מליאת הכנסת   מקור: איציק אדרי

לאחוז החסימה הגבוה הקיים בישראל יש השפעה עצומה על המערכת הפוליטית. פועל יוצא, אחוז החסימה הגבוה היה הנושאים המסוקרים ביותר במערכות הבחירות האחרונות, ובייחוד ביחס למפלגות קטנות שעמדו על סף אחוז החסימה, כמו מרצ, רע"ם, הציונות הדתית והמפלגה הכלכלית בהנהגת ירון זליכה.

אחוז החסימה הועלה בפעם האחרונה בשנת 2014 מ-2% ל-3.25%. מאז, רבים מהאחודים הפוליטיים נוצרו עקב החשש של מפלגות קטנות לא לעבור את אחוז החסימה. כך היה, למשל, באחודים של הרשימה המשותפת, של העבודה-גשר-מרצ ושל רשימת הציונות הדתית.

גם ההחלטות לפרוש מהתמודדות בבחירות התבססו על סקרים בהם מפלגות ירדו מתחת לאחוז החסימה הגבוה, כמו במקרים של מפלגת הישראלים בהנהגת רון חולדאי, של מפלגת תנופה בהנהגת עפר שלח, ושל מפלגת תל"ם של משה יעלון. כזכור, כאשר הסקרים ניבאו שמפלגת כחול לבן לא עוברת את אחוז החסימה, הופעל לחץ רב על בני גנץ לפרוש מהתמודדות בבחירות לכנסת ה-24 "שיגמר מתחת לאחוז החסימה ויותר עוד מפלגה אחת בחוץ", כפי שנטען במכתב הקצינים הידוע.

Officers Letter Benny Gantz

מכתב הקצינים שהופנה לבני גנץ

לאחוז החסימה הגבוה הייתה השפעה רבה גם על היכולת להקים קואליציה. במערכת הבחירות האחרונה מפלגת רע"ם הפתיעה ועברה את אחוז החסימה ואולי תשלים קואליציה לגוש האחד או לגוש האחר. בבחירות לכנסת ה-21, למפלגת "הימין החדש" חסרו 1,454 קולות כדי לעבור את אחוז החסימה, ובכך לתת את הניצחון לגוש הימין.

אין חולק, אפוא, שאחוז החסימה הגבוה הוא נושא פוליטי רב חשיבות.

במאמר זה אטען כי העלאת אחוז החסימה ממלאת תפקיד מרכזי במערבולת הפוליטית של השנים האחרונות ומעלה תרומה חשובה לחוסר היכולת להרכיב קואליציה.

 

אחוז החסימה – בין ייצוגיות למשילות

השיטה הישראלית פשוטה למדי – 120 מושבים, כולם במחוז בחירה אחד, המתחלקים פחות או יותר באופן יחסי לקולות שקיבלה כל רשימה. במאמר "תפוחים, תפוזים ואחוז החסימה" טענו רז אייזנברג ולירן הרסגור כי "ייתכן שפשטות זו מסבירה את תשומת הלב המרובה שאחוז החסימה מקבל בשיח על שיטת הבחירות גם מחוץ לאקדמיה ולכנסת". השניים גם ציינו כי אחוז החסימה הוא המרכיב ששונה הכי הרבה בשיטתנו.

ניתן להצביע על שני תפקידים שונים שאחוז החסימה נועד לקיים. תפקיד אחד הוא יצירת מגבלה על כניסת דמויות שנויות במחלוקת לתוך המערכת הפוליטית. בכך, אחוז החסימה משמש לחיזוק המנגנון של דמוקרטיה מתגוננת מפני תופעות שוליים שמושכות את תשומת הלב של המערכת הפוליטית ושל הציבור.

במאמר פה אתייחס לתפקיד השני של אחוז החסימה – יצירת איזון בין ייצוגיות למשילות.

