פורנוגרפיים במפקדה של המדינה האסלאמית, מיותר בעיני. כך גם כאשר ג'אסם מלין על דאע"ש על כך ש-"הכל אצלם ריק". קשה לי לקבל את הקביעה הזאת שכן לדאע"ש יש השקפת עולם מוצקה – מעוותת ורצחנית ככל שתהיה.

Mosul Film 02

סצנה מתוך הסרט "מוסול"

אחד הקטעים החזקים בסרט הוא מפגש טעון בין אנשי היחידה לבין כוח של מיליציה שיעית שנתמכת בידי איראן ושנמצאת תחת פיקודו של קצין במשמרות המהפכה. נעזוב רגע את העובדה שלא סביר שמפגש כזה התקיים, שכן למיטב ידיעתי המיליציות הפרו-האיראניות לא הורשו להתקרב למוסול ולא נטלו חלק בלחימה בעיר עצמה. הקצין האיראני מוצג באופן מעט נלעג בסרט, כשהוא מסתובב מנופח מחשיבות עצמית במדיו האיראניים המגוהצים ועם רובה 16M אמריקאי. הקצין האיראני וג'אסם גיבורנו פוצחים בעימות מילולי. כאשר האיראני מלגלג על הלאומיות העיראקית ושואל בלעג את ג'אסם מי הוא בכלל, ג'אסם עונה לו בפשטות "אני עיראקי מעיראק". פקודו החדש כאוה מסיים את העימות בין שתי הקבוצות בדרך הישירה והאכזרית האופיינית לסרט.

"מוסול" הוא סרט אלים מאוד, ומציג לחימה כמעט בכל סצנה. באותה כתבה בניו יורקר אחד הלוחמים מצוטט באומרו שהנביא מוחמד אסר על הרג שבויי מלחמה, וזאת בניגוד לאנשי המדינה האסלאמית שטבחו בבני משפחתו. בסרט לוחמי היחידה כנראה לא שמעו על הציווי הזה והם יורים גם בלוחמי דאע"ש שנכנעו. יש אולי משהו מספק בסצנות האלה, בוודאי למי שחוו על בשרם את נחת זרועם של פעילי דאע"ש, אבל מדכדך לחשוב שהתמודדות עם טרור מורידה את יריביו לרמה שלו.

הסרט מדגיש את ערך המשפחה, זו שנולדים אליה וזו שבוחרים, ולפרקים יש בו אף מעט אופטימיות ביחס לעתיד. הרצון לנקום על בני משפחה שנרצחו בידי המדינה האסלאמית הוא הכוח המניע את אנשי היחידה ואף משמש כתנאי להצטרפות אליה. בתחילת הסרט, מפקד היחידה ג'אסם שואל את כאוה ואת חברו אם מי מבני משפחתם נהרג בידי דאעש. כאוה, שדודו נרצח בידי אנשי הארגון, עונה בחיוב, ומגויס ליחידה. באחת הסצנות המרגשות בסרט, היחידה פוגשת שני ילדים יתומים ופצועים משוטטים בעיר החרבה, והמפקד הקר והקשוח ג'אסם מפגין כלפיהם חמלה ומסכן את אנשיו בניסיון להצילם. ג'אסם מפגין רגש אבהי כלפי הלוחמים ביחידה וכשאחד מהם נהרג הוא אומר "אבד לי בן". ג'אסם נלחם מתוך תחושת שליחות ומאמין שבעזרת ילדי מוסול – הדור הבא – העיר תקום מחדש מהאפר.

3.5 כוכבים מתוך 5 כוכבים

המילה האחרונה: "מוסול" עשוי בסטנדרטים הוליוודיים לטוב ולרע. מומלץ בעיקר לחובבי ז'אנר סרטי המלחמה ולבעלי קיבה חזקה יחסית

"מוסול" (Mosul), 2019
תסריט ובימוי: מת'יו מייקל קרנהאן
שחקנים: סוהיל דבאח', אדם בסה, וליד אל-גאדי, היאת כמיל

רפאל גרין הוא חוקר של תנועות ג'יהאדיסטיות במכון ממר"י

users: רפאל גרין

מישו
מעניין מאוד!

עוד בנושא

אולי יעניין אתכם