השנה חג החירות צריך להיות גם חג האחדות

"והיא שעמדה" מתוך הגדת שאלתיאל, קטלוניה, המאה ה-14

את חג החירות חגג העם היהודי גם בימים שבהם אפילו פנטזיה על חירות הייתה הזויה. גם בימים הקשים ביותר של עמנו, גם בתנאים הקשים ביותר, חגגנו את החג, חלמנו על חירות ועל שיבה לארצנו. והחלום התגשם.

אך השנה, כשחגגנו את חג החירות כבני חורין בארצנו ובמדינתנו הריבונית, החג לא היה שלם, והשמחה הייתה מהולה בעצב, בדאגה ובכעס. 133 מאחיותינו ואחינו חטופים בידי אויב ברברי ואכזר. איננו יודעים מי מהם חי ומה מצבם. הם מצפים ליציאת מצרים שלהם וכל אחד ואחד מאיתנו מייחל לחג החירות של החטופים.

בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. משמעות הדבר היא גם שבכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו גם ערב הגאולה, בבית עבדים. והשנה, חייב כל ישראלי וכל יהודי לראות את עצמו כאילו הוא כלוא במנהרות חמאס.

יש מחלוקת על הדרך הנכונה להחזיר את החטופים, אך יש אחדות דעים מלאה בסולידריות עמם ובהכרח לפעול להשבתם המהירה. חבל שיש מי שמנסים ליצור פילוג אפילו סביב הסוגייה הזאת. החברה הישראלית ידעה בשנה שעברה פילוג איום ונורא, שלבטח היה אחד הגורמים לאסון השבעה באוקטובר. אסור לנו לחזור לשם. חג הפסח חייב להיות גם חג האחדות.

"שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו"

"בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו" שרנו בסדר פסח. השנה, יותר מתמיד, אנו נוכחים בכך, מרצועת עזה, מלבנון, מסוריה, מאיראן ומתימן.

האדמו"ר רבי יהודה אריה ליב אלתר מִגוּר כתב בספרו "שפת אמת" שיצא לאור ב-1905: "שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו. ה'לא אחד בלבד', החיסרון הזה, שלא הייתה אצלנו אחדות, הוא 'עמד עלינו לכלותינו', הוא שגרם תמיד לכל צרותינו". הפורענות שחווינו השנה, בעקבות הקרע והפילוג, היא עדות לאמיתות דבריו.

הספר "תנא דבי אליהו" הוא מדרש אגדה משלהי המאה ה-16 שמחברו אינו ידוע (מדרש האגדה עצמו מיוחס לאליהו הנביא). בספר מופיע הסבר יפה לשאלה למה נגאלו בני ישראל ממצרים: "וכשהיו ישראל במצרים נתקבצו כולם וישבו יחד משום שהיו כולם באגודה אחת, וכרתו ברית יחד, שיעשו גמילות חסד זה עם זה, וישמרו בלבם ברית אברהם יצחק ויעקב ולעבוד את אביהם שבשמים לבדו, ושלא יניחוּ לְשון בית יעקב אביהן".

גם הם הבינו כנראה את האמת היסודית של עמנו – יחד ננצח!

לשנה הזאת

לשנה הזאת במטולה הבנויה, בבארי הבנויה, בקריית שמונה הבנויה, בשדרות הבנויה, במנרה הבנויה, בניר עוז הבנויה, בחניתה הבנויה, בכפר עזה הבנויה, בערב אל-עראמשה הבנויה, בנתיב העשרה הבנויה, בשלומי הבנויה, בנירים הבנויה, בראש הנקרה הבנויה, באופקים הבנויה, במשגב עם הבנויה, ברעים הבנויה, במרגליות הבנויה, בנחל עוז הבנויה, בכפר גלעדי הבנויה, בחולית הבנויה, בברעם הבנויה, בסופה הבנויה, ביפתח הבנויה, בניר יצחק הבנויה, בכפר יובל הבנויה, בעין השלושה הבנויה, בשניר הבנויה, בכיסופים הבנויה, בדן הבנויה, בדפנה הבנויה. לשנה הזאת בחברה הישראלית הבנויה. ונאמר אמן.

את הטקסט הזה קראתי בסדר המשפחתי שלנו. היה זה אחד משיאי הסדר. אחרי כל שם של יישוב שקראתי, השיבו הכל בקריאה רמה "אמן".

אורי הייטנר הוא איש חינוך, חקלאי ופובליציסט