במאמר "דמוקרטיה ומשילות", אמנון רובינשטיין מתאר את המשילות ואת הייצוגיות כעומדות על ציר אחד, כה מנוגדות אחת לשנייה שהן מקיימות ביניהן משחק סכום אפס. את המשילות מגדיר רובינשטיין כאפקטיביות הממשלה: "היכולת של מוסדות השלטון לתפקד, לקבוע מדיניות, לפעול על פיה ולהיות אחראי על ביצועה בפני הבוחרים". אולם, הגדרה זו לוקה בחסר וזאת מכיוון שהיא תואמת לעולם המונחים של המדיניות הציבורית והממשלתית ופחות לשאלת הייצוגיות הפוליטית. בכל הנוגע למשילות הפוליטית, הניסוח של דנה בלאנדר ויצחק גלנור בספרם המערכת הפוליטית בישראל רלוונטי יותר לענייננו. השניים מציבים מול הייצוגיות את המונח "כושר היגוי". כושר היגוי אינו נוגע רק לפעולות משרדי הממשלה ומדיניותה אלא מתייחס ליכולתה של המערכת הפוליטית לקבל החלטות חשובות הנדרשות ממנה. לפיכך, הייצוגיות הדמוקרטית היא "ההסמכה שנותנים אזרחים לנבחרים פוליטיים לפעול למען השגת מטרות משותפות". אחוז חסימה נמוך משרת את הייצוגיות, בעוד אחוז חסימה גבוה משרת את המשילות בתפיסה של רובינשטיין ואת כושר ההיגוי בתפיסה של בלאנדר וגלנור.

לפיכך, עלינו לשאול האם העלאת אחוז החסימה אכן שיפרה את המשילות ואת כושר ההיגוי בישראל?

 

ההשפעה של העלאת אחוז החסימה על הפיצול בכנסת

העלאת אחוז החסימה נועדה לצמצם את הפיצול בכנסת ולהחליש את כוחן של המפלגות הקטנות בקואליציה.

ואכן, מספר המפלגות שנכנסו לכנסת ירד לשיא היסטורי – בבחירות לכנסת ה-22 נכנסו תשע מפלגות, ובבחירות לכנסת ה-23 נכנסו שמונה מפלגות. ברם, בבחירות האחרונות המגמה השתנתה ונכנסו 13 מפלגות.

את מידת הפיצול הפרלמנטרי ניתן לבחון גם באמצעות מדד נוסף – מספר המפלגות האפקטיבי. המדד משקלל לא רק את מספר המפלגות שנכנסו אל גם את גודלן היחסי, ומשקף פריזמה נוספת של מידת הפיצול בפרלמנט. העלאת אחוז החסימה הביאה לכך שבמערכת הבחירות לכנסת ה-23, ירדה העקומה למספר הנמוך ביותר מזה עשרים שנה.

העלאת אחוז החסימה השיגה את אחת ממטרותיה והורידה את מספר הרשימות בכנסת. ברם, למרות הירידה במספר הרשימות, המערכת הפוליטית לא הצליחה ליצור קואליציה יציבה וכושר ההיגוי הקואליציוני נותר מוגבל.

Effective Number of Parties.jpg

מספר המפלגות האפקטיבי מתוך "בחירות 2020 – ניתוח התוצאות" מאת עופר קניג (המכון הישראלי לדמוקרטיה)

 

אחוז חסימה גבוה ודמוקרטיה הסדרית

איש מדע המדינה, ארנד ליפהרט ניסח מודל אותו כינה "דמוקרטיה הסדרית" (ידוע גם בשם דמוקרטיה הסכמית) המתאים למדינות שסועות בהן יש מתחים חברתיים במגוון נושאים.

בדמוקרטיה הסדרית השלטון מתקיים באמצעות קואליציות החותרות לקיים דמוקרטיה יציבה בחברה שסועה. כדי לעשות זאת נהוג להקים קואליציות רחבות שכוללות קבוצות חברתיות יריבות ושחותרות למיתון השסעים. פועל יוצא, בדמוקרטיה הסדרית יש נטייה להימנע מהכרעה ברורה בתחומים מעוררי מחלוקת וזאת כדי ליצור מציאות של פשרות המאפשרת לחברה שסועה לתפקד. בהכרעות חשובות יש רצון להימנע מהחלטות על פי עיקרון הרוב וחיפוש אחר קונצנזוס רחב. בדמוקרטיה הסדרית נהוג גם לתת ייצוג למיעוטים ללא קשר לתוצאות הבחירות, לדוגמא בחלוקה תגמולים שלטוניים לפי מפתח אתני, ולהעניק אוטונומיה רבה לסקטורים שונים בחברה, למשל בתחום החינוך.

אשר כהן וברוך זיסר בחנו כיצד המערכת הפוליטית הדו-גושית של שנות השמונים פגמה בהיבטיה ההסדריים של הדמוקרטיה הישראלית ודחקה אותם לשוליים. כהן וזיסר מדגישים כיצד בתקופה זו המערכת נעה לקצוות ודרשה "הכרעה ברורה" ובכך דמתה פחות לדמוקרטיה הסדרית ויותר לדמוקרטיה "משברית". קשה שלא לראות את קווי הדמיון בין המצב ששרר במערכת הפוליטית בישראל בשנות השמונים לבין מצבנו הפוליטי היום.

דפנה ברק ארז מתייחסת לאספקט נוסף של אותה בעיה. לדידה של ברק-ארז הדבר שפוגם ביכולת להרכיב קואליציה ובדינמיקה הפנים-קואליציונית הוא תופעה שאותה היא מכנה "קיטוביות חברתית" – קרי השסעים החברתיים השונים בתוך החברה הישראלית. ברק ארז טוענת שהעלאת אחוז החסימה לבדה אינה יכולה לפתור את הבעיות במערכת הפוליטית הישראלית, שכן הפיצול בתוכה אינו פיצול טכני אלא פיצול מהותי המשקף את השסעים המרכזיים בחברה הישראלית.

כלומר, העלאת אחוז החסימה מחזקת את האופי הדו-גושי של המערכת הפוליטית הנוכחית ודוחפת אותה לעבר הכרעה ברורה מחד גיסא, ולא פותרת את השתקפות השסעים החברתיים במרכזי הכוח הפוליטיים מאידך גיסא. פועל יוצא, אחוז החסימה הגבוה לא פותר את בעיית הפיצול הפוליטי אך פוגע בהיבטים ההסדריים של הדמוקרטיה הישראלית.

לפגיעה במרכיב ההסדרי יש שני היבטים מרכזיים המשפיעים השפעה ניכרת על המערבולת לתוכה נקלעה המערכת הפוליטית הישראלית בשנתיים האחרונות.

בנאום משנת 1774 על עקרון אי תלותו של הנציג הפוליטי, אדמונד ברק אפיין שני סוגים של פוליטיקאים – נציג ושליח. פוליטיקאי "נציג" מתיימר לשקף באופן מדויק את רצון בוחריו. לעומת זאת, הפוליטיקאי "השליח" יכול לקבל גם החלטות לא פופולריות ונשלח לפעול למען האינטרס הלאומי לפי ראותו וכישוריו, ובבוא העת עומד מחדש לדין הבוחר. החלוקה של ברק רלוונטית גם לימינו. יותר ויותר פוליטיקאים מדגישים את מימד הייצוג על פני מימד השליחות. שכן, כיצד פוליטיקאי יכול לקבל החלטה כבדת משקל ולבסס את שליחותו כאשר הוא יודע שבעוד חודשים מספר יעמוד לדין הבוחר במערכת בה אחוז החסימה הגבוה המאיים על הישרדותו הפוליטית? הדינמיקה של אחוז החסימה הגבוה מכריחה את הפוליטיקאי להיות נציג בלבד ובכך פוגמת ביכולתו להגיע לפשרות ולקיים את ההיבט ההסדרי של הפוליטיקה.

ההיבט השני אינטואיטיבי יותר ופשוט יותר להבנה. אחוז חסימה גבוה מצמצם את מספר הרשימות הנכנסות לכנסת ופוגם ביכולת התמרון הפוליטי. ישנן פחות סיעות בבית ולכן התחרות הפוליטית קופאת על שמריה ומקפיאה את המערכת הפוליטית. מרחב הפעולה בין הסיעות השונות מצטמצם. היבט זה עשוי להסביר את הקשיים שיש במערכת הפוליטית להקים קואליציה.

נוכחנו לראות, אפוא, כי הצורך לאחד רשימות עקב אחוז חסימה גבוה פוגם בהצבעה האותנטית של הציבור ובכך פוגע במרכיב הייצוגיות. במקביל, אחוז החסימה הגבוה אינו משפר כהוא זה את המשילות ואת כושר ההיגוי של המערכת הפוליטית. אחוז חסימה גבוה גם מגביר את הקיטוביות הפוליטית, ובכך מקשה על הגעה לפשרות, בעיה קשה מאוד בדמוקרטיה הסדרית כמו ישראל. את חוסר ההצלחה של המערכת הפוליטית להקים קואליציה יציבה בשנתיים האחרונות ניתן לתלות במידה רבה באחוז החסימה הגבוה. הגיע הזמן לתקן את אחוז החסימה הגבוה כלפי מטה.

users: שהם וקסלר

עוד בנושא